בוועידת ישראל לרפואה של הארץ Labels, הציג מנכ"ל בית החולים איכילוב, פרופ' רוני גמזו, את מסקנות הוועדה לטיפול במצוקת כוח האדם הרפואי במערכת הבריאות.
לדברי גמזו, במערכת הבריאות בישראל יש כיום הכי מעט רופאים פר־נפש מכל מדינות OECD. אין מחלוקת כי יש מחסור ברופאים, אך בעבר הייתה סברה שאנחנו מכשירים פחות רופאים בגלל שיעור המיטות הנמוך פר־נפש בישראל (מיטה היא השדה הקליני, דרכה נעשית הכשרה של רופא).
"בפועל, אין בעיה עם שיעור מיטות נמוך, זה הטבע של מערכת הבריאות שלנו. אולם כשמסתכלים עמוק יותר במספרים, רואים כי ההכשרה פר מיטה (פריון הרופאים לכל מיטה) היא מהנמוכים ב-OECD. יש משהו לא תקין, בכך שכיום בכל שנה יש יותר בעלי רישיון רפואה שלמדו רפואה בחו"ל, אל מול סטודנטים שלמדו רפואה בישראל. כלומר, לא מכשירים מספיק רופאים בישראל".
לפי גמזו, הבעיה היא בתהליכי העבודה של בתי חולים. אם משווים בין בתי הספר לרפואה בישראל, רואים שיש בתי חולים שמייצרים יותר רופאים פר־מיטה, ויש בתי חולים שפחות. למעשה, אם נשווה את פריון הרופאים של כל בתי החולים בישראל לפריון של בית חולים הדסה (האוניברסיטה העברית), אנו נייצר עוד מאות רופאים בישראל. כאן הגענו להבנה הראשונה: בתי החולים אינם מנצלים את השדות הקליניים להכשרה בעיקר בחמישה "צווארי הבקבוק": פנימית, כירורגיה, בריאות הנפש, ילדים ורפואת נשים.
שורש הבעיה של תת ההכשרה של רופאים, הוא שתכנון כוח האדם לענף הרפואה בישראל מפוצל בסמכויות. ההתנהלות מותאמת לאינטרס של כל גוף בנפרד, ולא לסדרי העדיפויות הלאומיים. פתרון העומק המוצע הוא שימוש במגוון כלים לאיגוד סמכויות. למשל, קביעת הוראה קלינית כפעילות ליבה של בתי החולים; הקצאת טיוטר לכל מחלקה, המיועד באופן מלא לשבוע הכשרה; מינוי ראש רשות הכשרה בהסכמת דיקן האוניברסיטה המסנפת, כחלק ממבנה בית החולים; קביעת תקן לפיו במחלקות גדולות יקצו שתי מיטות לפחות להוראה; התניית גדילת מחלקות רפואיות בגידול נפח ההוראה בהתאמה; תחילת פיילוט של הוראה בשעות אחר הצהריים; הגדלת תגמול כלכלי למחלקות; תמרוץ כלכלי להכשרות קליניות; פרסום נתונים על מצוינות בהכשרה קלינית ועוד מסקנות רבות, שיאפשרו גידול במספר הרופאים המוכשרים בישראל.
לפי גמזו, בניגוד לנורמה הרווחת בישראל, המלצות הוועדה הזאת לא יעלו אבק, אלא למעשה כבר מתחילות להיות מיושמות בשטח בימים אלו, ואמורות להביא לגידול אמיתי במספר הרופאים.
