תאמינו לו אצלו זה קרה וגם הוא מתקשה להגדיר את עצמו, "אי אפשר להגדיר אותי, אני לא זמר ואני לא פסל ואני לא צייר, אני יוצר, אני אפילו נדהם מעצמי. הסיפור הזוי והוא פשוט קורה".
זהר בהרי מוכר ציורים בעשרות אלפי אירו בחודש. הוא מארח בביתו את אספני האמנות המובילים, ובתהליך אישי מוקפד מסביר להם על כל תמונה שתגיע לסלון שלהם.
לילה אחד, בגיל 38 החל בהרי ליצור. זאת לאחר שנים של עבודה הרחוקה אלפי שנות אור מאומנות. אז ברגע המכונן ההוא, התעוררה לחיים נפש האמן שלו והוא החל ליצור בלי הפסקה, כמעט בלי מנוחה, כאשר תחום אומנות אחד התחלף בשני וכך חוזר חלילה, כמעט בלי יכולת להפריד. האומנות שהתפרצה ממנו, חיזקה את האמונה או ההפך, אבל מבחינתו הוא לא בודק מה קדם למה, אמונה או אומנות, מבחינתו הם נובעים מאותו שורש.
מאותו לילה החל ליצור בתחומים שונים, שבאורח פלא משתלבים ביניהם, כמו כלים שלובים ותחום אחד מפרה את השני ואין לו רגע דל. אם זהר בהרי לא כותב שירה, הוא מצייר ואם הוא לא מצייר, הוא מנגן ולאחרונה החל גם לפסל, ואם לא כל אלה הוא חושב. מוחו בוער במחשבות על עולם טוב יותר, על שקט ועל שלווה ועל האומנות שלו שפורצת ממנו כמו קול פנימי. מבחינתו הוא רק השליח, המקור שמעביר לו את המסרים האלה הוא גדול ונסתר, "אני מרגיש שאני חייב לכתוב חייב לצייר ולפסל ולהביע את שיריי בדרך שלי". אומר בהרי ומוסיף, "יש בי קול פנימי שמכוון ודוחף אותי ליצור ולהעביר את המסרים והחזיונות שאני רואה ומקבל, והקול הפנימי הזה מבורך ונוגע בהרבה אנשים". לראיה, נרכשו לאחרונה שלושה ציורים שלו כל אחד באלפי יורו, שמבחינתו ימשיכו להעביר את המסר שצייר וביקש להעביר דרכם.
יד הגורל ומסלול ידוע מראש
החיים של זהר בהרי, שגדל בבית חילוני לחלוטין ביפו, זרמו בכלל בכיוון אחר והמסלול היה ידוע מראש. מבחינתו העסק שהקים הניב לו פרנסה בטוחה ויפה, שמאפשרת לו לגדל בנחת ובכבוד את המשפחה שהקים עם זהר, כן זו לא טעות. בני הזוג נושאים שם זהה, ו"אם זו לא יד הגורל אז מה כן"? תוהה בהרי.
לבני הזוג נולדו 4 ילדים, הנחשפים לאומנות הצרופה של אביהם, והחלו ללמוד מוזיקה בעצמם, "השינוי הזה מבורך ונוגע בנימים הדקים ביותר של הנשמה, ומשם יוצא החוצה ופורש את השכינה הזו בכל מקום אליו אני הולך".
את דרכו של בהרי אל לב ליבו של השיח האומנותי, מלווים מומחים בשיווק ואמנים, המאפשרים לו להתעמק ביצירה נטו, "מאוד מרגש אותי שהאומנות הזו, שיוצאת ממני טהורה ונקייה ללא כל השפעה, מחלחלת לנשמתם ותודעתם של אנשים שעסוקים במרדף אחרי החומר", הוא מודה, "אני לא עושה את זה בשביל כסף, לא מחפש תהילה ולא כבוד. בכסף הזה אני לא הולך לתקן את העולם, אבל אוכל לעשות הרבה דברים טובים, שיגיעו ומגיעים דרך האומנות שלי, למען נכים ניצולי שואה זקנים, לשם אני חותר וזו המטרה. לכן המחירים מאוד יקרים".
ככה פתאום קם אדם ומתחיל ליצור?
"ככה פתאום. לילה אחד שבו התעוררתי שטוף זיעה וכתבתי את השיר הראשון שלי, שגרר אחריו עיסוק אובססיבי כמעט בתחומי אומנות נוספים, אין לי הסבר לכל מה שקרה רק הוכחות בדמות שירים, ציורים ומוזיקה. מאותו רגע מופלא בחיי, מאותה הארה כתבתי עשרות שירים, לימדתי את עצמי לנגן גיטרה, בפסנתר, לימדתי את עצמי לקרוא תווים, שהיתה בשבילי אולי המשימה הכי קשה. הלכתי לישון עם תווים מתחת לכרית, וכל רגע שבו התהפכתי במיטה או התעוררתי ממחשבות, למדתי עוד ועוד תווים. אני משתדל בציורים שלי לנסות ולהביע דרך הבד, דברים שאני מרגיש וחווה בהארות ובחלומות. אי אפשר להגדיר אותי, אני לא זמר ואני לא פסל ואני לא צייר, אבל אני יוצר, אני אפילו נדהם. הסיפור שלי הזוי והוא פשוט קורה".
מה עושים עם פרץ היצירה הזו? איך מכילים?
"17 שירים כתבתי מאותו רגע ההארה. בהמשך הכרתי את תמיר קליסקי ולאט לאט נולדו לשירים לחנים ואז נולד אלבום, והופענו בקפה ביאליק בתל אביב מספר פעמים. מקביל לשירים התחלתי לנגן על פסנתר ואז נולד הציור ודבר גרר דבר בטבעיות, בפשטות ובזרימה שכמו נהר עוטפת אותי ומושכת אותי להמשיך וליצור".
והאמונה איך משתלבת עם האומנות?
"האמונה מפרה את האומנות וההיפך. אני לא שואל שאלות, אני פשוט זורם עם מה שקורה בחיי ולא עוצר. לאחרונה נכנס גם הפיסול לחיי והאמן משה סעידי, נתן לי את הכלים להתמודד מול החומר. בימים אלו מתהווה גם הספר שיספר וילווה את היצירה שלי. צריך להבין שגדלתי בבית חילוני גמור. לא ידעתי מה זה שבת או דת, אבל אני בתשובה מהיום שנולדתי. אני רוצה להפריד בין האמונה לבין הדת. אני חושב שקודם כל הקדוש ברוך הוא רוצה אותך כאדם מאמין, כאדם טוב עם לב נקי, עם לב לבן. תלך בדרך הישרה ותגיע רחוק. ברגע שתתעסק עם כל מיני תחפושות ושטיפות מוח, תלך לאיבוד. התשובה האמתית היא בלב".
אז מבחינתך כל אחד והאלוהים שלו?
"בהחלט. כל אחד והאלוהים שלו. היתה לי איזו התערבות עם אלוהים, מה אני יכול לעשות עם האצבעות האלה, מעבר ליכולת לקנות בשקל ולמכור בשניים. העובדה היא שבעקבות ההארה שחוויתי כתבתי מעל 200 שירים, יצרתי אלבומי עם אבי סינגולדה. מאז נולד גם הציור וציירתי כבר 200 ציורי אקריליק שהוצגו בתערוכות. במקביל פתחתי סידור והנחתי תפילין. אלוהים קיים אצלי בכל צעד ושעל ובכל משפט שיוצא מפי, ואני מנהל איתו שיחות והתערבויות. אלוהים איתי לאורך כל הדרך".
על אומנות יצירה וסימני שאלה
ההתחלה של זהר בהרי מבחינתו היה טבעית וזורמת, אבל הסביבה לא הצליחה תחילה להכילה. פרץ היצירה התקבל בהססנות אצל קרוביו וחבריו, וכמובן שבקרב הממסד האומנותי שתחילה לא האמינו ותהו, 'מה קשור ציור? נגינה? כתיבה? לאט לאט, החלו לקבל את היצירה כמו שהיא גם החברים וגם הממסד האומנותי. "בתחילת הדרך שלי", נזכר בהרי, "ישבתי עם יו"ר אגודת אמני, אשדוד אליו שלחו שבעה ציורים שלי, ללא שם והוא שאל של מי הציירים? כשנאמר לו שאלו ציורים של צייר אחד, הוא לא האמין, יצר עימי קשר והודה בפני כי, 'הכל מדהים, אבל קח בחשבון שגלריית ידועות לא יקחו אותך'. שלושה חודשים אחרי השיחה הזו הצגתי בגלריות, והיום אני מוכר בסכומים גבוהים כל יצירה שלי". חשוב לבהרי להדגיש, "היצירות הן מסר שלי לעולם ותמיד תהיינה העדות לדברים שאני אעשה". מאז הציג בהרי כבר בקונסרבטוריון באשדוד בעזרתה של האוצרת מלי היימן, בתיאטרון גבעתיים, בתיאטרון יהלום ובגלריית המגדל בדניאל פריש, ו"הכל קורה בהתקדמות ובקפיצות אדירות", לדבריו.
גם ההכרה הזו, עדיין לא הניחה בצד את סימני השאלה של הסובבים אותו ובהם בני משפחה, חברים ואמנים. השאלה חוזרת יום יום ועיקרה, מה אתה מבקש להביע דרך היצירה?! מבחינתו של זהר בהרי, התשובה מאוד ברורה, "דרך הציורים שלי, אני חוקר ומנסה להעביר ולגלות מעט צדדים נחבאים ואפלים, הקיימים ביקומים המקבילים שלנו. לציורים אני מוסיף מעט מן השחור והנסתר, המקיף אותנו בממדים אחרים. לפעמים מנסה להציג את הצדדים הנפלאים והגלויים יותר או פחות, של האור הזורח בצבעים המרהיבים של גלקסיות אחרות, מקבילות ורחוקות, וכמובן גם של הבריאה שלנו, אשר הולכת ונעלמת ונכחדת בעולמות מקבילים לשלנו".
חלק ממי שיקרא את התיאור הזה יתקשה להתחבר אליו
"אולי. אבל כל החוויה שאופפת את חיינו כבני אנוש, וכבני אדם שהם אורחים זמניים בעולם נפלא זה, מנסה לקבל ביטוי חופשי בכל מיני טכניקות וצבעים, אשר נשפכים במלוא המרץ על הבד. במספר לא מועט של ציוריי, ניתן בכל אופן לנסות ולזהות את הישויות אותן אני פוגש בחלומותיי. כל אחד אשר יביט מספר דקות לא מבוטל בציוריי, יגלה תופעות על טבעיות כגון גלגולי נשמות, רוחות רפאים, חוויות חוץ גופניות, מסרים, חלומות, חזיונות, רוחניות וכל הנסתר מן העין הבלתי מזויינת שברשותנו. ישנם אנשים שלעניות דעתי, אם ניתנה להם הזכות, יגלו בחלק מן הציורים את המסרים הללו ואם לאו, ייראו בו רק ערבוב צבעים בתנועה לא רצונית שלי- דהיינו "שיגעון."
על השראה, הקשרים וחיבור לאדמה
המסר של זהר בהרי לחברה הוא חד ופשוט וברור, במקום לשאול שאלות מכשילות ובמקום לנסות ולנתח "ולחפור" ו"לחפש תשובות ממני", הוא מזמין את האנשים לעשות את הדבר הפשוט ביותר, "הביטו סביבכם ופשוט ראו את פלא הבריאה, תעריכו את עוצמת ההוויה שלכם עצמיכם, ולאחר שתצליחו להפנים, אולי תצליחו להכיל חלק קטן מכל היצירות שמונחות לנגד עיניכם ומושמעות באוזניכם". בהרי מוסיף ואומר, "אני עומד עם רגליים מאוד יציבות ומוצקות על הקרקע, מחובר לאדמה בעוצמה רבה, וקשה מאוד לערער אותי. יש יד שמוליכה ומכוונת אותי לעבר המטרה ואין בי חשש, אני יודע שזה כבר מצליח. המטרה שלי היא לגעת ברגש של כל אדם ואדם באשר הוא, בין אם הוא יהודי נוצרי או מוסלמי. אין לי עניין בזהות של האדם, יש לי אך ורק עניין לנסות ולהוכיח לאנשים, שהתשובה אינה נמצאת בתפילה של הדת היהודית, ואפילו לא בתפילות המוסלמים במסגדים בימי שישי, ובטח לא בתפילות הנוצרים בכנסיות. התשובה האמתית של כל אדם נמצאת אך ורק בתוך ליבו".
נשמע שזה ירגיז כמה אנשים
"אולי, אבל אם הצלחתי לגעת ברגש של אדם באשר הוא אדם, ולגרום לו להתרגש להצטמרר ולהבין שהתשובה האמתית, היא פשוט להיות קודם כל להיות ב ן א ד ם טוב. מעט רגיש ובעל חמלה, התחשבות, אדם מוסרי ובעל עקרונות, בעל יכולת הקשבה והכלה. להיות אדם שילך בדרך הנכונה אחר האושר האמתי, מבלי לחיות בצער רב ולרדוף אחר הריקנות שבחייו. אז יבין שכל חייו הוא בעצם במרדף סביב הזנב של עצמו, ובזמן הזה "דואג" לכלות לשרוף לפגוע לקרוע לרסק ולגרום צער כה רב לעצמו ולסובבים אותו".
אתה יוצר מתוך השראה מסויימת? רק ששורה עליך המוזה?
"אני לא מחכה למוזה. אני יכול לצייר בלילה שלושה- ארבעה ציורים, לכתוב שירים, להמשיך את היום שלי מלא אדרנלין ולחשוב על היצירה הבאה. כל יצירה מפרה את זה שבאה אחריה ונובעת ממנה, מהשיר נולד ציור ונולדת מנגינה ופסל. אני מצייר את השירים שלי זה כמו פאזל כזה שאחד משלים את השני השיר מתאים לציור, שמתאים לטקסט, שמתאים לחלום שאני חווה בלילות. זו ההשראה שלי".
והחלומות? מתי התחלת לחלום ולתרגם את החלומות ליצירה?
"מגיל צעיר אני חולם חלומות מגיל קטן, קם מתוך שינה וכותב את כל החלום לפרטי פרטים. עם השנים תדירות החלומות התגברה, ובשנים האחרונות מוצאת את ביטויה באומנות שלי".
אתה חווה בדידות מול הנייר הריק ומול הקנווס שמשתקת אותך לפעמים?
"לא קרה לי מעולם. ברגעים האלה שבהם אני לבד מול הנייר הריק, הקנווס הבתולי אני מרגיש כוח ומלא השראה מכל מה שקורה בחיי, מהמראות והקולות והחוויות והכל מוצא את ביטויו ביצירה. ברגע שאני מחליט לשבת אני שומע מוזיקה כזו שמניעה אותי קדימה, כל מה שאני חווה ורואה מוצא את ביטויו ביצירה".
היצירה שלך מקורה בסבל?
"הנשמה שלי מתייסרת מבפנים שאני רואה אנשים מבוגרים קשיי יום ניצולי שואה, נכים. רואה אנשים שכל פיסה טובה דואגים לחרב. הכל לדעתי הוא משחק סכום אפס. אנשים עושקים אחד את השני, מכאיבים אחד לשני. הציורים שלי מתארים יותר את הצד הסובל של העולם בצבעים עזים. ציורים עם סוג של הארה שחוויתי שנותנים תקווה ואור אבל ממקום סובל".
ניסית גם לצייר בצבעים רכים ובהירים?
"זהר אשתי ביקשה ממני לצייר בצבעים בהירים, הרגשתי כמו נכה אבל לבסוף הצלחתי. לאט לאט הכל מתחיל להתבהר".
אמנים שהיוו השראה?
"מהרגע שבו האומנות נכנסה לחיי, למדתי על חייהם של וואן גוך ופיקאסו ועוד יוצרים, אבל את ההשראה שלי אני שואב מהחיים שלי וממה שקורה לי".
האם יש בך פחד שיום אחד הכל יגמר?
"אין בי פחד כזה . ההשראה קיימת בתוכי כל הזמן. בכל רגע נתון שאני רוצה ליצור אני יוצר, מצייר, כותב, מנגן. אני אומר את זה מתוך ענווה וצניעות, לא מתוך גאווה. למרות שגדלתי על מוזיקה מזרחית וים תיכונית, המוזיקה שאני יוצר ניזונה מהז'אנר הקלאסי".
איש גדול וקשוח כמוך ורגש? זה נראה כאילו סותר אתר את השני
"נכון שזה נראה לאנשים קצת מוזר, במיוחד אלה שמכירים אותי בתחומים אחרים של חיי, אבל זה כל היופי בעיני, הסתירה הזו בין החיצוניות לפנימיות".
ואיך אתה מצליח לשלב בין הכל? החיים, המשפחה, האומנות?
"הכל מבחינתי הוא מקשה אחת. אני ישן בלילה אולי 3 שעות וכל יתר הזמן מוקדש ליצירה, לעבודה, לספורט ולמשפחה ולאו דווקא בסדר הזה. אני חי ובתוך החיים שלי יש מקום להכל".
זה נשמע כמו חיים בטורבו
"אני חי בטורים מאוד גבוהים, בן אדם סוער. זהר אשתי שאלה אותי איזו מתנה אני רוצה ליום ההולדת? ביקשתי שתתן לי 10 אחוז מהשלווה והרוגע שיש בה. אצלי הכל בוער".
ההכרה בבהרי כאמן לא החלה ביום אחד כאמור, אבל היא כאן כדי להישאר. יצירתו ואמונתו סללה את הדרך אל ליבם ונפשם של אנשים רבים, ומבחינתו הדבר המרגש ביותר שהתרחש בהמשך לאומנות הזו, הוא מפגש עם נשים בו סיפר על הדרך המשולבת של אומנות ואמונה, שהובילו אותו לרגע הזה שבו הוא מנגן, מצייר וכותב את חייו.
