בזמנים קשים של אבל, אובדן וחוסר וודאות, יצירות אמנות מקומיות הן מקור לחוסן תרבותי. מתוך הגישה הזאת, מוזיאון חיפה לאמנות מציג בימים אלה ארבע תערוכות חדשות שהן כולן מחווה ליצירה הישראלית לדורותיה - מהקמת בצלאל ב-1906 ועד אמנות עכשווית.
הבולטת שבתערוכות החדשות היא "סובבת שמש אדמתי": אוסף שוסטרמן במוזיאון. מקבץ העבודות המוצג בתערוכה, שנתרם על ידי גב' לין שוסטרמן לאוסף המוזיאון, כולל בעיקר עבודות שעברו רסטורציה מן המחצית הראשונה של המאה ה-20 - תקופת התהוותה של האמנות הישראלית. כך, בין האמנים שאת יצירותיהם אפשר למצוא בתערוכה, ניתן למנות את נחום גוטמן, , אנה טיכו, אפרים משה ליליין, יוחנן סימון, ישראל פלדי, וראובן רובין, וכן מוצגות יצירות בית המדרש למלאכות אמנות בצלאל בירושלים.
"הקשר עם קרן שוסטרמן וגברת לין שוסטרמן הינו אירוע בעל חשיבות עצומה עבור מוזיאון חיפה לאמנות", אומר יותם יקיר, מנכ"ל מוזיאוני חיפה. "זהו קשר שהגיע ממקום טהור ואמיתי של אהבת אמנות והערכה למה שאנחנו עושים במוזיאון. אנחנו נרגשים מהיכולת לעשות וליצור יותר מבעבר, תוצאה ישירה של תמיכת קרן שוסטרמן במוזיאון חיפה לאמנות, ואסירי תודה על כך מעומק הלב".
"האוסף של מוזיאון חיפה לאמנות מתמקד ברובו באמנות ישראלית משנות ה-50 ואילך, בעוד שאוסף שוסטרמן מתמקד ביצירות אמנות משנת 1906 ועד הקמת המדינה. בכך, האוסף שנתרם למוזיאון מוסיף נדבך אמנותי והיסטורי משמעותי לאוסף הקיים", מסביר האוצר הראשי של המוזיאון, ד"ר קובי בן-מאיר. "אוסף שוסטרמן מעיד על התמורות שחלו באמנות המקומית לאורך השנים, ומצביע על סוגיות בתרבות הישראלית הרלוונטיות גם בחלוף עשורים. אין לנו די מילים כדי להודות ללין שוסטרמן ולצוות קרן שוסטרמן על התרומה המדהימה".
הגלריה הראשונה בתערוכה משמשת כקרע במרחב הזמן בו פוגשות יצירות של בצלאל מראשית המאה ה-20 בעבודות צילום מתחילת שנות ה-2000. לדברי לימור אלפרן, אוצרת התערוכה, הקמת בית המדרש למלאכות אמנות בצלאל בירושלים, בשנת 1906, הייתה מהמיזמים המרכזיים של התנועה הציונית בארץ ישראל וסימנה את ראשיתה של האמנות הישראלית: "מייסדי בית הספר ראו את עצמם כאנשי מערב החיים במזרח. הם שאפו להחיות את הרוח היהודית באמצעות אמנות ומלאכות יד. האוסף של בצלאל כולל פריטי יודאיקה ושטיחים מראשית ימי בית המדרש. בעבודות אלו ניכר חיפוש אחר זהות הקול היהודי ורצון לבסס שייכות למקום באמצעות אמנות שביסודה תודעה ציונית".
אל מול הגרסה היהודית-מסורתית של הציונות בירושלים, הגלריה השנייה בתערוכה מוקדשת לעבודות של אמני ארץ ישראל מתל אביב והקיבוצים משנות ה-20 עד שנות ה-50. "האמנים האלו הציגו גישה שונה מהאמנות של בצלאל. בניגוד ליוצרים בבצלאל, אמני תל אביב והקיבוצים החליטו שלא להתמקד ביצירותיהם במוטיבים יהודיים כמו הרימון, המנורה או כיפת הסלע", מסבירה אלפרן. "במקום זאת הם התמקדו בעבודות שלהם בנופי הארץ, בהווי החיים בה ובאנשיה. הם תיארו את התום ואת הפשטות שבחיים המחוברים לטבע והדגישו את זיקת האדם לאדמה כחלק מן האידיאולוגיה החלוצית".
התערוכה מסתיימת בשתי עבודות צילום עכשוויות - צילום מחג פורים של פבל וולברג המציג ליצן בעיר חברון, וצילום של גלעד אופיר המציג שיח קקטוס עצום – צבר - האופייני לטבע הישראלי. ההתבוננות בעבודות העכשוויות מעלה שאלות הנוגעות למהות הזהות הישראלית, שגם בימים אלה עדיין מבררת את קשריה למסורת היהודית ולאדמת המקום.
בנוסף לתערוכה "סובב שמש אדמתי", המוזיאון מציג תערוכה חדשה ושמה "בבית: משכן האהבות והחרדות" אותה אוצר ד"ר קובי בן-מאיר. התערוכה עוסקת במרחב הביתי ובאיום על היציבות שלו, רעיונות שמקבלים משנה תוקף אחרי ה-7 באוקטובר. כחלק מהתערוכה, קובצו יחדיו עשר עבודות יוצאות דופן של אדואר וייאר, מגדולי האמנים הצרפתים של ראשית המאה ה-20, ותצוגתן היא הזדמנות נדירה בישראל לבחון את מגוון עבודותיו. לצדו, מציגים בתערוכה חמישה אמנים ישראלים עכשוויים - אירה אדוארדובנה, ארם גרשוני, ציון אברהם חזן, אוריאל מירון והילה שפיצר. האמנים בוחנים סביבות ביתיות ושאלות הנוגעות לציור עצמו. הם מתבוננים בחפצים סתמיים כמו קערות מרק, שטיחים וכיסאות, ומוצאים בהם יופי, משמעות וזיכרונות.
בהקשר למרחב הביתי, בגלריית BFAMI (אגודת הידידים הבריטיים של מוזיאונים בישראל), גלריה לכל המשפחה, ממוקם מוצג "חדר משלי", פרי שיתוף פעולה בין האמנית הילה שפיצר והאדריכל אריאל ערמוני. ילדים ומבוגרים יוזמנו לצייר את החדר שלהם, או את חדר החלומות שלהם, על גבי דפים בגודל של גלויה, ולמקם את החדר שלהם בתוך אחד מחלונות בניינים מעוצבים, בתוך גלריה שכל קירותיה צוירו על ידי הילה שפיצר.
ביחס ישיר לתערוכה "בבית: משכן האהבות והחרדות", מוצגת באולם המרכזי של המוזיאון התערוכה "נטליה זורבובה חיה בציור" - תערוכת יחיד לאמנית, אותה אוצר ד"ר קובי בן-מאיר. זורבובה נולדה במוסקבה ב-1975, עלתה לישראל ב-2004 וחיה ביפו. ב-2011 הייתה בין מייסדות הקולקטיב "הברביזון החדש", ותערוכות יחיד שלה הוצגו בין היתר במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (2019), וארטפורט, תל-אביב (2023). התערוכה מוקדשת לציורי שמן גדולי ממדים של פנים הבית של זורבובה שנהגה לצייר את פנים ביתה בכל המקומות בהם התגוררה - בין אם במוסקבה, בברלין או ביפו. דרך הציור זורבובה מגלה את המקום שבו היא מתגוררת. זאת ההזדמנות גם להתרשם מהיכולת של זורבובה לבנות קומפוזיציות מורכבות בפורמטים גדולים – אחד האתגרים הגדולים בציור.
תערוכה נוספת המוצגת בימים אלו היא של האמן האיטלקי ג'ובאני בטיסטה פיראנזי. בתערוכה "פיראנזי: מראות רומא", שגם אותה אצר ד"ר קובי בן-מאיר. במסגרתה, יוצגו 17 תצריבים של פיראנזי, שעברו תהליך רסטורציה בשנה האחרונה. פיראנזי פעל ברומא באמצע המאה ה-18 – תקופה שבה העיר משכה אליה משכילים מרחבי אירופה, שנפגשו על רקע תפאורה של מבנים מהוללים בני מאות שנים. בתצריבים של פיראנזי מופיעים זה לצד זה שרידים מן העת העתיקה, כנסיות מימי-הביניים המוקדמים, מבני פאר מתקופת הרנסנס ודמויות בנות המאה ה-18. כל אלה ערוכים יחד בערבוביה, שמציגה את רומא כתל ארכיאולוגי של ידע וחיים. התערוכות החדשות, הן עוד נדבך בשדרוג משמעותי שעובר מוזיאון חיפה לאמנות בשלוש השנים האחרונות. "מאז הגעתו של האוצר הראשי ד"ר קובי בן-מאיר, המוזיאון עבר שינוי קונספטואלי", אומר יותם יקיר, מנכ"ל מוזיאוני חיפה. "המוזיאון קפץ מדרגה בתוכן שלו וגיבש לעצמו אמירה ייחודית. הוא שם דגש על אמנות איכותית ועל יצירתיות ומצוינות כמו מוזיאונים מובילים בעולם, ולצד זאת הוא אינו מנסה להיות דומה לאף מוזיאון אחר. באמצעות היצירות, המוזיאון מתחבר ונותן ביטוי לאופי המיוחד של העיר חיפה – עיר עם שש דתות וקהילות שונות, שהפכה להיות סמל לסובלנות, פלורליזם, דו קיום וקבלת האחר".
התערוכות יוצגו עד לתאריך 30.6.24
מוזיאון חיפה לאמנות
למעבר לאתר >>
כתובת: שבתאי לוי 26, חיפה
טלפון: 04-6030800
שעות ביקור: א',ג',ד' 10:00-16:00 | ה' 10:00-18:00 | ו' 10:00-14:00 | שבת : 10:00-16:00
כל מוזיאוני חיפה פתוחים ללא תשלום למשרתי המילואים ולמשפחות שפונו מבתיהן, תערוכת "בארי" במוזיאון העיר חיפה פתוחה ללא תשלום לכלל הציבור
בשיתוף מוזיאוני חיפה
