שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר) היא מחלה ויראלית הנגרמת על ידי הנגיף ורצילה זוסטר, המוכר גם כמחולל של אבעבועות רוח. אלא שבניגוד למחלת הילדות, המופע של שלבקת חוגרת במבוגרים הוא סוער הרבה יותר והיא עלולה לגרום לסיבוכים שיש בהם פגיעה קשה באיכות החיים של החולים, גם לאחר ההחלמה.
"רוב האוכלוסייה הבוגרת בישראל חלה בילדות באבעבועות רוח ואחרים קיבלו חיסון נגד המחלה. אלא שעובדות אלה לא הופכות אותם לחסינים מפני שלבקת חוגרת, כיוון שווירוס הורצילה זוסטר נותר 'רדום' בחוט השדרה. תחלואה בשלבקת חוגרת מייצגת למעשה את התעוררות הנגיף", מסביר ד"ר אורי הוכברג, מומחה לרפואה פנימית, מנהל המרפאה לכאב אונקולוגי, וסגן מנהל מכון הכאב במרכז הרפואי איכילוב. "המשמעות היא ששיעור לא מבוטל מהאוכלוסייה יחווה את המחלה במהלך החיים הבוגרים ברמה כזו או אחרת. האתגר הגדול שלנו הרופאים הוא למנוע ככל הניתן את הופעת המחלה ובמידה שכן התרחשה - את סיבוכיה ולאפשר לחולים לחזור לשגרה".
מה הסימפטומים של המחלה?
"המחלה מאופיינת בפריחה טיפוסית באזור החזה, בטן, גב עליון או תחתון לעיתים בצורת 'חגורה', אך היא עשויה להופיע גם בפנים, בקרקפת או באיברי המין. על פי רוב מדובר בשלפוחיות צלולות, אך ייתכן שהביטוי יהיה רק באדמומיות על העור. עם הופעת השלפוחיות ולפעמים גם לפני, יופיעו תחושות של גירוד, שריפה, עקצוץ, ירידה מקומית בתחושה או לחילופין רגישות יתר למגע וכאב. רבים מבין מי שחלו בשלבקת חוגרת מתארים חוויה של כאב בלתי נסבל, כאב מייסר, כזה שהם לא ידעו מעולם. החשש הגדול הוא שאותו כאב יישאר גם לאחר שהמחלה תחלוף והוא יהפוך לכרוני".
"שכיחות התפרצות המחלה עולה עם הגיל"
ד"ר הוכברג מסביר כי התפרצות המחלה היא ספונטנית. יחד עם זאת, היא קשורה פעמים רבות לירידה במצב החיסוני ולעיתים קודמת לה מחלת חום, מצב של סטרס או טראומה כלשהי. בנוסף, יש רכיב משמעותי בסיכון לתחלואה בקרב חולים מדוכאי חיסון.
"שכיחות התפרצות המחלה עולה עם הגיל, כאשר לרוב אנשים סביב גיל 50 יחוו אותה כאפיזודה פשוטה וחולפת, אך בקרב חולים שחצו את גיל 50 חל זינוק ברור במשך זמן המחלה, בעוצמה שלה, ברמות הסבל והכאב ויש יותר סיכון למעבר לסינדרום של PHN - נוירלגיה פוסט-הרפטית, כאב כרוני יוצא דופן בעוצמתו", הוא אומר. "דווקא בגיל בו אנשים מגיעים לרווחת חיים, במקום ליהנות מהחיים ומהפנסיה הם מתרוצצים בין רופאים ומבקשים מזור לכאבים בלתי נסבלים ולדרכים להקלה בתופעות הלוואי של המחלה".
הוא מוסיף כי "חשוב לציין ששיעור המעבר לצורה הכרונית, פוסט הרפטיק נאורלגיה (Post-Herpetic neuralgia - PNH), עולה עם הגיל, עד כדי אחד מכול שני מטופלים בקרב בני השמונים ומעלה. עוצמת הכאב הכרוני, בכל גיל, יכולה ממש 'לשתק' את האדם הסובל מסינדרום PHN. זה הרבה יותר מכאב. זו פגיעה ממשית בכל מעגלי החיים, זוגיות, משפחה, פיריון בעבודה ובתפקוד היומיומי. יש כאלה שלא מסוגלים ללבוש חולצה בגלל הרגישות הגבוהה למגע שמעוררת כאב, אחרים פשוט לא יוצאים מפתח הבית כי הם לא מסוגלים להתמודד".
כיצד מטפלים בשלבקת חוגרת?
"ברגע שמאובחנת המחלה יש לתת במקביל טיפול אנטי ויראלי וטיפול נוגד כאב. גם רופא המשפחה יידע לתת טיפול אנטי ויראלי על פי פרוטוקול ברור שיוביל להקלה וריפוי, אך בכל הנוגע לאיזון הכאב הטיפול עלול להיות מורכב. דגש חשוב בנוגע לטיפול בכאב הוא הצורך להתחילו בהקדם הניתן, תוך מאמץ לנסות ולהגיע לאיזון במהרה, שכן עוצמת הכאב במהלך ההופעה הראשונה הודגמה כקשורה לשכיחות המעבר לצורה הכרונית, PNH.
"במידה שהתפתח סינדרום PHN יש לנו שתי זרועות טיפול עיקריות בכאב: טיפול תרופתי וטיפול תומך רגשית. קיימות היום לא מעט תרופות עם פרופיל בטיחותי גבוה להקלה של כאב, אך צריך להתאים אותן אישית לכל מטופל. לפעמים זה בדרך של ניסוי וטעייה עד שמגיעים לתרופה היעילה ולמינון הנכון. בנוסף, במסגרת מכוני כאב יש גישות טיפול פולשניות דוגמת חסמים עצביים, הזרקות שונות והתערבויות במערכת העצבים. התערבויות שכאלו, מבוצעות ללא צורך באשפוז ויכולות פעמים רבות להקל במידה ניכרת".
עוד הוא מוסיף כי הטיפול התומך נועד למי שזקוקים גם לתמיכה רגשית בעקבות ההשפעות של הכאב על חייהם: "מדובר במי שחווים למשל חרדה, דיכאון וקושי תפקודי. לא מעט מהמטופלים המבוגרים חיים בגפם וללא עזרה קבועה. הם מתמודדים בקושי רב עם הכאב הכרוני והתקפי כאב פתאומיים וההשלכות שלהם יכולות להתבטא בהסתגרות חברתית ואף בפגיעה קוגניטיבית, ואת זה אנחנו מנסים למנוע ולהקל עליהם ככל שניתן".
לדברי ד"ר הוכברג החיסון מומלץ לאוכלוסייה הכללית לבני 65 ומעלה ולגילים צעירים יותר על בסיס אישי, בהתאם למחלות הרקע. יש לציין שגם מי שהתחסנו עלולים ללקות במחלה אם כי המחלה אצלם תהיה קלה יותר וככל הנראה הסיכון למעבר לסינדרום PHN יקטן.
"הרפס זוסטר, שלבקת חוגרת, היא מחלה לא נעימה כלל, שבצורתה הקלה ניתנת לטיפול ושליטה אך עלולים להיות לה גם סיבוכים נוספים מלבד כאב כרוני, כמו: זיהום של העור כתוצאה מגירוד של השלפוחיות, זיהום של האוזן עד לאובדן שמיעה, זיהום בעין שעלול לגרום לאובדן ראייה, ואף לפגיעה במערכת העצבים המרכזית", הוא אומר. "למרבה הצער, רבים מהחולים שלא יקבלו טיפול מאזן לכאב עם אבחון המחלה, יסבלו מכאב עצום גם לאחר שהמחלה כבר לא מדבקת והפריחה נעלמה ולהתמודד איתו שנים ארוכות, ואת אנחנו צריכים למנוע".
ד"ר אורי הוכברג
טלפון: 052-6580606
למעבר לאתר >>
לחוות דעת על ד"ר אורי הוכברג >>
בחירות טיפול אפשרי היא בהתאם להחלטת מטפל מוסמך ולהתייעצות עמו.
האמור בכתבה אינו מהווה משום המלצה, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי מוסמך.
בשיתוף ד"ר אורי הוכברג
