עדה כרמי-מלמד, מהאדריכליות הבולטות בישראל וכלת פרס ישראל לאדריכלות לשנת 2007, מאמינה שאדריכלות היא אומנות ומלאכת מחשבת. טביעת ידה הייחודית בולטת בעשרות מבנים ציבוריים ופרטיים שתכננה מאז יצאה לדרך והקימה את משרדה בשנת 1994. כיום מועסקים במשרד 18 עובדים, 17 מהם אדריכלים, האמונים על מגוון פרויקטים.
במרוצת השנים עוסקת כרמי-מלמד בתכנון פרויקטים גדולים ומורכבים עבור הצבא והתעשייה, מוסדות ציבור ומבנים אקדמאיים. במקביל היא מקפידה לעסוק גם בבנייה פרטית, תחום שבו לדבריה הדיאלוג בין הלקוח והאדריכל אישי יותר וכל פרט במבנה מקבל משמעות מיוחדת. איכות התכנון, הפירוט והביצוע בתוכניות העבודה בבנייה ובעיצוב פנים חרוטים על דגל משרדה, כשהיא דואגת להיות מעורבת באופן אישי בפיקוח האדריכלי בשטח.
בין עבודותיה הבולטות: בית המשפט העליון בירושלים, בית אביחי, האוניברסיטה הפתוחה ברעננה, רובע לב העיר בתל אביב, בית הספר למנהל עסקים וממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה ועוד רבים אחרים.
בכל עבודותיה של כרמי-מלמד ניכרת יכולתה להפוך את המסלול שבו עובר הקהל והמשתמשים בבניין לחוויה אדריכלית עשירה המלווה כל העת בשימוש נדיר וייחודי באור טבעי. "האור החזק הוא מאפיין מיוחד של ארצנו, ובעיניי זהו חומר הבנייה הזול והחשוב ביותר שניתן לעשות בו שימוש מופלא", היא אומרת.
"אדריכלות בעיניי היא ספר פתוח עם שפה, השוזרת מובנים שונים הסותרים ומשלימים זה את זה: החלל הארכיטקטוני טומן בתוכו את הרעיון המרכזי של הספר, הקונסטרוקציה את הקצב והזמן, האור הטבעי את מצב הרוח והפרטים בבניין את הפן האינטימי.
"אני מאמינה שהאדריכלות היא אמנות ומלאכת מחשבת, יש לה תפקיד אנושי וחברתי ובאמצעותה ניתן להפוך את החלל האדריכלי למקום ששייך לכאן ולכולנו ובמקביל, מדבר גם לעולם הגדול".
ספר מומלץ
"INVISIBLE CITIES הוא ספר קסום בנושא אדריכלות שנכתב ע"י ITALO CALVINO ופורסם לראשונה ב-1972 באיטלקית, ושנתיים אחרי גם באנגלית. הספר נסוב על השיחות שבין הקיסר הסיני קובלאי חאן לבין חוקר הימים והארצות מרקו פולו, ומתוארות בו 55 ערים, כאילו היו דמויות נשיות – אמיתיות ומופלאות, ובו זמנית מוחשיות ויומיומיות. השיחות מעוררות מחשבה על האדם ועל הטבע האנושי, ועל הזיכרונות שמטיילים בכיכר העיר אשר מתוכן התשוקה מהדהדת ואינה מרפה. העיר מכילה את עברה, נושמת את הזיכרונות ותופחת כמו ספוג' והשיחות מתנדנדות בין הדמיון והמציאות, בשפה של פרוזה פיוטית. הן מטלטלות בין המקום והזמן, בין הזיכרון והשכחה ובין המאווים והתשוקות האנושיות שאינם הולכים לאיבוד".
חנות אהובה
"חנות הריהוט ARTEK הנמצאת ברחוב הראשי במרכז הלסינקי פינלנד. החנות, המשתרעת על שני מפלסים, ממוקמת בבניין שתוכנן על ידי האדריכל הפיני אליאל סארינן (ELIEL SAARINEN), שנודע בעיקר בתכנון תחנת הרכבת בהלסינקי בשנת 1904. הוא עבד בסגנון האר נובו בתחילת המאה ה-20, ועזב את פינלנד לארה"ב, שם הקדיש את חייו להוראה ב-CRANBROOK SCHOOL FOR BOYS. בחנות בהלסינקי נמצאים רהיטים רבים שתכנן לבית ולמשרד, בסמיכות לריהוט סקנדינבי שכולל גופי תאורה, שטיחים, כלי בית, טקסטיל וסכו"ם. הריהוט, רובו ככולו, מיוצר מעץ טיק או לבנה, למעט פריטי הריהוט של המעצב הדני פול קיירהולם המשלבים עור, זכוכית ופלדה. מיטב האדריכלים הסקנדינביים כמו אלוור אלטו, האנס וגנר, לואיס פולזן, פריץ האנסן ואחרים מיוצגים בחנות, ולצידם מונחים קטלוגים, ספרים וחוברות בנושאי עיצוב ואדריכלות. זוהי חנות שבה הצד המסחרי לא כבש את הבמה והותיר מקום של כבוד לתצוגה ולתערוכות. חנות שהפכה למעין מוזיאון עם שפה תרבותית משלה, המיועדת לקהל הרחב, לעוברי אורח ולאנשי מקצוע גם יחד. הכל מונח בתצוגה מלאת טעם. אין צפיפות ואין תחרות בין האלמנטים השונים, מה שמאפשר לכולם להסתובב, להתבונן, ליהנות ולקנות".
אדריכל אהוב
"אני מאוד אוהבת מספר אדריכלים. אצל פרנק לויד רייט, התזמור שבין תנועת הקונסטרוקציה, תנועת האנשים והאור – מופלא. אצל קורבוזייה, החלל הדינמי שנמתח בין שמיים וארץ ומשתנה כל פעם בהתאמה לצרכים הפונקציונאליים של המשתמש, וכל זאת מבלי לאבד את התרוממות הנפש. אצל אלבר אלטו, בזכות חושניות החומר, הפרופורציות והקשר השורשי שלו למקום היוולדו, נוצרת תחושה של מים שקטים חודרים עמוק, והוא האדריכל האהוב עליי. אלטו (1898-1976) הוא יליד פינלנד, חניך הפקולטה לאדריכלות במכון הטכנולוגי בהלסינקי שסיים את לימודיו ב-1921. בניגוד לאדריכלים ידועים אחרים במאה ה-20, אלבר אלטו לא פרסם תאוריות ומניפסטים. הוא תכנן מבנים רבים ושונים בפינלנד ומחוצה לה: בתי חולים, ספריות, אוניברסיטאות, תיאטראות, כנסיות, עיריות, בתי ספר ובתים פרטיים ובמקביל תכנן ריהוט ביתי ומשרדי, כלי בית מזכוכית ומעץ וגופי תאורה מזכוכית ומתכת נפלאים. השורשים האדריכליים שלו נטועים במסורת הפינלנדית, ובאים לידי ביטוי בקונספט האדריכלי הממורכז והמופנם ובחומרי הבנייה המקומיים. המשפחה, והחינוך ההומניסטי משחקים תפקיד חשוב בחייו, שבא לידי ביטוי בחיפוש אחר קנה המידה האנושי והייחודי בכל פרויקט. אלטו עיצב את החלל בשלמותו, בחוץ ובפנים, עם הריהוט הקבוע והנייד ויצר תחושה של חלל רציף העובר תהליך הדרגתי בין החוץ והפנים. קנה המידה הציבורי חגג במעטפת החיצונית והשתנה לאיטו לכבוד המעטפות הפנימיות. הפירוט האדריכלי, השכבתיות וחושניות החומר קיימים במבנים ובריהוט הפנים גם יחד. הקונספט האדריכלי, הטכנולוגיה והמסורת שלובים זה בזה מלכתחילה ויוצרים שפה אישית משלו, חגיגית, חושנית וצנועה גם יחד, המשתנה לכל עומק וגובה הבניין – לכבוד גובה העין והמגע האנושי".
מוזיאון עיצוב
"LOUISIANA MUSEUM OF MODERN ART. זהו מוזיאון לעיצוב הממוקם בנוף הטבעי מחוץ לקופנהגן, עטוף חזיתות שקופות שמבעדן הנוף הסובב והתצוגה המופנמת חוברים זה לזה ומעניקים חוויה ויזואלית נדירה. הטבע נכנס פנימה לתוך המוזיאון, מה שמעשיר את השהות והשוטטות ברחבי המבנה. כל יצירה המוצגת בו מקבלת חיים נוספים. הבחירה בו נעשתה מאחר וגם מוזיאון זה, כמו כל עבודותיי, ניזון מהאור הטבעי ומשתלב בהרמוניה בסביבה בו הוא נמצא".
סגנון עיצוב בית
"הבית, ומושג הבית, הם השתקפות עולמם הפנימי של הדיירים. הוא אמור לענות על כל הדרישות הפונקציונאליות ועל המאווים הנסתרים שקשה לתת להם ביטוי. הבתים שבעיניי מתוכננים כיאות הם כאלו שמושפעים מהמקום, מהאקלים ומהרקמה האנושית שבתוכה הם מכים שורש. הם חייבים לשמור על קנה מידה שנובע מיחסי השכנות עם הסובב ובמקביל ליצור זהות ונוכחות משל עצמם. בכל בית, הממד הפרטי והממד הציבורי צריכים להיות שלובים זה בזה מבלי שהאחד יתגבר על משנהו".
תערוכת עיצוב
"תערוכה מיוחדת במינה של האדריכל הצרפתי HENRI LABROUSTE שהוצגה ב-MOMA בניו יורק וכללה בין השאר את שתי הספריות הנפלאות שתכנן במאה ה-19 בפריז. היא כללה שרטוטים אורגינליים וצילומים ענקיים. השרטוטים הונחו על גבי שולחנות משופעים אשר אפשרו לצופה להתקרב לכל שרטוט, להיפרד מהסובב, להתרכז, להתבונן ולהעמיק. תערוכה נדירה".
החומר ששולט היום בעולם העיצוב
"הזכוכית. היא חומר מופלא וכשהיא נקיה לחלוטין היא נעלמת. היא מבטלת את התפר שבין פנים וחוץ ולכן היא זקוקה להגנה אקלימית, אקוסטית וויזואלית. יש חשיבות להשתמש בזכוכית בצורה סלקטיבית על מנת שתתאים לכיווני הרוחות".
הבטחה בעולם העיצוב
"עבודותיהם האחרונות של צמד האדריכלים וינשטיין ועדיה, הכוללות את יקב הרי גליל ואת בית הספר שצמוד למרכז ביכורי העתים, מסמלות בעיניי כישרון, רגישות ומקצועיות. אני מקווה שימשיכו בדרכם זו".
אולם תצוגה
"יש שני מבנים, שבעיניי מהווים אולמות תצוגה יוצאי דופן בתחום העיצוב והאדריכלות. הראשון, MAISON DE VERRE של האדריכל הצרפתי פייר שארו (Pierre Chareau) שהוא למעשה בית שמשמש כיום סוג של מוזיאון. מדובר בבית פרטי בפריז שהפך אתר עלייה לרגל בזכות התפתחות החלל הפנימי שלו והמעטפת המיוחדת של לבני הזכוכית שמכסה את כל דפנותיו. כל פרט וכל רהיט בבית זה תוכננו על ידי שארו מתוך ידע ייחודי ואהבת החומר. האדריכל שתכנן את הבית, גם יצר את הריהוט שבו, וניתן למצוא בו חומר מכל סוג שהוא בכל קונסטלציה שהיא ולקבל ממנו השראה. אין טוב מזה, כבית מעורר השראה בענף האדריכלות. מאז בנייתו מהווה הבית הזה שיעור לדוגמה ביצירה האדריכלית.
גם את מוזיאון הגוגנהיים במנהטן, אני בוחרת כאולם תצוגה, מאחר ומדובר במבנה רב תכליתי ומעצם היותו כזה, הוא משמש כחלל תצוגה שאין שני לו. המוזיאון, שתוכנן ע"י פרנק לויד רייט, נתון בגיאומטריה מעגלית, רדיאלית וא-סימטרית, עם פתיחות מרבית, ללא עמודים גלויים וללא חדרים נסתרים. גלריות, המשמשות לתצוגה ולמעבר הקהל, נשענות על מעטפת הבטון הקונסטרוקטיבית, וסובבות חלל מרכזי המתנשא לכל גובה המוזיאון, ממפלס הקרקע ועד התקרה – המוארת באור טבעי.
הגלריות יוצרות תנועה מעגלית רציפה, המתעקלת לאיטה בהדרגה ומתרוממת באמצעות רמפה עם שיפוע מתון, עד לתקרה. הגלריות עוטפות את החלל הפנימי של הבניין ויוצרות בעבורו את קנה המידה הציבורי. הקהל המתנועע לאורכן, בירידה מן המעליות שבקומה העליונה, הופך למעין תצוגה משל עצמו, הנעלמת כשהיא נסוגה מן המעקה לעבר לתצוגה האמנותית התלויה על קירות המעטפת הפנימיים. הקהל צופה ונצפה לסירוגין, כשהוא נע סביב החלל המרכזי הנפתח בהדרגה כלפי התקרה ויוצר מעין משפך אור ענקי. למרות היותו מופנם ורחוק מהמדרכה, החלל המרכזי מעניק לעיר מעין כיכר המתפתחת לכל גובה המבנה ויוצרת מקום ציבורי וחגיגי, עוצר נשימה ומפתיע".
על מה עובדת בימים אלה?
"משרדנו פועל מצפון לדרום במגוון רחב של פרויקטים הכוללים מבני ציבור, תעשייה וחינוך. בימים אלו אנו עובדים על הרחבת בית חולים השיקומי בעדי נגב שתוכנן במשרד בשיתוף עם אדריכלית לאה שניאור. התוספת כוללת אגף מרפאות, מכון מחקר, סדנאות ואודיטוריום ומרכז מבקרים הנמצאים בקצה האתר ומשלימים את הקומפוזיציה של בית החולים. במקביל אנו מתכננים 2 פקולטות במכללת בית ברל, מדעים ואמנויות ומבנה כיתות גנרי, יקב במושב שורש, מרכז למוזיקה קשת אילון, מפעלים שונים של חברת שטראוס, מגורים לגיל השלישי בירושלים, בית ספר תיכון טכנולוגי ועוד".
