אחד הכאבים הגדולים של הבית, אם נתעלם מגודל החללים ומבעיות התשתית איתן מתמודדים בשנים הראשונות להקמתו, הוא סידור הבית והאחסון הנלווה לו. יצירת פתרונות אחסון היא אחת מאבני היסוד בעיצוב פנים, אבל גם אם הם קיימים, אין הכרח שמאחורי הדלת, במעמקי הארון ובתוך הקופסאות הסגורות - מתקיים אותו סדר. התמודדות עם סידור הבית אינה מתחילה בהחלטה אימפולסיבית שמתבצעת תוך דקות ונמשכת עד להשגת התוצאה, אלא כרוכה בתהליך נפשי המערב שינוי באורח חיים. נשמע יומרני? לא אם תשאלו את שרית סלע, יועצת בשיטת KonMari, שפרצה לתודעת העולם רק לפני שנים בודדות.
מאחורי השיטה עומדת מארי קונדו היפנית, גורו עולמית בכל הקשור לסדר, שנבחרה ב-2015 לאחת מ-100 האנשים המשפיעים ביותר של "טיים מגזין", הוציאה ארבעה ספרים על ארגון וסדר, שמכרו מיליוני עותקים ברחבי העולם, ושועטת קדימה עם כמה ספרים נוספים בתחום המשרדים ובתחום הילדים. סלע, ישראלית המתגוררת בשוודיה ונמצאת על קו שטוקהולם-ישראל, היא אחת מ-330 יועצות (שש מתוכן ישראליות) שהוסמכו להעביר את סודות השיטה, יוצרת תוכן ואישית דוגלת גם בשיטת סדר מינימליסטי, אותה היא מבטאת היטב בחשבון אינסטגרם פופולרי בשם minimalistmeblog.
הסנטימנטלי בסוף
"לא מדובר בשיטה לסידור הבית, שהרי לשם כך יש חברות שמתמחות בסידור", מדגישה סלע, "אם כי בתהליך עם שישה עקרונות ברזל שאדם צריך לעבור בשלמותו, ללא קיצורי דרך או הנחות: סידור הבית מתנהל לפי קטגוריות ולא לפי אזורים בבית; יש חמש קטגוריות עם סדר קבוע – בגדים, ספרים, ניירת, Komono (שונות) וסנטימנטלי; יש להתחייב לתהליך הסידור; יש לדמיין את אורח החיים האידיאלי; רק אחרי שמסיימים לסדר אפשר לעבור לאחסן; שומרים רק את הדברים שעושים לנו שמחה בלב (Sprak joy)".
סלע, 40, עורכת דין בהשכלתה, הגיעה לשוודיה לפני שמונה שנים בעקבות רלוקיישן של בן זוגה, מגיעה לארץ אחת לשלושה חודשים, "כדי לקחת אוויר". כשקראה על השיטה לפני יותר משנה, הבינה שהיא יכולה להפוך את אחת התכונות שלה למקצוע ונרשמה לסמינר של מארי קונדו. "כתנאי להרשמה הייתי צריכה להוכיח שהבית שלי 'מקונמר', לצרף תמונות של כל הבית מקופל לפי השיטה האנכית ולסדר את הניירת, קטגוריה שלישית שהיא לא באמת ג'וי". בשלב זה נתקלה במכתבים בכתב ידה של אמה, שנפטרה חמש שנים קודם לכן, ושטף הסידור נעצר. "קראתי אותם שוב ושוב, שקעתי, שיתפתי אותם עם בני המשפחה שלי בארץ והבנתי בעצמי, עוד לפני שהתחלתי לעזור לאחרים, למה צריך להשאיר את השלב הסנטימנטלי לסוף. אחרת אי אפשר להמשיך".
התכנים שמעלה סלע לחשבון האינסטגרם שלה מדויקים למעצבי פנים, משום שהיא מחברת אותם לעיצוב הסקנדינבי אותו היא מקיימת בביתה, מבנה סקנדינבי סטנדרטי. "הבית שלי מינימליסטי ומסודר, ויש בו מעט דברים. על פינת האוכל שלי לא מונח כלום, אפילו לא קערה, אולי רק מחשב כשאני עובדת. על אדן החלון יש לי רמקול ופמוטים, והקירות כולם עירומים, למעט מדף תלוי ותמונה אחת. הכל מאוד מדויק למי שאני". מאז שהחלה לקנמר גם לאחרים, הפכה למינימליסטית בעצמה, מה שמייחד ומבדל אותה משאר היועצות. "מארי קונדו לא דוגלת במינימליזם, אבל אני בהחלט מכוונת לשם: לחיות עם פחות דברים, להאט, לחשוב לפני שקונים, להעדיף דברים איכותיים שאוהבים ושישרתו אותנו לאורך זמן ולא יימאסו בחורף הבא".
אפשר באמת לחיות במינימליזם כזה?
"לחיות עם פחות זה ערך לחיים. זה מלמד לתרום, להיפרד מדברים, מלמד ילדים מגיל אפס לרצות פחות. מה רע בידיעה שאפשר להיכנס לחנות צעצועים עם ילד ולא ללכת לאיבוד? וכמה מצעים אנחנו באמת צריכים? לי יש שלושה סטים, שכולם נעימים לי והם ספארק ג'וי בשבילי. ככה גם נראית המזוודה שלי, מינימליסטית".
להבין את מהות הג'וי
תהליך הסידור מתחיל באיסוף הבגדים ויצירת ערימה, בדרך כלל ענקית, שגורמת לאפקט ההלם והזעזוע מכמות הבגדים ומהרגלי הצריכה. "אני בוחנת יחד עם אותו אדם פריט פריט ושואלת אם הוא עושה לו שמחה בלב. יש פריטים שמאוד מתחברים אליהם וגורמים לשמחה בלב, יש כאלה שלא ויש כאלה שמתלבטים לגביהם. כאן אני מנחה בשאלות כמו למה קנית מלכתחילה, האם אתה אוהב את זה, למה אתה לא יכול לשחרר, וגורמת לו להבין את מהות הג'וי". מיד לאחר מכן מוציאים החוצה את מה שלא מביא שמחה, רצוי כמה שיותר מהר כדי לא להתחרט וכדי לא להיות חשופים להשפעות בני הבית האחרים. את מה שנותר מקפלים על המיטה לפי השיטה האנכית (לא, זה לא נופל) ורק לאחר השלב הזה עוברים לסידור חכם בארון. אותו תהליך מתקיים גם לגבי ספרים או כלי מטבח – אוספים מרחבי הבית, עורמים ומחפשים את הג'וי.
ג'וי וניירת בערימה אחת גדולה - איך זה הולך ביחד?
"השמחה מתקבלת בסוף, כשמתוך הערימה הענקית נשאר פולדר אחד קטן ובו רק מה שחייבים לשמור לפי חוקי המדינה, ענייני בריאות, צוואות וכדומה. זה הזמן לעבור לחשבוניות אלקטרוניות ואת האסמכתאות להשאיר כתיעוד בחשבון הבנק".
לסלע פונים אנשים שמרגישים צורך בשינוי, לא רק בבית אלא בחיים. "אני מבקשת מאנשים לדמיין את אורח החיים שאליו הם שואפים בכל התחומים – בית, זוגיות, קריירה, וכמעט תמיד התהליך מוביל לשינויים עמוקים אחרים. השיטה הזו היא אורח חיים, שמביא אותנו לחיות רק עם דברים שעושים לנו שמחה. יש מישהי שאחרי ארבע קטגוריות מצאה את משרת חייה והרגישה שזה בזכות התהליך, מישהי שירדה 15 ק"ג בסיומו, או מישהי שלא רצתה להתמודד עם הדברים כי חששה שהתהליך יוביל אותה לפרידה מבעלה והיא לא הייתה מוכנה לזה".
גם גברים מתחייבים לתהליך הזה?
"בהחלט. כחלק ממסירת הבגדים אנחנו נפרדים מהם באמירת תודה, אחרי שקנינו במיטב כספנו ואחרי ששימשו אותנו. היה גבר שהתעקש לא לומר את זה, ואני לא לחצתי. תוך כדי סידור הוא נתקל בסווטשירט שמאוד אהב, חרש עליו והיה דהוי לגמרי. פתאום הוא הצמיד אותו ללב ואמר 'וואוו, תודה, אהבתי אותך'. התמוגגתי. בגדים מתקשרים לזיכרונות ולחוויות, וזה קורה גם עם דיסקים שאנשים מתייחסים אליהם כפסקול חייהם. היכולת לשחרר מציפה דברים מבחינה אמוציונלית, ואנשים שקשה להם להיפרד ולהתעמת עם זה, מרגישים צורך בקבלת עזרה".
ומה עם חדוות האיסוף, הרי יש מי ששומר לימים יבואו בארון ובמחסן?
"אם אוסף כלשהו עושה לכם ג'וי, תציגו אותו, שימו מול העיניים ותיהנו. אבל אם נשמור דברים למקרה שיום אחד אולי נחזור ונשתמש בהם, כמו בגדים שכבר קטנים עלינו, זו עלולה להיות תזכורת כואבת. לכן, אם כבר שומרים, אז רק פריט אחד או שניים ולא ליצור מחסן".
כמי שמחלקת את זמנה ועבודתה בין שוודיה לישראל, את רואה הבדלים בין הבתים והאנשים?
"ישראלים יותר אגרנים ושוודים פחות קונים טרנדים, אבל זה לא אומר שאין שם בלגניסטים. בישראל מחפשים לקנות בזול ואז קונים הרבה, תרבות צריכה אמריקאית. גם רואים את זה בבתים, כשהדברים נערמים אפילו בפינת האוכל. השוודים יכולים להיות מינימליסטיים ומסודרים מבחוץ, אבל בתוך הארונות מבולגן אצלם. חוץ מזה, ישראלים מתחברים לאנשים, מזמינים אותי לארוחת צהריים בבית, ובשוודיה יותר פורמליים, אפילו לא מציעים כוס מים".
