ראשית יש להבין שתחת ההגדרה "אלימות במשפחה" יש כמה רבדים: אלימות פיזית, אלימות התנהגותית ואף אלימות מילולית ומינית. בכל סיטואציה, אלימות במשפחה אינה דבר סביל ואף מהווה דבר שיש לצאת כנגדו בהקדם הניתן. בעת הליך גירושין, האלימות מקבלת רובד נוסף שיש להתחשב בו וביכולתה לשנות את מצב התמונה עבור שני הצדדים המעורבים בהליך.
האשמת כזב
יש מקרים בהם צד אחד מעליל על הצד השני בהאשמת אלימות, וזאת על מנת להפיק את המירב מהסכם הגירושין, להשמיץ את הצד השני, או על מנת לזרז את הכרעת פסק הדין. יחד עם זאת האשמת שקר או עדות כוזבת שניתנת בהקשר הזה, לא רק שאינה מוסרית, אלא גם אינה חוקית.
עם זאת, כיוון שהרבה פעמים קשה להוכיח את אמיתות התלונות, אנשים בוחרים להגיע למצב בו הם משקרים, ולמרבה הצער קיימים גם עורכי דין בתחום שבוחרים בכך כמהלך טקטי לקידום ההליך.
שלבי ההתנהלות
מהרגע שבו מעורבת המשטרה בגין תלונה על אלימות במשפחה, מתבצעת באופן אוטומטי הפרדה מיידית בין בני-הזוג, כאשר ברוב המוחלט של המקרים הבעל מוצא את עצמו מחוץ לבית. השוטרים רושמים מפי האישה את תלונתה במקום (אלא אם כן הגיעה פיזית לתחנת המשטרה) ואילו הבעל נלקח לחקירה.
בתום החקירה, רוב הסיכויים שהבעל ייעצר או יורחק מאשתו על-ידי המשטרה למספר ימים. בשלב זה תונחה המתלוננת לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לצו הגנה.
צו ההגנה יינתן כנגד הבעל לעיתים קרובות במעמד צד אחד, של האשה, וכך יורחק הבעל מביתם המשותף לתקופה של כשבוע או עד דיון נוסף בעניינו. אם הבעל לא יצליח להוכיח את חפותו, יינתן כנגדו צו הגנה ל-3 חודשים. צו ההגנה אומר איסור על יצירת קשר בכל דרך שהיא, הטרדת האשה ו/או הילדים ולפעמים הרחקה לרדיוס של מספר קילומטרים. חשוב לדעת שאת צו ההגנה יכול לבקש לא רק הצד המותקף אלא גם פקיד סעד, בן משפחה או היועץ המשפטי לממשלה.
היבט נוסף הנוגע לגירושין מתייחס לעובדה שעל אישה שבעלה נהג כלפיה באלימות ועל כן עזבה את הבית, לחזור בתום חלוף הסכנה. אם לא שבה לביתה, היא צריכה לדעת שהיא עלולה לאבד את מזונותיה ואת הזכות למדור.
עם זאת, לא כל כך קל להגדיר מהו "חלוף הסכנה" ואין לחשוש שבית המשפט מקל ראש בהגדרות שכאלה.
לסיכום
אין להמציא מקרה של אלימות על מנת להגדיל את הישגי התביעה בעת גירושין, אך מובן שאם מדובר על מצב אמיתי - יש לציין זאת בשלבים מוקדמים ככל הניתן.
נושא האלימות בתוך המשפחה הוא מן הנושאים הבוערים והחשובים ביותר לנו כאזרחי המדינה ובטח ובטח במקרי גירושין, עורכי הדין העוסקים בענייני משפחה וגירושין חייבים לגלות אחריות ולמנוע מקרים של תלונות שווא משני טעמים מרכזיים:
תלונת שווא היא למעשה עניין של דיני נפשות, הן לזה שהוגשה נגדו התלונה וחייו השתנו ללא היכר, ובעיקר מדובר בסכנה אמיתית במקרים שבהן מוגשות תלונות מוצדקות העשויות לא להיות מטופלות כיוון שיתייחסו אליהן כמו עוד תרגיל בארסנל תיקי גירושין.
כולי תקווה כי המשטרה ובתי המשפט בישראל, יטילו סנקציות אמיתיות וחד משמעיות במקרים שבהם יתברר כי הוגשה תלונת שווא.
