"מה שקורה היום בסצנת האמנות בארץ, וגם בעולם, הוא שמקדשים כמובן את אמני העבר שכבר הלכו לעולמם ושנחשבים לנכסי צאן ברזל, ובנוסף, שמים זרקור על הצעירים בני השלושים שרק סיימו את בתי הספר לאומנויות", אומרת מיכל סדן, יועצת אמנות, אוצרת ומפיקת תערוכות בארץ ובחו"ל, והאוצרת של תערוכת "ביאנלה גולד" שמציגה בימים אלו במגדלי הים התיכון.
"אפשר לראות את זה כמעט בכל תחום, ובאמנות זה בולט במיוחד. הם אלה שמדוברים ומתוקשרים, שנמצאים בתערוכות ושמגיעים להשקות ולאירועי התרבות, והפניה לרוב תהיה גם לכיס שלהם. ואילו האמנים המבוגרים יותר - זוכים להרבה פחות ההערכה ותשומת לב ממסדית ותקשורתית, וגם אם הם אמנים נפלאים – הם כמעט ולא נספרים".
מגדלי הים התיכון, רשת דיור מוגן יוקרתי ששמה לה למטרה להעשיר את חיי הדיירים, בין השאר דרך פעילויות תרבות ואמנות וקידום השילוב של בני גיל הזהב בחברה ובסביבה, זיהתה את המצב, ופנתה לסדן במטרה ליצור תערוכה שכל כולה מחווה לביאנלה של ונציה – אחת מתערוכות האמנות העכשווית הגדולות והנחשבות בעולם, שמתקיימת אחת לשנתיים, עם הבדל אחד - התערוכה "ביאנלה גולד" תורכב כולה מעבודות של אמנים בני הגיל השלישי. "רצינו לשים זרקור על האמנים המבוגרים", אומרת סדן. "ואני חושבת שהדבר המרכזי שגיליתי בתהליך הוא שדווקא ניסיון החיים של אותם האמנים, והחוויות שעברו לאורך השנים, הטביעו את חותמם ביצירות והעניקו להם עומק ורבדים שאפשר היה להגיע אליהם רק בגיל הזה. הגילוי הזה השאיר אותי פעורת פה, כיוצרת".
מפופ ארט ועד היפר ריאליזם
לערב פתיחת הביאנלה גולד שנערך בגלריית "אוסף פרטי" שבמגדלי הים התיכון בגני תקווה, הגיעו כשלוש-מאות שוחרי אמנות ואספנים, ובנוסף אליהם, הגיעה גם נספחת התרבות של השגרירות השוויצרית. "בנוסף לאמנים הישראלים הציגו בתערוכה שני אמנים בינלאומיים בעלי שם, ברידג'ט שיסלר ולוק ג'ולי, שניהם בגילאי ה-90", אומרת סדן. "מכיוון שג'ולי פועל בשוויץ, הזמנו את נספחת התרבות בשגרירות השווייצרית לפתוח את התערוכה".
מה הוביל אותך בתהליך האוצרות? איך הגעת לאמנים?
"הגדרנו, עוד בהתחלה, שכל האמנים שיציגו בתערוכה הם כאלו שהציגו בעבר גם בחו"ל, וכן שכ-20% מהמציגים בתערוכה יהיו אמנים שמתגוררים במגדלי הים התיכון. מהרגע שהתנאים האלו עמדו, התחלתי לבנות את תמהיל האמנים, ואני חושבת שרק בהשקת התערוכה, כשנערך פאנל קצר בו כל אמן הציג ודיבר על עבודתו, ראיתי עד כמה יפה התמהיל הארצישראלי שנוצר בה, והגיוון של הסגנונות והאמנים בהחלט הוסיף לה רבדים".
מה הכוונה?
"עוד בתחילת תהליך האוצרות היה לי חשוב להביא אמנים שמייצגים דיספלינות שונות באמנות, בין אם היפר ריאליזם, אבסטרקט לירי או פופ ארט. בנוסף, הבאתי גם אמנים, כמו אמנית שיוצרת פסלי חימר מלאים בהומור. ובאמת היתה שם קשת רחבה מאוד של ארץ ישראל היפה, והרבה ייצוגים למגזרים שונים כמו אמנים דתיים, ניצולי שואה, אמנית שהיא אלמנת צה"ל. אני חושבת שחלק ממה שמעניין הוא שחלק מהאמנים למדו אמנות, אבל חלקם אוטו-דידקטיים שעבדו בבית שנים רבות בלי שהכירו אותם, והם יוצרים אמנות ברמה מוזיאלית".
תוכלי לתת דוגמה?
"זאב פטר אנגלר, לדוגמא, הוא ניצול שואה מוינה שלקח את הצעצועים של הנכדים שלו והתחיל להשתעשע איתם. הוא היה בן כמעט שמונים כשהגעתי אליו הביתה וראיתי את הדברים שיצר. ברגע שהגעתי נפלתי לרצפה, כי הוא באמת עושה דברים שאף אחד אחר לא עושה, וזה פופ ארט שברגע שהתגלה החל להצליח מאוד, והיום זאב מציג בתערוכות ברחבי העולם".
איך הגעת אליו?
"אני מפיקת אמנות כבר עשרות שנים ועבדתי כמעט בכל גלריה בארץ, ובשנים האלה – הכרתי היטב את השטח. ובגלל שאני באה מהשטח - אני מגלה את האמנים הכי בועטים והכי מעניינים. אני מתמחה באמנות יהודית וכך נחשפתי לשלום קלנר לדוגמא, פסל בן 81, או ליעקובי, אמן צרפתי שבמשך שנים צייר בסטודיו שלו בשכונת תלפיות שבירושלים. אבל אפשר לומר שהאוצרות לתערוכה הזו הייתה קשה".
למה?
"החיבור בין האמנים שמציגים בתערוכה הוא חיבור שנוצר דרך הגיל - רצינו לחבר בין עבודות של אמנים בני הגיל השלישי, כשכל אחד מהם עושה אמנות אחרת לגמרי, ולכן היה כאן קושי. ועדיין, ואולי דווקא בגלל הקושי, התערוכה מצליחה להעצים כל אחד ואחד מהם, וזה גם קשור לכך שמלכתחילה העבודות שנבחרו הן ברמה הגבוהה ביותר. הן רעננות, עכשוויות, ובנוסף לזה – רואים שלאמנים יש אמירה, יש להם המון מה להגיד ומה ללמד את החברה הצעירים שפועלים היום. יש המון עומק והשקעה בכל עבודה, המון רבדים. וגם, האמנים מחוברים למה שקורה היום, הם מסתובבים בתערוכות ברחבי העולם, בגלריות ובמוזיאונים, וזה בא לידי ביטוי ביצירות".
צבעוניות אופטימית שמשדרת יוקרה
"יש המון אמנים שגרים במגדלי הים התיכון, ומהם בחרנו את הטובים ביותר, כמו דוריס משיח, שמציירת מכוניות עתיקות, וזאב פטר אנגלר. ובנוסף, עצם זה שהתערוכה נמצאת בגלריית 'אוסף פרטי' שנמצאת במגדל יוקרה מלא פאר והדר, שגם הוא חלק מרשת מגדלי הים התיכון, נותנת לתערוכה רובד נוסף. החלל נראה כמו מלון שישה כוכבים, החל מהריהוט ועד למנורות, וכל העיצוב מאוד רענן, עם צבעוניות אופטימית מאוד, זה מדהים".
ועם כל זה, איך יכול להיות שהאמנים בני הגיל השלישי עוברים מתחת לרדאר?
"אני חושבת שבאופן כללי אנחנו, כחברה, לא מעריכים מספיק את הניסיון וחוכמת החיים של בני הגיל השלישי, ויותר מכך, דווקא ניסיון החיים שהאמנים צברו, והחוויות שעברו, הם אלה שהופכים את האמנות שלהם למשמעותית, רלוונטית ומעודכנת. לכן כל כך ריגש אותי שרשת מגדלי הים התיכון הרימה את הכפפה, יזמה את התערוכה, ובחרה לתת את הכבוד והמקום לאמנים בני הגיל השלישי. היצירה שלהם הינה אמנות עם אמירה אמיתית, וה'ביאנלה גולד' היא לחלוטין צעד בכיוון הנכון, כשהתכנון העתידי הוא לערוך את האירוע המכובד הזה בכל שנתיים, כיאה לאירוע ביאנלה".
תערוכת "ביאנלה גולד" תתקיים בגלריה "אוסף פרטי" בבית בגני תקווה ותהיה פתוחה לקהל הרחב בין התאריכים 29 באוקטובר 2019 ועד 6 בינואר 2020, בין השעות 10:00-17:00, בכתובת: רחוב הנגב 5, מגדלי הים התיכון גני תקווה.
הכניסה ללא תשלום אך בתיאום טלפוני מראש: 073-236-1111; 073-236-1112.
