סמדר אונה מכירה את הקשיים של האנשים שרוצים אבל לא מסוגלים לדאוג לעצמם - ידיהם חלשות, הגוף לא מתפקד, כואב ומאבד שליטה. היא מוצאת נחמה באומנות, באמצעותה היא מבטאת את ההיבטים האישיים של מחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובלת, השפעותיה על הגוף והתחלואות הנלוות. בספרה "שבע מנות לשבעה ימים ושבעה סיפורים בשבעה טעמים", היא כותבת:
"שבת בבוקר, אותה תנוחה, אותה צורה, וכבר הרבה הרבה מעבר לתחילת השנה, שכובה עירומה על המיטה. וכמו שזה נראה כה רומנטי, ככה זה כה רחוק מרומנטיקה. אני פשוט שוכבת כך מליל אמש על המיטה, לאחר אמבט מים חמים, הרבה הרבה לפני שהפציעה החמה ליום חדש, ממתינה וממתינה לרגע שישוב אלי רגע של עוצמה להתחיל במלאכת ההלבשה של הגוף הדאוב."
מחלת הפיברומיאלגיה או בשמה העברי, דאבת השרירים, היא מחלה ראומטית המתבטאת בכאב כרוני מפושט בגוף, בשינה טרופה, עייפות כרונית, הפרעות קשב דלקות ושיגרון. באסופת הסיפורים הקצרים שחיברה סמדר, היא קוראת לכל אלו המתמודדים עם מגבלות רגשיות ופיזיות להסתייע בה באמצעות העיסוק באומנות.
במכתב לעצמה, נחתה על סמדר תובנת חיים שהפכה למצפן חייה המחודש:
"הבוקר, כך וכך לספירת העומר, פסח תש"פ, התעוררתי לזמרת הציפורים ושמיים תכולים, כאשר גפיי לא נעות, עיניי פקוחות ופי עדיין לא יכול להיפתח, לא להוציא קול ולא לבטא במילים החוצה את אשר היה כנראה מבטא לכל כמו כל בוקר אחר מואר ויקר.
"...הבוקר עם הזריחה העירה והאירה את עיניי זו התמונה, אשר עיניי שעות לא זזו ממנה ושאלתי עצמי מדוע ומה מספרת לי ומה המסר מזו התמונה, מזה הציור, ציור ראליסטי בצבעי שמן שעבורי היו אלו נגיעות ראשונות לצייר בשמן כי תמיד חשבתי שהוא שייך רק לציירים כמו ואן גוך ומוכשרים כמוהו. אך בדרכי החדשה לפני כחצי עשור לגעת גם בשפורפרות צבעי השמן ובדי קנבס ולבקש הדרכה, דרך ציור זה ושלושה נוספים שותפים לו, למדתי טכניקות איך לבצעם ולאפשר לידיי הפגועות ליהנות מחווית העשייה ולקבל על הדרך את טיפוליהם כדי לא לוותר להן על איבוד יכולות תפקודן עקב התאונה.
"...הבוקר דרך מבט בציוריי ראיתי בעיני מתוך מראת לבי, את השינוי שחל בי ומציידת נועד לי להיות דייגת להמשך חיי.
סמדר, מה בין צייד לדייג ?
"צייד יוצא בכל בוקר לחפש את הטרף הבא כדי לצוד לבטנו די מזון להמשך קיומה. כשנגמר הטרף הנוכחי, שוב יוצא לצוד את הטרף הבא ותמיד גם נזהר שלא ייהפך לטרף עבור אחר. דייג, לעומתו, יושב בנחת ושלווה, מכין את חכתו, בקצה שם את הפתיון וממתין שעות לסחורה המתאימה שתעלה בחכתו. הוא אף בוחר לעצמו איזה דג מתאים עבורו ואיזה ישיב להמשך דרכו".
ומה בין סמדר ובין צייד ודייג?
"בהתבוננות ארוכה בציור 'שלוות הים' דמיוני ראיתי את עצמי, בדמיוני, שם בצד עם החכה בין ידיי, אחוזה היטב לכיסא המניע את גופי לממש את רצונותיי ובשתי ידיי, נעזרות אחת בשנייה ומכינות את פיתיון רעיונותיי ודרכי יישומם בים היצירות שלי.
"פתאום חשתי שהמחלה הכרונית, איבוד עצמאות תפקודי הגוף ומצבי בשנים האחרונות, נועדו לומר לי: 'סמדר, הפסיקי במרדף הזה שאינו מתאים לך'. כל טרף שימצא בציד הבא הוא פתרון לכאן ועכשיו, ומאיר אותי לעוד מרוץ. בעצם זה לא אני ולא ייעודי.
"התאהבתי בציור שהחל לספר לי מה ייעודי האמיתי, ואיך לא סתם הידיים שלי הצליחו ללמוד טכניקות ציור וכו'. הרגשתי שהציור מדבר אלי מתוך בדי הקנווס והצבעים ואומר לי: "סמדר, שם, במבטחים, אלו הם השורשים האמיתיים להם נועדת כאן, להמשיך להשלים את החיים".
"כשעבדתי בעולם ההייטק הטרף היה שמן וטוב, אך לווה תמיד בחשש להיטרף על יד מתחרים. תנאי העבודה הנדיבים, חו"ל, רכב חברה ופרנסה מכבדת היו חלק ניכר מחיי. אבל מה מעבר לכך? הציור משמש אותי היום הן עבור שיקום ושמירה על אי התדרדרות מצב תפקודי ידיי מצד אחד, אך בעצם מספר גם את סיפור ערכי חיי".
את סיפורה האישי והתובנות האלו מביאה סמדר אל הקהל, עם הרצאות ביתיות. בהתאם לרוח התקופה, ההרצאות עברו מתכונת אישית למתכונת אינטרנטית של הרצאה מרחוק, אך היא מתכננת לשוב להרצאות פרונטליות במסגרות שונות, מלוות במיני תערוכות ובשילוב הדגמות והתנסויות. ניתן לעקוב אחרי הפרסומים על מועדי ההרצאות בעמוד הפייסבוק ובאתר
שילוב הדגמות והתנסויות הקהל אשר יפורסמו בדף הפייסבוק ובאתר.
סמדר אונה: "באלה הידיים" - הרצאה חדשה על מסע חייה המרתק, עם מסר לאופטימיות וחיוביות לחיים
