לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL) היא הלוקמיה השכיחה ביותר במבוגרים. מדובר במחלה שבה לימפוציטים B (תאי דם לבנים אשר תפקידם להילחם בזיהומים) המכונים "תאי CLL" שאינם תקינים, מתרבים ללא בקרה. לרוב המחלה מתפתחת לאט, לאורך שנים, ומתגלה באקראי בבדיקת דם שגרתית שמראה עלייה במספר הלימפוציטים. בשלביה המתקדמים היא מתאפיינת בהצטברות תאי ה-CLL במח העצם, שפוגעת בייצור תאי דם תקינים — לבנים, אדומים וטסיות. בהמשך היא מתאפיינת בתסמינים כגון זיהומים חוזרים, דימומים, אנמיה (ירידה ברמת ההמוגלובין) והגדלה ניכרת של בלוטות לימפה, הטחול או הכבד בשל הצטברות תאי ה-CLL. כשליש מהחולים לא נזקקים כלל לטיפול במהלך חייהם. שאר החולים יכולים לקבל טיפולים חדשניים ומתקדמים ולחיות שנים רבות לצד המחלה.
אילו חולים נזקקים לטיפול?
"טיפול ניתן רק לחולים במחלה מתקדמת", מסביר פרופ' יאיר הרישנו, מומחה בהמטולוגיה, מנהל יחידת CLL והמרפאה ההמטולוגית במרכז הרפואי איכילוב. "לא הוכח שטיפול בשלב מוקדם משנה את מהלך המחלה ולכן חולים עם ספירת לימפוציטים גבוהה בלבד לרוב אינם מטופלים ורק נמצאים במעקב".
מהם הטיפולים הקיימים?
כיום ניתן לבצע בדיקות גנטיות ומולקולריות של תאי ה-CLL, שיכולות לנבא את מהלך המחלה ולסייע בבחירת הטיפול המתאים ביותר. לדברי פרופ' הרישנו, עד לפני כעשור הטיפולים ב-CLL כללו כימותרפיה, עם או בלי אימונותרפיה, אבל הם גרמו לתופעות לוואי רבות ולא התאימו לחולים במחלה בסיכון גבוה. בשנים האחרונות החלו לטפל במחלה בתרופות ממוקדות מטרה (ביולוגיות) פורצות דרך, שמעכבות מנגנונים חשובים בתאים הסרטניים וכך מביאות להשמדתם.
סוגי התרופות שניתנים ל-CLL כוללים מעכבי BTK: תרופות שמעכבות מעבר של אותות מקולטן תאי ה-B אל תוך התא באמצעות עיכוב האנזים BTK. עיכוב זה פוגע בהתרבות ובהישרדות של תאי ה-CLL. "תרופות אלו יכולות לעצור את המחלה", מסביר פרופ' הרישנו. "הן ניתנות בכדורים לאורך שנים, כמו טיפול למחלה כרונית. עם זאת, הן עשויות לגרום לתופעות לוואי ואצל 10%–15% מהחולים, בעיקר מבוגרים עם רקע לבבי, הן גורמות גם להפרעת קצב מסוג פרפור פרוזדורים. במקרים כאלו נדרש ייעוץ קרדיאלי ולעתים הטיפול מוחלף בדור מתקדם של תרופה מאותה משפחה, שגורם לפחות תופעות לוואי קרדיאליות, או במשפחת תרופות אחרת".
סוג נוסף הוא מעכבי BCL2: תרופות אלו, שניתנות בכדורים, מעכבות את החלבון BCL2, אשר מבוטא ביתר על תאי CLL ומונע את מותם. עיכובו גורם לאפופטוזיס (מוות תאי מתוכנת) של תאי ה-CLL. לרוב תרופות אלו ניתנות עם עירוי של טיפול שמכיל נוגדן חד־שבטי נגד החלבון CD20 שמצוי על פני לימפוציטים. קישור הנוגדן לחלבון זה גורם להרס ומוות של הלימפוציטים הנושאים אותו. "ייחודו של טיפול זה הוא בהשגת תגובה עמוקה יותר ולכן הוא מוגבל לשנה". תופעות לוואי שכיחות של משלב טיפולי זה כוללות תגובה לעירוי הנוגדן וירידה של הספירה הלבנה ה"טובה" (נויטרופניה), מציין פרופ' הרישנו.
מה צופן העתיד?
אפשרויות טיפול נוספות כוללות שילוב של מעכב BTK ומעכב BCL2 שניתן ל–15 חודשים. בקווי הטיפול הבאים, מטופלים שטופלו תחילה במעכב BTK לרוב יטופלו לאחר מכן במעכב BCL2, וההיפך.
טיפולים חדשניים נוספים כגון מעכבי BTK חדשים (דור "שלישי") וטיפול תאי (CAR-T), עשויים בעתיד להינתן לחולים שהטיפולים האחרים לא עזרו להם. בכל מקרה, בחירת הטיפול נעשית בהתאם לגיל החולה, המצב הבריאותי, מאפייני המחלה (למשל מוטציה או חסר בגן מסוים) והעדפות אישיות.
בשיתוף אסטרהזניקה
