העסקים האפלים של הרב ברגמן

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נציגי הסוכנות היהודית פוגשים בעולים מתימן עם הגעתם לשדה התעופה לוד, 1949
נציגי הסוכנות היהודית פוגשים בעולים מתימן עם הגעתם לשדה התעופה לוד, 1949צילום: טדי ברונר / לע"מ
יגאל משיח
יגאל משיח

הכתבה פורסמה לראשונה בתאריך 05/09/1997

צילה לוין לא באה לישראל לבדה כדי לחפש את אמה ולהופיע לפני ועדת החקירה הממלכתית. האדם הראשון שאתו התקשרה בניו יורק, האיש שהביא לנסיעתה הנוכחית, נותר מאחורי הקלעים ורחוק מהתקשורת. "זה לא טוב להסיט את תשומת הלב גם אלי", מסביר שמשון גיאת, נשיא הפדרציה של יהודי תימן בארצות הברית. למרות הצלחתה התקשורתית הגדולה של בת חסותו, הסתובב גיאת כל השבוע בבטן מלאה ורק בפגישתנו השנייה החליט לחשוף מחדל תמוה של החקירה בארצות הברית.

"הבטחתי לחוקר הוועדה, יוסי יוסיפוב, לא להוציא על כך מלה", מתוודה גיאת. "אני מקיים את כל הבטחותי. אבל מאחר שעברה שנה וחצי וכלום לא קרה, ומאחר שיוסיפוב בהתנהגותו בייש אותי ואת הקהילה התימנית בארצות הברית, לאחר כל מה שעשינו כדי למלא את בקשתו, אני רואה את עצמי פטור מההבטחה".

לאחר הקדמה דרמטית זו שאל אותי גיאת אם השם ברנרד ברגמן מוכר לי. נזכרתי. כשהתפוצצה פרשת הרב ברנרד ברגמן הייתי בניו יורק. שערוריית בתי האבות המפלצתיים בבעלותו של הרב העסיקה את הציבור האמריקאי במשך חודשים, תחליף מקאברי לשערוריית ווטרגייט שהסתיימה. הנה תקציר הפרשה.

הרב ברנרד ברגמן. נטען כי ארגן הבאת ילדים תימנים לארה"ב לאימוץ

הרב יששכר דב ברגמן היה מראשי הקהילה היהודית האורתודוקסית בארצות הברית, חבר נשיאות תנועת המזרחי, איש בעל כוח עצום בתוך הממסד הפוליטי בניו יורק. בזכות קשריו וכוחו היה ברגמן "המסדר הגדול". אנשים היו עולים אליו לרגל: פוליטיקאים אמריקאים, "מאכרים" מסוגים שונים, וגם פוליטיקאים ישראלים, במיוחד של המפד"ל. ברגמן, שחבש לראשו כיפה שחורה גדולה, היה מקבל אותם בהדרת מלכות, ומי שנחשב ראוי קיבל את סיועו, לפעמים גם בצורת תרומות.

בתחילת שנות ה-70 פתח ה"ניו יורק טיימס" בחקירה מורכבת של רשת בתי האבות של ברנרד ברגמן. הממשלה הפדרלית הקציבה סכום כסף לכל זקן שהוחזק במוסד, והעיתון טען שברגמן, בני משפחתו ומקורביו שואבים לכיסיהם הון עתק, על חשבון רווחת הזקנים. לחקירה הצטרפו מהר מאוד כל העיתונים החשובים והפרשה התנפחה לממדי ענק. היו שקראו לה "ווטרגייט היהודית", וכרגיל נמצא גם מי שטען שהכל אנטישמיות, עורבא פרח, עלילות של יריבים פוליטיים.

חקירת ברגמן

בניו יורק נפתחה חקירה, אבל בגלל קשריו וכוחו של ברגמן בתוך הממסד העירוני היא הסתבכה ונמשכה זמן רב. בעיצומה נערך שימוע פומבי מתוקשר מאוד. עובדים בבתי האבות של הרב ברגמן סיפרו על ישישים מזי רעב, על חולים שמתו בצמא, על זקנים תשושים ששכבו בקיאם בלי לקבל טיפול רפואי, ועל אחרים שלקו בפצעי לחץ מהזנחה וחוסר טיפול.

"הבטתי באבי וראיתי שהוא הולך למות", סיפרה עדה אחת לוועדת החקירה שהוקמה בעקבות חשיפת הפרשה. היא החישה את אביה לבית חולים ושם מת מהתייבשות ומזיהום בדרכי השתן. גופו היה מכוסה בפצעי לחץ משכיבה. אחות מוסמכת סיפרה לחוקרים איך עיוותו הרשויות את ממצאיה, לאחר שדיווחה לאגף הבריאות העירוני על תנאי אשפוז איומים.

עדויותיהם של העובדים וקרובי המשפחה של הזקנים נשמעו לעתים כמו סצינות מסרט אימה סדיסטי. ואז התברר שרשת בתי האבות של הרב ברגמן גבתה מ"מדיקר", חברת הביטוח הרפואי, 1.2 מיליון דולר על טיפולים בחולים שלא היו ולא נבראו. עד כדי כך זיעזעו הפרטים את הציבור, שאנשים היו מוכנים להאמין גם לשמועה שנפוצה אז, שלפיה זקנים עריריים שמתו בבתי האבות של הרשת נשמרו בחשאי תקופה ארוכה בקירור, בלי קבורה, כדי לאפשר לברגמן להמשיך לגבות כספים תמורת הטיפול בהם.

העיתונים טענו שמוסדותיו של ברגמן היו כיסוי לפעילות כספית של המאפיה, וכשהמשיכו לחטט חשפו גם את מעללי אביו של ברגמן בתחילת המאה. האב, אף הוא יהודי דתי, הבריח הרואין לצרפת בכתבי קודש. יום אחד נשמטו בסניף דואר בפאריס כמה ספרי תלמוד משק המכתבים, וזרם דקיק של הרואין החל להישפך מהם.

ברגמן התחנן שלא יאשימו אותו על חטאי אביו, עטה פרצוף של צדיק, מירר בבכי, ציטט מהכתובים ועשה השוואות בינו לבין קדושי היהדות ומעוניה לדורותיהם, אבל בסופה של הדרמה נמצא אשם במרמה בבית משפט של שנים-עשר מושבעים.
איך נקשר הנוכל ברגמן לתעלומת ילדי תימן? שמשון גיאת אומר שבביקורו הקודם בישראל פנה אליו עו"ד יוסי יוסיפוב, חוקר הוועדה, וביקש את עזרתו. היה בידי יוסיפוב מידע לא בדוק, שלפיו נהג ברגמן לייבא מישראל ילדים תימנים לאימוץ, תמורת תשלום. "יוסיפוב חשד שבהאזנות לברגמן במשך חקירתו הארוכה עשוי להימצא חומר שיצביע על מעורבותו בהעברת ילדים תימנים לארצות הברית. קודם כל הוא ביקש ממני בכל לשון של בקשה לא להזכיר את השם באוזני איש. אחר כך הפציר בי להשתמש בקשרי ולגלות מי היה האחראי על חקירתו של הרב ברנרד ברגמן לפני עשרים שנה, ולקבוע אתו פגישה".

גיאת נענה לבקשה ברצון. בשובו לארצות הברית הוא מצא שהאחראי על החקירה מכהן היום כאחד הפרקליטים המחוזיים בניו יורק. גיאת התקשר אליו, ופרקליט המחוז הסכים לפגוש את עו"ד יוסיפוב לשיחה על ממצאי החקירה של ברנרד ברגמן. "קשה לי לתאר עד כמה גילה אהדה לנושא ובאיזה מאור פנים הסכים לבקשתי", מספר גיאת.

גיאת צילצל ליוסיפוב בישראל כדי לתאם מועד לפגישה, אבל יוסיפוב השיב שלא יוכל לבוא, בלי לתת סיבה. "זה הסירוב התמוה הראשון", טוען גיאת. "אם החומר שבידי פרקליט המחוז עשוי לשפוך אור על החשד שברגמן עסק בהבאת ילדים לארצות הברית, איך זה לא קופצים מיד על המטוס ובאים לעיין בחומר? ואפילו יתברר שאין ראיות, הסיכוי הרי שווה כל השקעה".

שאלתי את גיאת אם הוא יודע מי מסר ליוסיפוב את שמו של ברגמן. גיאת הבטיח לברר אצל מקורותיו. הבירורים לא העלו הרבה. "זה כנראה איזה רב בשם אביגדור", אמר, יותר לא ידע.

למעלה: שמשון גיאת. למטה: צילה לוין, כפי שנראתה בצילום ששלחה אל גיאתצילום: חן אלבאז

סנסציה בלי המשך

גיאת טעה. הרב שמסר ליוסיפוב את שמו של ברגמן לא היה אביגדור אלא הרב שמואל אבידור הכהן, שקנה לו בשנות ה-80 ציבור אוהדים גדול בזכות שיחותיו על פרשת השבוע בטלוויזיה בערבי שבת. אבידור הכהן, שהיה הרב של כפר שמריהו, מאשר שהזכיר את שמו של הרב ברנרד ברגמן בשיחה עם יוסיפוב לפני כשנה וחצי. הוא סיפר ליוסיפוב שבביקורו בארצות הברית לפני 30 שנה שמע בקהילה האורתודוקסית אנשים מדברים בגלוי על כך שהרב ברגמן היה אחראי להבאת ילדים תימנים לאמריקה. זה היה ב-1963, מדייק הרב אבידור הכהן אחרי שבדק את דרכונו.
אבידור הכהן היה אז כבר דמות ידועה, עורך הביטאון הדתי "פנים אל פנים". במסעדה בניו יורק הציגו לו יהודי חרדי ששמו טאץ. האיש נכנס למסעדה עם בתו, ילדה בעלת חזות תימנית מובהקת. זה היה הרבה לפני שהתפרסמו ההאשמות על מאות ילדים שנעלמו, ואבידור הכהן שאל לתומו על ההבדל הנראה לעין בין האב לבתו. סיפרו לו שהילדה מאומצת, תימנייה שהובאה מישראל. סיפרו לו גם שיש "מאכר" שמסדר ילדים ונקבו בשמו של ברנרד ברגמן. לאבידור הכהן התברר שגם הרב טאץ, אבי הילדה המאומצת, היה מעורב בהבאת ילדים תימנים מישראל.

"זו היתה אינפורמציה גלויה", הוא אומר, "שוחחו על כך באופן סתמי ללא חשש, במפגשים בבתים ובבית הכנסת. הם לא ראו בזה מעשה נורא. להיפך, הם דיברו על האימוץ כעל מעשה הומני. היו משפחות חשוכות ילדים, אז הלכו לברגמן וברגמן סידר".

זה נשמע סנסציוני, הערתי. הרב אבידור הכהן צוחק וחוזר אל טענתו המרכזית. "לא עשו מזה עניין. זה לא היה אז סוד, דיברו על זה בגלוי. אני לא חשבתי אז על גניבות ילדים. חשבתי על ירידה, ותמהתי מדוע מורידים ילדים ישראלים לאמריקה. אז אמרו לי שזה הצלת נפשות, שיש יהודי אחד שמארגן הבאת ילדים. מי שמחפש פונה אל ברגמן או אל טאץ, אבי הילדה המאומצת שפגשתי".

בקהילה לא היה ידוע שברגמן הוא נוכל?

"ברגמן התנהג כמלך. היה לו נהג פרטי בכובע עם מצחייה שהיה פותח לפניו את הדלת בכל מקום. ידעו שהיה לא נקי. זה אכן מוזר, אבל אצל החרדים, למדתי מזמן, אין דברים מוזרים. קיבלו אותו. לא פסלו אותו עד שנכנס לבית הסוהר".

כשחזר לישראל ב-1963 ניסה אבידור הכהן לעניין בסיפור את חבריו העיתונאים. הפרטים לא עוררו את סקרנותם של כתבי העיתונות היומית. לבסוף פנה לשלום כהן, חברו הטוב, שהכיר מיד בחשיבות הנושא ופירסם רשימה ב"העולם הזה". הרשימה היתה סנסציונית, בנוסח השבועון אז, אבל הכותב לא נקב בשמות הנוגעים בדבר ולא הביא אסמכתאות לטיעוניו הסנסציוניים.

הצינורות המקובלים

בינואר השנה צילצל עו"ד יוסיפוב, חוקר הוועדה הממלכתית, לשמשון גיאת בניו יורק וביקש ממנו לנסות שוב לקבוע פגישה עם מי שהיה אז האחראי לחקירתו של ברגמן. פגישה חדשה במקום זו שלא התקיימה. האחראי על החקירה, היום פרקליט מחוז, נענה שנית ברצון. לגיאת הבטיח שיניח לפני יוסיפוב את כל חומר החקירה ואף יזמן למשרדו לפגישה עם יוסיפוב חוקרים מרכזיים של פרשת ברגמן מלפני עשרים שנה.
הפגישה נקבעה ל-30 בינואר 1997 בשעה אחת-עשרה בבוקר במשרדו של פרקליט המחוז. עו"ד יוסיפוב בא לניו יורק עם אשתו. אחרי כמה ימים בעיר, מספר גיאת, ביטל יוסיפוב את הפגישה עם פרקליט המחוז, גם הפעם בלי לתת סיבה.

"יוסיפוב ידע שפרקליט המחוז היה נכון לסייע לחקירה בכל לבו", מדגיש גיאת. "הזמנתי את יוסיפוב ואשתו לארוחת ערב בביתי, חשבתי שיסביר לי את סיבת הביטול. יוסיפוב לא אמר אפילו חצי מלה. אם אכן היו ברגמן ושותפיו אחראים להבאת ילדים תימנים לאימוץ, החמיצה החקירה עדות מרכזית".

בעקבות עדותו של גיאת התקשרתי בסוף השבוע שעבר עם נציגי פרקליט המחוז בניו יורק, והמידע אושר. הפגישה נקבעה ובוטלה, נאמר לי. לא נקבעה פגישה אחרת.
"כל ההתעניינות שלי היתה כדי לנסות להבין אם יש חומר", טוען יוסיפוב בתגובה. "ברגמן היה במעקב הרבה שנים, כשמאזינים לטלפונים קולטים גם דברים אחרים".

זה ברור לי. אבל אם היה סיכוי לגילוי מעורבותו של של ברגמן בפרשה, למה ביטלת את הפגישה הראשונה?

"הפגישה הראשונה לא נקבעה ביוזמתי. בכלל לא ביקשתי ממנו (מגיאת). זה היה דבר ספונטני מצדו, לא הרבה זמן אחרי שהוועדה התחילה לעבוד".

והפגישה השנייה, מי ביקש אותה?

"בפעם השנייה אני ביקשתי".

הרב שמואל אבידור הכהן. "שוחחו על כך באופן סתמי ללא חשש", אמר על אימוץ הילדים התימניםצילום: שמואל רחמני

ולמה ביטלת?

"לא ביטלתי, אמרתי לו שבנסיבות שקרו הפגישה לא יכולה להתקיים. זה היה שבוע, עשרה ימים לפני הפגישה".

גיאת טוען שביטלת סמוך מאוד לפגישה.

"לפחות שבוע ימים לפני הפגישה. זה היה בנסיעה פרטית שלי. ביקשתי ממנו שיתנצל עשר פעמים".

הנסיעה היתה נסיעה פרטית?

"אני לא יודע מה אתה מחפש. נסעתי בעניין אחר, ויחד עם זה נסעתי לעשות את זה".

הפגישה היתה מטרה משנית?

"היה עוד דבר שהיה צריך לעשות, לא רק המטרה הזאת, אבל זה לא היה משני".

אמרת שזאת היתה נסיעה פרטית. מי מימן אותה?

"אני מימנתי את הנסיעה".

אז זו לא היתה נסיעה מטעם ועדת החקירה?

"לא, זו היתה נסיעה גם מטעם הוועדה".

אני כבר לא מבין. נסיעה פרטית או נסיעה מטעם ועדת החקירה?

"הייתי צריך לנסוע בעניין שלי ואמרתי, היות ואני שם, אעשה גם את זה".

והנסיעה לא מומנה מכספי הציבור?

"לא היה מימון ציבורי, גם זה רע?"

אז למה בוטלה הפגישה? היית שם, פרקליט המחוז היה מוכן לפגוש אותך ולהציג לך את החומר.

"התלוויתי לאשתי לנסיעה והצעתי את שירותי הטובים לוועדה. במחשבה שנייה אמרתי, למה לא נעשה זאת בצינורות המקובלים".

איזה צינורות מקובלים? אתה הרי החוקר הרשמי של הוועדה.

"אני לא יכול לעשות פעולת חקירה בארצות הברית".

מה היה כאן לחקור? פרקליט המחוז היה מוכן לפרוש לפניך את החומר. לדברי שמשון גיאת, הוא גם רצה להפגיש אותך עם החוקרים שעסקו בפרשת ברגמן.

"היתה דעה שאומרת שצריך לעשות זאת בצינורות המקובלים בין שתי ממשלות".

אתה נציג רשמי של ועדת חקירה ממלכתית.

"אני לא יודע אם אפשר לעשות את זה בחו"ל. יש נציג רשמי של משטרת ישראל בניו יורק, הוא יכול לעשות את זה".

והיתה פנייה לנציג משטרת ישראל לטפל בעניין?

"נאמר לי שהיתה פנייה. מה התוצאות אני לא יודע".

נאמר לך שהיתה פנייה לנציג המשטרה בניו יורק ואתה, חוקר הוועדה, לא יודע מה תוצאות הפנייה?

"לא ידוע לי", טוען החוקר הראשי של הוועדה.

כאב גרון

לפני כשנה וחצי פנה שמשון גיאת בשידור חי, בתחנת טלוויזיה של חב"ד בניו יורק, אל מאומצים יהודים שלא העזו להיחשף. גיאת קרא להם להקל על סבלם של מאות הורים שאיבדו את ילדיהם, וביקש מכל מאומץ, בן או בת, שעורו כהה מזה של הוריו המאמצים, ליצור קשר. צילה לוין נענתה לקריאתו וכתבה אליו מיד: "הורי המאמצים ראו אותי לראשונה בביתו הפרטי של רופא ילדים חיפאי, עשרה ימים לאחר הולדתי. לרופא זה היו עוד כמה ילדים שהמתינו לאימוץ". למכתבה צירפה את צו האימוץ ואת מכתבו של עורך הדין החיפאי שטיפל באימוץ בשנת 1949.

גיאת שלח מיד את החומר לוועדת החקירה הממלכתית. "מאומצים לא ממהרים להיחשף", הוא אומר. "חשבתי שחקירת עניינה של צילה, מאומצת בעלת חזות תימנית מובהקת, תסייע לפתרון התעלומה. הוועדה לא השיבה לי. באוגוסט לפני שנה הופעתי לפני הוועדה כדי להמשיך ולקדם את חקירת זהותה של צילה. שאלתי את יו"ר הוועדה, השופט יהודה כהן, מדוע הוועדה לא ראתה צורך לטפל בעניינה של צילה במשך החודשים שחלפו והשופט כהן השיב לי: המנדט של הוועדה הוא לחקור מה קרה ואיך זה קרה. יפה, אמרתי לו, הסיפור של צילה יכול אולי להראות לנו מה קרה ואיך זה קרה".

בדו"ח הביניים שפרסמה הוועדה לפני חודש, מביעים חבריה פליאה: "מכל המאומצים ששמותיהם רשומים בספרי האימוצים, הופיעו בסך הכל בפני הוועדה קומץ מאומצים שניתן למנותם על אצבעות יד אחת". ובכל זאת, במשך חודשים רבים לא טיפלו בעניינה של צילה לוין, ואלמלא באה לישראל בכוחות עצמה — ייתכן שלא היו מטפלים בו כלל.

מה פשר הסחבת הזאת? מזכיר הוועדה החדש, לאון בן עזרא, טען בתגובה שאין לו סמכות לענות בשם חברי הוועדה, אבל הסכים לתרום הסבר בלתי רשמי בשמו: "אתה הרי לא יכול לרוץ אחרי כל אינפורמציה שנותן לך כל אחד, תיכף ומיד להתחיל לרוץ ולחפש מי זה מי ומי לא. וזה גם בארצות הברית, זה רחוק. שיבוא הבן אדם בעצמו ויתן את האינפורמציה, ואז נחפש". בן עזרא גם המשיל לי משל: "תאר לך אדם שכואב לו הגרון ובא אחד בשמו לרופא ואומר לו: לזה וזה כואב הגרון. אתה מבין?"

כן. זה שכואב לו הגרון צריך לבוא בעצמו אל הרופא.

"הבנת", פסק מזכיר הוועדה.

* אל המאמר שבו סיכם יגאל משיח את ממצאי תחקיריו: "היעלמותם של ילדי תימן: מזימה מאורגנת או רשלנות נפשעת?", שפורסם לראשונה ב-5.9.1997

* אל הכתבה הראשונה בסדרה.