את עולם האדריכלות הוא גילה בעת שהותו במסגרת לימודיו בוושינגטון, כשחזר לארץ השלים את לימודיו לתואר בטכניון ומאז נחשב המשרד אותו ייסד כאחד ממשרדי האדריכלות המובילים בישראל. האדריכל אורי הלוי הוא שותף מייסד במשרד "אורבך הלוי" אדריכלים, אותו הקים בשנת 2000 עם שותפתו המהנדסת דפנה אורבך. לאחר מכן הצטרף אליהם השותף השלישי, אדריכל אורי רותם, אשר הביא עמו ניסיון בינלאומי. לצד עבודתו הלוי הינו פרופסור אורח בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון ומרכז את הסטודיו העירוני בפרויקט הגמר.
כיום מובילים השלושה במשרדם, המונה כ-65 עובדים, פרויקטים באדריכלות, בינוי ערים ועיצוב פנים. עבודות המשרד כוללות מגוון רחב של תחומים, מעיצוב פנים של משרדים, דרך מגדלים ודיור מוגן, התחדשות עירונית, תחנות רכבת קלה ומתקנים לוגיסטיים, ועד תכנון מתחמי-על של תחנות כוח.
״המקום הקשה ביותר עבורי בפרויקט הוא נקודת ההתחלה, הדף החלק״, מעיד הלוי. ״בכדי לצלוח את המקום הזה אני נעזר באינטואיציה, סקרנות ולימוד מטעויות, אבל בעיקר רעב. הרעב לחדש, להמציא, לנסות משהו אחר, חדש, שתחושת הבטן אומרת שהפעם זה יעבוד. לכל פרויקט יש את הסוד הפנימי שלו המחכה להיחשף – ואני בלש סבלני מאוד. השנים ליטשו אצלנו את הרעיונות הגולמיים למערכת מקצוענית ומדויקת יותר. אנחנו יודעים היטב איך לקחת סקיצות יצירתיות ולמסור ללקוח בניין".
ספר מומלץ
"דאגלס אדאמס כתב את ׳מדריך הטרמפיסט לגלקסיה׳ על המשכיו ועזב אותנו לעולמות עליונים בטרם עת. שתיים מיצירותיו הפחות ידועות עוקבות אחר מעלליו של דירק ג׳נטלי, טיפוס מוזר מאוד. הראשונה, והמוצלחת מביניהן, היא הספר ׳סוכנות הבילוש של דרק ג׳נטלי׳. העלילה כורכת גותיקה אפלה עם מכניקת קוואנטים, מסע בזמן עם הייטק ורצח וכמובן הומור בריטי צונן כמו מרטיני עם זית. ספר מופלא לקריאות חוזרות ונשנות".
חנות אהובה
"אדריכלות היא לא רק חלל אלא אירוע רב חושי. בחנות/ספרייה Livraria Lello שבפורטו פורטוגל הריח משחק תפקיד ראשי: ריח משכר של ספרים ועץ ישן. הספרייה עוצבה בשנים בהן סגנון האר-נובו היה בון טון והעיטורים יוצאי הדופן מתחילים בעיצוב חזית הבניין, דרך החללים השונים ועד לגרם מדרגות יפיפה התופר את מפלסי החנות. בכלל פורטו היא עיר נהדרת: יש בה שמחה ומסעדות מופלאות ויין כיפי וזול והמון פרויקטים של אלוורו סיזה. מה שאין זו טיסה ישירה לשם".
אדריכל אהוב
"כילד קטן הייתי חוזר מבית הספר לבית סבי וסבתי שגרו שני רחובות מאיתנו בהרצליה. לסבא שלי היה את ספרו של ברונו צבי 'בחללה של אדריכלות' שבתוכו שולבו צילומים מתוך מבנה שמילא אותי בהשתאות: הבית על האשד. שנים רבות לאחר מכן, נסעתי לפנסילבניה לבית על האשד, שהוא כמובן Fallingwater של פרנק לויד רייט והביקור היה עבורי עליה לרגל. הבית הזה, ופרויקטים אחרים של פרנק לויד רייט, משכו אותי כמו מגנט ללימודי ארכיטקטורה. העבודות שלו משלבות מודרניזם נצחי שהטבע והאור שזורים בו כמו עבודה של חייט עילית. יש בבתים האלה רוח של אופטימיות ואהבת אדם שאומרת, יש תקווה למין האנושי. מכל עבודתיי כאדריכל מסחרי, הבית הפרטי של דניאלה ושלי הוא הפרויקט שיותר מכל נשען על ערכים אדריכליים שלויד רייט דגל בהם".
מוזיאון עיצוב
"מוזיאון Porsche בשטוטגארט מחבר שתי אהבות גדולות שלי: ארכיטקטורה ומכוניות ספורט. הבניין תוכנן ע״י האדריכלים הווינאים Delugan Meissl (משרד יוצא מן הכלל) והוא פסל דה קונסטרוקטיביסטי אלגנטי ונעים, ועל כמה בניינים דה קונסטרוקטיביסטיים אפשר לומר את זה? הבניין מתוכנן כמסלול ליניארי בתוך חלל מפותל וחד לאורך ההיסטוריה של פורשה כמו בבואה אדריכלית של מה שהמותג פורשה מייצג - היתוך של הנדסה מתקדמת ועיצוב גבוה, או בשתי מילים: תשוקה מדויקת. מוזיאון פורשה הוא אחד הבניינים שאני תמיד שמח לחזור אליהם וגם זו תכונה נדירה בבניין, עם כל הכבוד לארכיטקטורה".
אולם תצוגה
"Vitra House. חברת ויטרה, יצרנית בינלאומית ואיכותית של ריהוט לבית ולמשרד, מאכלסת קמפוס יפיפה בפרברי באזל בשוויץ שם כל מתקן ומבנה עוצב ע״י סטארקיטקט אחר: מפעל (ניקולס גרימשו), חלל כנסים (טדאו אנדו), מרכז לוגיסטי (סאנאה), תחנת כיבוי אש (זאהה חדיד), מוזיאון (פרנק גרי) ועוד ועוד. השיא, לדעתי, מבין כל יצירות המופת האלה הוא אולם התצוגה הראשי שתוכנן ע״י משרד הרצוג ודה-מרון (אדריכלי הספרייה הלאומית בירושלים) – סטודיו שמושבו בבאזל ומשם הוא מתכנן פרויקטים מקוריים ברחבי העולם שאין האחד דומה למשנהו.
Vitra House עוצב כאוסף מסות המטפסות אחת על ואל תוך השנייה והחתך שלהן מהדהד את הסילואטות של בתי כפר שוויצריים עם גגות משופעים. האסטרטגיה הזו יצרה אייקון בולט בקמפוס וחללי פנים מרהיבים המעוצבים עם פריטי הריהוט של ויטרה".
תערוכת עיצוב
"הביאנלה לאדריכלות בוונציה. ונציה היא כמו כוסברה – או שמתים עליה או שלא סובלים אותה. אני מאוד אוהב את ונציה (וגם כוסברה). עיר הארמונות הצפים היא מקום מושלם לביאנלה הנערכת בעיר בכל שנה למרות שמה (biennale באיטלקית זה דו שנתי) - שנה אמנות ושנה אדריכלות וכך חוזר חלילה. הביאנלה מתקיימת בשלושה מקומות: בגנים (Giardini) היכן שלכל מדינה, כולל ישראל, יש ביתן משלה, במחסני הנשק והימיה (arsenale) ובמרחבי העיר, שם ניתן למצוא מייצבים מפתיעים בכל מיני פינות אקזוטיות. חובה לבקר בשני המיזמים הוונציאנים של המיליארדר הצרפתי פרנסואה פינו: Punta Della Dogana (בית המכס הישן) ו-Palazzo Grassi. את שני הפרויקטים תיכנן טדאו אנדו והם מציגים את האוסף הקבוע של פינו ותערוכות מתחלפות. הביאנלה פתוחה חודשים רבים, מסוף מאי ועד סוף נובמבר, כך שאין תורים מעיקים ואין צורך להזמין כרטיסים שנה מראש. עיזבו הכל וסעו – השנה תורה של הארכיטקטורה והאוצרת היא האדריכלית הגנאית לסלי לוקו".
סגנון עיצוב בית
"חם, לא פורמלי, על זמני, אישי. הבית שלך הוא עניין של טעם אישי. הכי אישי. הבית של דניאלה ושלי הוא מקום שאנחנו מחכים לחזור אליו בסוף כל נסיעה. אצלנו בבית אין עיצוב יוצא דופן, יש חיים. אני לא חושב שבית פרטי צריך להיות פסל מושלם ואז אתה נכנס לסלון לא מגולח עם חולצה מקומטת ודופק את הקומפוזיציה. בית עוטף אותך ואת כל האהבות והשריטות שלך (תרתי משמע). הבית שלנו שטוף אור עם הרבה עץ וספרים ואמנות. הוא בית חסר גיל מבחינת סגנון ולמעשה אין לו סגנון שאפשר להצמיד לו. מה כן? אנחנו מרגישים בו בבית. שנים רבות שאינני מתכנן בתים פרטיים. משרד אורבך הלוי צמח למקומות של פרויקטים גדולים ומורכבים ובתים פרטיים הם פרויקטים קטנים ומורכבים מאוד. אבל בימים שתכננו בתים, האתגר המרכזי היה להעלים את האגו שלנו ולהעצים את זה של הלקוחות".
החומר הדומיננטי בעולם העיצוב
"עץ ובטון חשוף. אין ולא יהיה תחליף לחומרים טבעיים. על עץ אין צורך להרחיב, אבל בטון הוא יצור כלאיים מוזר: אהוב על אדריכלים ושנוא על כל השאר. לא ברור למה. בטון הוא חומר חזק, טבעי, עם תועפות של אופי, מתבגר יפה ומהווה רקע מושלם לכל דבר – צמחייה, ריהוט, אנשים ושמיים. והבונוס: בטון ועץ הולכים מצוין ביחד והם כאן להישאר".
הבטחה בעולם העיצוב
"תוכנות בינה מלאכותית כמו Midjourney, Stable Diffusion. תוכנות AI מגיעות גם לעולמות העיצוב, ולא רק להכנת מאמרים פסבדו-אקדמיים בלחיצת כפתור. זו הבטחה עם ערבון מוגבל – התוכנות לא מחליפות אינטואיציה של אדריכלים ומעצבים. מה זו אינטואיציה? הבנת הקונטקסט הייחודי של הפרויקט, קריאת החלל, היכולת לשלוף רעיון מחוץ לקופסה, לתקשר עם הלקוחות וכד׳. אבל מה הן כן מבטיחות? לאמן ולאתגר את שריר ההשראה. בהינתן ההנחיה הנכונה, התוכנות האלה עושות קסמים. הפן המשעשע הוא שעליכם לכתוב את מה שאתם רוצים לראות, כלומר בכדי למצות את המרב מתוכנות הבינה המלאכותית צריך להתנסח כמו מתמטיקאי. הנה הטקסט איתו יצר נועם מוסקל מאורבך הלוי את ההדמיה המופרעת המופיעה בצילום בעמוד זה:
a modern fluid clean building, styled as a amorphic sculpture by Jeff Koons, Bjarke ingles Group architecture style, megablock, colorful, Two point perspective, HD, hyper realistic, detailed, street view".
על מה אתה עובד בימים אלה?
"הלקוחות הכי חשובים באורבך הלוי היו ויהיו ילדים: תלמידי בית ספר וגני ילדים. אני עובד היום עם הצוות במשרד על קמפוס חינוכי בשכונה חדשה באופקים אשר יכלול חטיבת ביניים ותיכון המשולבים עם פונקציות קהילתיות. מספר דברים מייחדים את הפרויקט הזה ספציפית. למשל שהתוכן החינוכי המרכזי הוא אגרוטק וסביב תמה זו מתגבשת פרוגרמה של חללים ותכנים מיוחדים. כך גם השילוב של שטחים ירוקים יהיה יותר מוחשי ואינטגרטיבי עקב היותו נושא ליבה בקמפוס. אני מאמין שבתי ספר צריכים לעורר השראה אצל ילדים ואני מאמין שלארכיטקטורה יש כוח חיובי עצום על החיים שלנו, ויפה שעה אחת קודם".
