מאז ה-7 באוקטובר אני מסתובב ברחבי הארץ ופוגש זקנות וזקנים רבים. חלקם חוו טראומה נוראית בתוך קיבוצי העוטף, בממ"דים, חלקם פונו בחופזה מבתיהם בדרום, בצפון, חלקם חוו וחווים מועקה וחרדות כשאר האזרחים במדינה בימים אלה.
אבל גם בימים קשים אלה, הזקנות והזקנים בקרבנו רואים את המציאות באופן שונה, מגוון, ומשמשים לנו מופת ודוגמה. די להתבונן בזקנות ששוחררו משבי החמאס, בזקיפות הקומה, בהליכה האיתנה, במבט המאיר והנחוש בעיניים. די להקשיב להן, לחמלה, לאנושיות, לתקווה.
חשוב להדגיש כי המאפיין הבסיסי של ההזדקנות הוא התפתחות וצמיחה שונים בין אדם לאדם, כך שבעוד אנו דומים אחד לשני בצעירותנו, אנו הופכים שונים מאוד אחד מהשני בזקנתנו. שונות זו מתבטאת גם באופן בו כל אחד מאיתנו מתמודד עם עתות משבר ומלחמה, באופן בו כל אחד מאיתנו חווה טראומה, סובל ממנה או מתגבר עליה.
מחקרים רבים על טראומה בזקנים מצביעים על חוסן משמעותי של זקנים במצבי טראומה לעומת צעירים ושיעור נמוך משמעותית של התפתחות מצבי פוסט-טראומה, אבל כאמור, בשל השונות הרבה בין הזקנים ולמרות החוסן היחסי, קיימת פְּגִיעוּת בקרב חלק מהזקנים ופגיעות זו עלולה להיות משמעותית בהשפעתה על איכות חייהם.
מה ראוי לעשות בימי משבר כמו בחודשים האחרונים?
הצעדים הנכונים הם לזהות את הזקנים הפגיעים, לזהות את גורמי הסיכון לפגיעותם ואת גורמי החוסן שיסייעו להם. האתגר העיקרי לחוסן הנפשי של כולנו ושל זקנים בפרט הוא החרדה ותחושת אי הוודאות. התחושה הזו, המוכרת לרבים מאתנו מאז ה-7 באוקטובר, מלווה בפחד מתמשך מפני אסון ואובדן החיים ומפני עתיד לא ברור ומפחיד. תחושה זו מועצמת אצל חלק מהזקנים בשל גורמים שונים שהם גורמי סיכון לפגיעות ואותם חשוב לזהות. זיהוי גורמים אלה יאפשר לתמוך בזקנים הפגיעים, להקל עליהם ולמנוע מהם את הנזקים שאליהם מצב חרדה מתמשך עלול להוביל.
בדידות
גורם הסיכון הראשון והמשמעותי הוא בדידות. חשוב לציין כי אין הכוונה רק לאנשים בודדים שאינם פוגשים אחרים וחיים לבדם. הסכנה בבדידות היא תחושת ה-לבד, תחושה סובייקטיבית הקיימת גם אצל אנשים החיים בחברה, מוקפים באחרים ועדיים חשים שאין להם קשר וחיבור משמעותי בעיניהם ולכן חשים בודדים. יש לא מעט זקנים המתגוררים בדיורים מוגנים, מוקפים בזקנים נוספים ונפגשים יום יום לפעילויות רבות, אך עדיין חשים בודדים וכמהים לקשרים משמעותיים (כמיהה למישהו אהוב וחסר, או לקשר עם צעירים). מאידך, ידוע כי יש זקנים רבים החיים לבדם, עריריים, ועדיין חשים שאינם בודדים והקשר המשמעותי שממלא אותם משמעות ושמחה הוא עם בעל החיים שלהם, השכן הקרוב או אפילו חברה מעבר לים. הבדידות היא גורם סיכון משמעותי מאוד אבל היא סובייקטיבית ולכן יש לזהות אותה אצל האדם עצמו. יש כלים רבים לזיהוי וחלקם נמצאים בשימוש על ידי גורמים שונים. כל אחד מאתנו יכול פשוט לשאול את הזקן הקרוב אליו האם הוא חש בודד והאם הוא מרגיש שחסר לו קשר משמעותי.
בדידות מסכנת מאוד את האדם ולכן חשוב להתערב ולנסות להפיג אותה בדרכים שונות: יצירת קשרים משמעותיים חדשים, חידוש או חיזוק קשרים ישנים, עידוד בני משפחה, חברים, שכנים ומתנדבים לביקור הזקן הבודד, שמירה על קשר טלפוני וחיבור לקהילות שקמו ברחבי הארץ, או חיבור לקהילות וירטואליות ברשת שגם הן רבות וזמינות לזקן. כל אחד מאלה יסייע להפגת בדידות הזקן ויפחית את הסיכון שבבדידות זו להתדרדרות גופנית, תפקודית, קוגניטיבית.
דמנציה
גורם סיכון משמעותי נוסף הוא דמנציה. זקנים הלוקים בדמנציה מתקשים למצוא סדר והמשכיות בעולמם. כל שינוי בעולם שסביבם מחמיר את הבלבול שלהם ומוביל להחמרה בהתנהגויות שונות כגון אי שקט, תוקפנות, הסתגרות ועוד. ניתן להקל על החמרה זו אצל אנשים הלוקים בדמנציה ואף למנוע אותה אם נקפיד להתערב מוקדם ולפעול לשמירת חוסנם.
פעולות פשוטות כמו הקפדה על שגרת יום קבועה – שעת התעוררות קבועה, ארוחת בוקר, צהריים וערב. בנוסף חשוב להקפיד על פעילות גופנית ותנועה כדי לשפר את מצבו הקוגניטיבי והחוסן המוחי של האדם הלוקה בדמנציה. פעילות גופנית מתונה כגון הליכה, אפילו במשך חצי שעה ביום, נמצאה כמשפרת את התפקוד המוחי ומגנה בפני התדרדרות. גם הפעלת המוח על ידי משחקים (משחקי לוח, תשבצים ומשחקי חשיבה), קריאה וכתיבה וגם האזנה למוזיקה אהובה, נמצאו כמשפרים חוסן מוחי ונפשי בקרב הלוקים בדמנציה.
גם למזון אותו אנו צורכים חשיבות בשמירה על חוסן גופני, מוחי ונפשי. אמנם בלוקים בדמנציה קיימת לעתים התנגדות לאכילה וקושי בשמירה על תזונה ראויה, אך יש חשיבות רבה למאמץ לשמור על צריכה קלורית תקינה, צריכת מזונות בריאים שבפני עצמם משפרים את התפקוד והחוסן המוחי. הכוונה לתזונה הים תיכונית העשירה בירקות, בדגנים, בפירות, מיעוט בשר (עדיפות לדגים) ושמן ממקור זיתים. גם שתיית יין אדום במידה, שוקולד מריר וקפה נמצאו כבריאים וראוי לעודד שימוש בהם.
ירידה תפקודית
מצבי משבר מסכנים זקנים שחסרים רזרבות תפקודיות. כל זקן החווה קושי בתפקוד (בקימה מישיבה, בהליכה, בלבוש, ברחצה) נמצא בסיכון להתדרדרות מהירה יותר במצבי משבר. התופעה בלטה והוכחה במחקרים רבים בימי מגפת הקורונה ואין סיבה לחשוב שהמציאות כיום תוביל לתוצאות שונות. אבל אנו יודעים כיצד להתערב וכיצד למנוע ולהפחית את הנזק העלול להגרם לזקן המתקשה בתפקוד. כאן לתנועה ופעילות גופנית חשיבות עצומה. לא משנה מה דרגת התפקוד של הזקן, יש להתאמץ ולגרום לפעילות ולתנועה ככל הניתן בהתאם למצבו ומגבלותיו. הליכה מחוץ לבית, גם לזמנים ולמרחקים קצרים מומלצת. היציאה למרחבים נמצאה מועילה יותר מפעילות בתוך הבית או במקום סגור. גם פעילות משותפת עם אנשים נוספים עדיפה על פעילות המתקיימת לבד בדלת אמות או מול מסך הטלוויזיה והמחשב. בכל מקרה, כל פעילות עדיפה על חוסר פעילות בהגנה מפני ההתדרדרות המסוכנת והכמעט וודאית בימים שכאלה. קיימים כיום מקורות רבים המסייעים לנו לבצע פעילויות שונות לקידום התפקוד ומניעת התדרדרות וכדאי למצוא אותם לטובת הזקנים.
בנוסף, אין להמעיט בחשיבות פעילויות אלה לאנשים הלוקים בדמנציה, גם לשמירה על תפקוד מיטבי. הכוונה לפעילות חברתית והפגת בדידות, לשמירה על שגרה ולתזונה ראויה.
לסיום ברצוני לחזור ולהסב את תשומת ליבנו לזקנים הרבים שניחנו בחוסן רב, המשמשים לכולנו מקור לחיקוי וגאווה ומשענת איתנה וחזקה. יש להם יכולת רבה לתרום לכולנו, לסייע לנו בתבונתם ובחכמתם הרבות שנבנו בעמל ובשנים רבות, בהתגברות על טראומות ומשברים גדולים ורבים, בשמירה על תקווה וביצירת עתיד טוב יותר. הם ישמחו להיענות לבקשותינו, ובעזרתם נזכה לימים טובים יותר.
פרופ' יורם מערבי מהמערך לגריאטריה ושיקום, המרכזים הרפואיים הדסה-האוניברסיטה העברית, מנהל המערך לשיקום בקהילה, מחוז ירושלים, שירותי בריאות כללית
