בישראל מבוצעים כ-5,000 ניתוחי לב, בשנה. כמחציתם ניתוחי מעקפים, ועוד כ-2,500 ניתוחים נחלקים בין ניתוחי מסתמים, ניתוחי מומי לב מולדים, ניתוחי אבי העורקים וניתוחים משולבים. נתונים אלה מפיו של פרופ' גיל בולוטין מנהל מחלקת ניתוחי הלב בקריה הרפואית רמב"ם ויו"ר האיגוד הישראלי לכירורגית לב וחזה בישראל, משרטטים את סצנת ניתוחי הלב בישראל.
נדמה שמספר ניתוחי הלב פחת בשנים האחרונות, לנוכח כניסתם של הצנתורים הטיפוליים, והחלפות מסתם בצנתור.
"בניגוד למה שחושבים, מספר ניתוחי הלב בישראל ובעולם אינו בירידה. מספר ניתוחי המעקפים דווקא נמצא בעלייה, לאחר מחקרים אובייקטיבים רבים שבוצעו בשנים האחרונות והראו את היתרון המשמעותי של ניתוחי מעקפים בהעלאת תוחלת החיים, זאת בהשוואה לטיפול בצנתור לחולים המתאימים. מספר ניתוחי המסתם האאורטלי נמצא בירידה, לנוכח הצלחתה של הטכנולוגיה המאפשרת החלפת מסתם אאורטלי בצנתור. להערכתי, בדיוק כמו במגמת ניתוחי המעקפים, בשנים הבאות נראה עלייה בניתוחי המסתם האאורטלי, בעיקר בזכות היתרון לטווח ארוך של החלפת המסתם בניתוח על פני השתלתו בצנתור".
מה משקלה של הגישה הזעיר פולשנית בניתוחי לב בישראל?
"בישראל כ-10% מניתוחי הלב מבוצעים בגישה זעיר פולשנית. הנתון הזה גדול יותר מהמקובל בעולם המערבי. לניתוחים בגישה זעיר פולשנית ישנם יתרונות לא מבוטלים: הצלקת אסתטית יותר והתאוששות מהניתוח מהירה, בגלל החתך הקטן. לדוגמא, ניתן לבצע ניתוח מעקפים (מעקף אחד) דרך חתך קטן בצד שמאל ללא שימוש במכונת לב ריאה. בארץ ישנם מספר מנתחי לב מיומנים בניתוחי לב בגישה זעיר פולשנית. אלא שבחלק מהניתוחים, קיימת מגבלת טכנולוגיה ומכשור שבתי החולים בארץ אינם יכולים להצטייד בהם עקב עלותם הגבוהה והתמחור הנמוך של ניתוחי הלב. אני צופה שבעתיד, עם שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, ובכללן רובוטיקה רפואית וכן העלאת התמחור של ניתוחי הלב, ניתן יהיה לבצע אחוז גבוה יותר של ניתוחי לב בגישה זעיר פולשנית".
היכן ניצבים מנתחי הלב וניתוחי הלב בישראל, בהשוואה לעולם המערבי?
"כמנתח לב עבדתי בארצות הברית ובאירופה. אני יכול לומר בפה מלא ומניסיון אישי שרמת מנתחי הלב וניתוחי הלב בישראל גבוהה ביותר, גם בהשוואה למחלקות מצוינות באירופה ובעולם. הפער העיקרי כיום הוא בתמחור הנמוך של ניתוחי הלב בישראל לעומת מה שמקובל באירופה ובארה"ב. התמחור הנמוך גורם לחוסר יכולת להשתמש בציוד חדש, חוסר באנשי צוות חיוניים ובמיטות טיפול נמרץ לחולים לאחר ניתוח לב. אלה הם חסרונות שמערכת הבריאות בישראל, חייבת לתת עליהם את הדעת, על מנת להמשיך ולשמור את רמת ניתוחי הלב בישראל".
מאז ועד היום
בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, הוכנס נער בן 13 שסבל מבעיה בליבו לחדר ניתוח, הושכב על שולחן הניתוחים, כשלצדו שכב אביו. שניהם הורדמו. ליבו של האב חובר בעזרת צינורות לגופו של הילד, דמו של האב (זהה לסוג הדם של בנו), זרם לגוף הילד וכך נוצרת סירקולציה אנושית, שאפשרה למנתח להפסיק את פעולת ליבו של הילד ולנתח אותו. כך בדיוק ביצע פרופ' Walton Lillehei את ניתוח הלב הפתוח הראשון, בבית חולים במינסוטה. הניתוח הצליח והמום בלב תוקן, אך בחלוף ימים אחדים הנער נפטר בשל זיהום בריאותיו. בהמשך ביצע הכירורג עוד עשרות ניתוחים כאלה, ולמרות שחלק מהניתוחים הצליחו, זכה ללא מעט ביקורת מעמיתיו לנוכח הסיכון של הורה וילד במהלך הניתוח.
ב-6 במאי 1953, התרחש המהפך הגדול שמשפיע על ניתוחי הלב גם 7 עשורים אחרי. ד"ר John Heysham Gibbon פיתח את מכונת לב-ריאה באוניברסיטאות הרווארד ופנסילבניה. הוא הבין את הצורך כשהיה בתורנות כמומחה צעיר בבית חולים בפנסילבניה, טיפל בצעירה בת 30 שסבלה מתסחיף ריאתי לאחר ניתוח להסרת כיס מרה. במשך כל הלילה שהה ד"ר Gibbon לצידה, אך לקראת הבוקר הצעירה נפטרה. מותה גרם לרופא הצעיר תסכול רב. הוא הבין שאם הייתה מצויה בידיו מכונה שתפקידה לשאוב את הדם הוורידי של הצעירה, לחמצן אותו ולהחזירו למערכת העורקים שלה, חייה היו ניצלים. תסכולו הביא אותו לפתח את המכונה החסרה. תחילה ביצע ניסויים על חתולים, חבר לחברת IBM עד שפיתח את מכונת לב-ריאה הראשונה בעולם. לפני 7 עשורים בדיוק ביצע Gibbon את ניתוח הלב הפתוח הראשון בצעיר בן 18 שסבל מפגם במחיצה הבינפרוזדורית בלב. הניתוח הצליח, הצעיר שרד וחי 3 עשורים נוספים.
השנה מלאו 70 שנה לשימוש במכונת לב-ריאה (אקמו) בניתוחי לב. מה חשיבותה של מכונה זו?
"פיתוחה והכנסתה של מכונת לב-ריאה לשימוש, מהווים שינוי משמעותי במהלך ניתוח הלב. להערכתי, מכונת לב-ריאה, תמשיך להשתפר ותישאר לטובת מנותחי הלב עוד שנים רבות. לאחרונה באחד הכינוסים שמעתי הרצאה מעניינת של יו"ר איגוד מנתחי הלב האירופאי, בה ניבא שבעתיד ניתן יהיה לחבר אנשים למכונת לב-ריאה, אחרי שנפטרו (לא תוך כדי החייאה), למשך כשעה נוספת ולא רק משך 4 דקות אחרי המוות, ולהנציל את איבריהם לטובת השתלה בחולים אחרים. רק הזמן יוכיח האם יש אמת בתחזית הזו".
מה תוכל לספר על שינויים נוספים בתחום ניתוחי הלב, ב-30 השנה האחרונות, מאז כניסתך לתחום?
"ניתוחי הלב נראו אז דומים לכאורה למה שמתרחש היום, ועדיין הסכנה והסיכוי שחולה ייפגע או ימות בניתוח היו יותר גדולים. אני זוכר מקרים בהם לצערנו חולים לא יצאו מחדר הניתוח. בנוסף, השתדלנו לא לנתח חולים מבוגרים מעל גיל 80-75. גם חולים עם תפקוד לב ירוד לא נותחו כי ככל שזמן החיבור למכונת לב-ריאה עולה, נוצרת פגיעה זמנית בלב. אצל חולה כזה שמגיע לניתוח עם תפקוד לב ירוד, היה קיים סיכון שהלב לא יוכל לחזור לתפקוד. לפני עשרים ושלושים שנים ניתוח לחולים קשים היה סיכון שאנחנו הרופאים לא ידענו כיצד היא תיגמר, אלא שבזכות תהליכים ושינויים קטנים שהתרחשו כל העת וכללו שיפורים במכונת לב-ריאה, ניתוחי הלב 'ההירואיים' הפכו בטוחים יותר. כיום אנחנו מנתחים חולים גם מעל גיל 80 וחולים עם תפקוד לב ירוד עם תוצאות מצוינות. לצד זאת ולנוכח הפיכתה של ישראל למעצמת סטארטאפ מובילה, נטמעו ברפואה פיתוחים וחידושים בתחומי הקרדיולוגיה וכירורגיית הלב. דוגמא אחת שנמצאת בשימוש ברמב"ם, במהלך ניתוח מעקפים, הוא פיתוח ישראלי של סטנט המותקן מסביב למעקף הורידי (שנחשב פחות טוב לטווח הארוך ממעקף עורקי). מדובר בפיתוח משמעותי שהוכח במחקרים רבים ומונע את הנזק והפגיעה במעקפים הורידיים בטווח הארוך".
היכן יהיה התחום בעוד עשור?
"תחום ניתוחי הלב ימשיך להתפתח ולהשתנות בעשור הקרוב. דור חדש של מנתחי לב מוכשרים שהתמחו בארץ והשלימו התמחויות על באירופה וארה"ב יובילו את הניתוחים לשיאים חדשים. אני צופה עלייה במספר הניתוחים לאי ספיקת לב, כולל עליה משמעותית בחיבור למשאבות מכניות התומכות בלב כושל ומחליפות כבר היום בהדרגה את השתלות הלב. בנוסף נראה עלייה בהתאמת ניתוחי לב פתוחים בגישות זעיר פולשניות והיברידיות בעזרת שימוש והתאמת טכנולוגיות חדשות. כל אלה אפשריים בזכות שיתוף פעולה אמיתי עם הקרדיולוגים, לטובת התאמת הטיפול הנכון לחולי לב בכל גיל ובכל מצב".
