שם: זאב פטר אנגלר
גיל: 82, יוצר מגיל 75
על היצירה המוצגת בתערוכה: "התחלתי לצייר כשנאלצתי להישאר בבית בגלל בעיות תנועה שנבעו מכאבי גב. באותה התקופה הייתה לי טלוויזיה ישנה, זו שהייתה לפני שנים, שנראתה כמו ארגז גדול וכבד. החלטתי לפרק את הטלוויזיה, ובאמת, זרקתי את המסך הכבד ונותרתי עם הארגז ועם חלקי האלקטרוניקה שבתוכו. היו בה מעין גלויות עמוסות בחלקים אלקטרוניים ומעגלים מודפסים, וכשחיברתי אותם יחד, הם נראו כמו תמונה צבעונית אחת. החלטתי שאני בונה לאותו הארגז גב אחורי, והתחלתי לשחק עם חלקי האלקטרוניקה ולחבר אותם. בין החלקים הנחתי טלפון ישן, ובאמצע הנחתי פרצוף של בובה, מסוג הבובות שאפשר לקנות בחנויות בבני ברק. על הפרצוף הנחתי כובע קסקט ועניבה, והתמונה הכללית יצאה לא רעה. משם נשארו לי חומרים ומצאתי עוד טלוויזיה ובתוכה בניתי עוד יצירה.
בהמשך, הנכדים שלי, שגדלו בינתיים, התחילו להביא לי צעצועים ישנים שהם לא צריכים, וגם אותם הרכבתי פנימה. היצירה שאני מציג בביאנלה היא ההמשך של אלה. בחלקה העליון של היצירה ישנם המון עכברי צעצוע מפלסטיק, מתוך ההבנה שהיום ילדים בגילאים צעירים מאוד, אפילו בני פחות משנה, מתיישבים ליד המחשב, וההורים אומרים להם – 'קח את העכבר ליד' וזה בעצם אחד מהשמות הראשונים שהילד נתקל בהם, ואותו עכבר מוביל לכל מיני מקומות ברשת ומאפשר לקבל המון ידע. כשאבא היום אומר לילד 'תפוס את העכבר' – זה לא עכבר. ולעומת העכבר ההוא, העכבר במציאות הוא חיה פחות נעימה. לכן הכנסתי את העכברים ליצירה, כדי להגיד שלפני שהילדים של היום מכירים את העכבר כחיה, הם מכירים אותו כך.
יצירה נוספת בתערוכה היא יצירה בה אומן עם סינר ומכחול נמצא מחוץ למסגרת, ומצייר בובה שיושבת בתוכה ומחזיקה חיה. גם כאן יצרתי מתוך הצעצועים שהילדים הביאו לי, ונוצרה יצירה שנעים מאוד להתבונן בה.
אני מאמין: בגילי, האני מאמין שלי, שהלוואי ויתקיים, הוא שנוכל לחיות בשלום עם השכנים שלנו, מוסלמים, נוצרים ויהודים.
שם: סרג'יו לרמן
גיל: 72, יוצר מגיל 18
על היצירה המוצגת בתערוכה: סרג'יו לרמן היה אדריכל עיריית תל-אביב יפו במשך שנים. במסגרת עבודתו, הוא הגיע לשכונת עג'מי שביפו, והתאהב בה במבט ראשון. "נהניתי מהפשטות היפה של אותם בתים ערביים. אלה היו בניינים שנתנו המון שקט לנשמה וברגע שראיתי אותם - התחלתי לאייר. אותם מבנים היו בתהליך של הריסה ופינוי, והחלטתי קצת לחרוג ממסגרת עבודתי בעירייה ולדבר עם תושבי השכונה. הבנתי שאסור להרוס את המבנים הללו ונדרש לבצע בהם תהליך של שיקום ולשם כך, ועל מנת לשכנע את העירייה בכך, קיימתי תערוכה גדולה והזמנתי אליה את ראש העיר ואת מהנדס העיר. ברגע שהם ראו את האיורים של אותם המבנים, שאיירתי עם הרבה מאוד אהבה ושקט ובלי כל פגמי הזמן, הם הבינו עד כמה הם יפים והשתכנעו שאסור להרוס אותם. והאיורים באותה התערוכה דומים מאוד לאלו שאני מצייר היום.
בביאנלה אני מציג איורים של שני שערים של בתי באר עתיקים, עם המון אומנות עליהם. השערים משכו אותי מיד, וכשמתבוננים בהם אפשר ממש להרגיש את המקום. יש בהם המון נשמה ואסתטיקה פשוטה וסימטרית, עם צבעוניות שמחה, ואפשר גם לראות אותם כשערי גן עדן. באחד השערים שאני מציג יש אלמנטים של פרחים והמון צבעים, ואילו השער השני סימטרי יותר, ומגיע מהאדריכלות האיסלאמית, ושניהם הקסימו אותי."
אני מאמין: "הדבר שהכי מקסים אותי בחיים הוא היצירה של האנשים הפשוטים. בוער בי הדחף להראות לאנשים שלכולנו ביומיום יש שגרה, אבל גם בתוך חיי היומיום שלנו, ובתוך אותה שגרה, יש הרבה מאוד יצירה ואומנות, ואנחנו רק צריכים זוג עיניים וראש טוב כדי לזהות אותה, לקבל אותה, ולהנות ממנה. האני מאמין שלי הוא להציג את המציאות בעיניים של יצירה ונשמה."
שם: שלום קלנר
גיל: 82, יוצר מגיל 8
על היצירה המוצגת בתערוכה: קלנר מציג בתערוכה שלוש עבודות שונות. "העבודה הראשונה מציגה 12 דמויות שמחוברות יחד בחישוק ואוחזות ידיים, כמו במעין ריקוד הורה, כאשר הידיים הן מוגזמות, ויש תחושה של חגיגה עליזה של צבע, עם המון צבעים מותזים. על הטבעת הזו, שהיא בעצם ידי הדמויות, גילפתי באותיות עבריות פסוק מספר ישעיהו 'אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק' והמטרה היא להביע את חשיבות החיבור בין האנשים.
בעבודה השניה ישנה דמות שנושאת מוט ועליו מונח אשכול ענבים צבעוני וחגיגי, והיא מתייחסת למקורות, 'ויסעו במוט בשניים', אבל הדמות השניה איננה. יצרתי אותה לפני שנה, לאחר האירוע בפיטסבורג בו נרצחו יהודים, ורציתי לומר ליהודים שסובלים מאנטישמיות – בואו ארצה, יש לנו ארץ משגשגת ויפה, בואו תעזרו עם אשכול הענבים הזה. העבודה השלישית היא פסל שמציג יונה צבעונית ויפה מאוד, ומשדרת עליזות".
אני מאמין: "האני מאמין שלי הוא שגם כשאני יוצר בנושאים יהודיים או מהמקורות, וגם אם בנושאים ובסגנונות אחרים, הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא שיהיה אסתטי. חשוב לי שגם האסתטיקה תקבל את המקום שלה, ולא רק המסר".
שם: יעקבי
גיל: 65, יוצר מגיל 20
על היצירה המוצגת בתערוכה: "היצירה הראשונה שמוצגת בתערוכה היא ציור בשם 'שני כתרים'. אלה שני קנבסים, האחד על השני, כשברקע הראשון ישנם דפי תלמוד, ובשני טלית צבעונית. אלו מייצגים את התורה שבעל פה והתורה שבכתב, ושני הכתרים הללו הם הזהות של העם היהודי.
נולדתי בצפון אפריקה, בן למשפחה מסורתית. לפני עשרים שנה עליתי לארץ, ולקחו לי 15 שנים להתקבל כאן, בארץ שלנו. והגישה של היהדות הצפון אפריקאית היא גישה שונה ממה שנהוג פה. אנחנו פתוחים יותר לדברים, ולא קשוחים ביהדות שלנו. אנחנו יכולים לחיות עם האנשים שלא חושבים כמונו, כי העיקר שכולנו ביחד. היצירה 'שני כתרים' באה ואומרת שגם אם כולנו שונים, אנחנו כאן כדי להמשיך את המשימה של העם היהודי, כל אחד עם הצבע שלו.
ביצירה השניה, שנקראת 'התפרצות של חיים' ישנו קנבס בשחור לבן, ומעליו קנבס נוסף צבעוני, עם הכיתוב 'חיים'. רציתי לומר בה שהשגרה אמנם חשובה מאוד, אבל צריך גם לדעת להוציא ממנה חיים, וצבעים, ושמחה, ועניין".
אני מאמין: "ליעקב היו 12 ילדים, אבל המשפחה הייתה אחת. אנחנו, בעם היהודי, חייבים להבין שכולנו משפחה אחת, ולכל אחד בה את הצבע שלו. אני לא אוהב שבמדינה אין שיח; אתה או בצד הזה או בזה, והתחושה היא של שחור או לבן. אני לא מקבל את זה, אנחנו משפחה אחת, וכל אחד במשפחה שונה ממני, אבל אני אוהב אותו כמו שהוא".
תערוכת "ביאנלה גולד" תתקיים בגלריה "אוסף פרטי" בבית בגני תקווה ותהיה פתוחה לקהל הרחב בין התאריכים 29 באוקטובר 2019 ועד 6 בינואר 2020, בין השעות 10:00-17:00, בכתובת: רחוב הנגב 5, מגדלי הים התיכון גני תקווה.
הכניסה ללא תשלום אך בתיאום טלפוני מראש: 073-236-1111; 073-236-1112.
