פעילות גופנית היא אחת התרופות העתיקות ביותר, ועל השפעותיה הבריאותיות החיוביות אין עוררין. כאשר היא משולבת בשגרת חיינו ונעשית באופן קבוע ולאורך זמן, פעילות גופנית תורמת למניעה של מחלות לב וכלי הדם, סוכרת, יתר לחץ, מאזנת את משקל גופנו ואת פרופיל השומנים בדם, ושומרת על הנפש. על פי הנחיות ארגון הבריאות העולמי, חשוב שנעשה פעילות אירובית בעצימות קלה - בינונית (הליכה מהירה) במשך 150 דקות שבועיות לפחות, או פעילות בעצימות גבוהה (ריצה) במשך 75 דקות שבועיות לפחות, וכל תוספת תורמת לירידה בתחלואה.
עם זאת כמו כל טיפול תרופתי, חשוב שהפעילות הגופנית תהיה מותאמת באופן אישי. כשם שמינון יתר של תרופה עלול להזיק, כך גם פעילות גופנית בעצימות גבוהה ולא מותאמת למתאמן, עלולה להוביל לאירועים לבביים, ביחוד באנשים שאינם פעילים באופן קבוע שיש להם מחלת לב סמויה ולרוב אינם מודעים לקיומה כלל.
באנשים צעירים מגיל 30, אירוע לבבי בזמן פעילות ספורטיבית עצימה הוא אירוע נדיר יחסית. שכיחותו נעה בין 1 ל- 100,000 איש, ל-1 למיליון על פי מקורות שונים. הרקע יכול להיות דלקת או מחלות מולדות של שריר הלב או מערכת ההולכה, כאשר לרוב מדובר במצבים ללא תסמינים קודמים, ולכן ספורטאים תחרותיים או אנשים העוסקים בספורט במסגרת מאורגנת, עוברים בדיקות סקירה תקופתיות לאיתורם. באנשים בני 35 ומעלה אירועים לבביים בזמן פעילות מאומצת נפוצים הרבה יותר, שכיחותם נעה סביב 1:5000 איש, ויש הסבורים שהמספרים גבוהים יותר. הרקע ברוב המקרים הוא טרשת של העורקים הכלילים שהיא מחלה כרונית של כלי הדם במהלכה רבדי שומן שוקעים בדפנות העורקים וגורמים להיצרות הדרגתית ולהפחתת זרימת הדם דרכם. מהלך המחלה ברובו שקט והסימפטומים מופיעים רק בשלבים מאוחרים, כאשר היצרות כלי הדם הופכת לקשה מאוד. בזמן פעילות גופנית מאומצת ישנה עליה ניכרת בדרישת שריר הלב לדם מחומצן. כאשר עורקי הלב פתוחים, זרימה מוגברת דרכם תענה על הדרישות, אולם כאשר קיימת היצרות בעורקים הכליליים ייווצר מצב של חוסר התאמה בין הביקוש לחמצן ברקמה להיצע. מצב זה נקרא איסכמיה, זהו מצב מסכן חיים שמחייב טיפול מידי לחידוש זרימת הדם, לרוב בצנתור.
שמים את גורמי הסיכון במרכז
הרבה אנשים בעשור ה-4 ומעלה לחיים, מחליטים לאמץ שגרת חיים ספורטיבית לטובת שמירה על אורח חיים בריא וירידה במשקל וזאת לאחר שנים של חוסר פעילות, אכילה לא מבוקרת, ולעיתים גם עישון. באופן פרדוקסלי אלה האנשים שנמצאים בסיכון גבוה לאירוע לבבי בזמן פעילות מאומצת. את רוב האירועים הללו ניתן למנוע, על ידי סקירה לבבית והתאמת מידת המאמץ.
אנשים שיש להם גורמי סיכון לטרשת עורקים הכוללים: גיל 40 ומעלה, רמות כולסטרול/ וטריגליצרידים גבוהות בדם, סוכרת, יתר לחץ דם, עישון פעיל או בעבר, והשמנת יתר; צריכים לעבור בדיקות סקירה לגילוי המחלה ולקבל טיפול אגרסיבי בגורמי הסיכון. סקירת ספורטאים כוללת בראש ובראשונה בדיקת רופא (קרדיולוג ספורט/ רופא משפחה) שיעריך את הסיכון הלבבי של הנבדק. בדיקה גופנית ומעבר על בדיקות דם תקופתיות לאיתור אוושה לבבית, יתר ל"ד, שומנים גבוהים בדם וסוכרת. בנוסף בדיקת א.ק.ג לרישום הפעילות החשמלית של הלב במנוחה מסייעת באיתור הפרעות במערכת החשמל בלב/ שינויים מבניים בלב. ולסיום בדיקת א.ק.ג במאמץ (ארגומטריה)- במהלכה הנבדק מחובר לא.ק.ג בזמן שעושה מאמץ, לאיתור הפרעות קצב או איסכמיה. אלו שנמצאו בסיכון לבבי מוגבר או בעלי ממצאים חיוביים בבירור הסקירה, יופנו לבדיקות לב מתקדמות הכוללות אקו לב במאמץ, מיפוי לב, או CT קרדיאלי (צנתור וירטואלי).
לסיום, פעילות גופנית צריכה להיות חלק קבוע משגרת חיינו ולא כל הליכה בפארק או ריצה קלה על שפת הים מצריכה הערכה רפואית. אולם לאלה העוסקים בספורט עצים חשוב להקפיד על הערכה לבבית תקופתית שתאפשר המשך פעילות באופן בטוח ובלב שקט.
פעילות גופנית בבעלי משקל עודף,
כיצד לעשות זאת נכון?
על פי הנחיות האיגוד הקרדיולוגי האירופאי ההמלצה לפעילות גופנית לאנשים בעלי משקל עודף היא שילוב של לפחות 150 דקות בשבוע של אימון סיבולת בעצימות בינונית עם שלושה אימוני התנגדות שבועיים (15-10 דקות כל אחד). זאת כדי להפחית את השומן התוך בטני, להפחית מסת שומן, להעלות את מסת השריר והעצם, לשפר את הרגישות לאינסולין, את פרופיל השומנים ואת הכושר הגופני.
לפעילות גופנית המבוצעת במסגרת תהליך הירידה במשקל יש חשיבות רבה בשמירה על "המשקל החדש" לטווח ארוך ועל רווחה כללית והערכה עצמית חיובית.
ההשפעה של פעילות גופנית לבדה על ירידה במשקל היא מתונה, וכדי לרדת במשקל חשוב לשמור על תזונה מותאמת.
סדרה של מחקרים רנדומליים גדולים הראתה שכדי למקסם את הירידה במשקל באנשים בעלי משקל עודף, יש לבצע פעילות אירובית בעצימות גבוהה במשך 225 דקות שבועיות ומעלה.
כדי להימנע מפציעות גפיים, לאנשים בעלי משקל עודף, מומלץ להגביל מאמץ נושא משקל גוף (לדוגמה: ריצה) לעד שעתיים לכל אימון, או לחלופין לבחור פעילות אירובית שאינה נושאת משקל גוף (אופניים, שחיה) עד לירידה במשקל.
אנשים בעלי משקל עודף נחשבים לבעלי סיכון גבוה, ולכן מומלץ שיעברו בדיקת סקירה לפני התחלת פעילות גופנית מאומצת.
ד"ר שירית כזום-בייזר היא מנהלת המרפאה לקרדיולוגיית ספורט במערך הקרדיולוגי, בילינסון
