במקרים בהם תפקודו של הלב נפגע באופן שהרפואה הקרדיולוגית לא יכולה להועיל, הפתרון המוצע הוא ניתוח לב, שעשוי להיות המענה היחיד להצלת חיים או לשיפור משמעותי באיכותם. כמו בתחומי רפואה רבים אחרים, גם בתחום כירורגיית הלב התחוללה בעשורים האחרונים מהפכה שמשנה את התמונה עבור חולי לב רבים. מהפכה זו כוללת ניתוחים בגישה זעיר פולשנית, שימוש במערכות דימות מתקדמות, הדפסות תלת ממד לתכנון מקדים, ורובוטים כירורגיים המאפשרים דיוק של מילימטרים בודדים. מכאן שניתוחי לב המתבצעים כיום, הם לא רק עוד פעולה רפואית, אלא פריצת דרך מדעית המשלבת הנדסה, טכנולוגיה וחדשנות כירורגית ברמה גבוהה.
פרופ' ינאי בן גל, מומחה בניתוחי לב וחזה, הוא ממנתחי הלב המובילים בישראל, מבצע ניתוחי לב במרכז הרפואי הרצליה מדיקל סנטר ומנהל את מחלקת ניתוחי הלב במרכז הרפואי תל אביב - איכילוב.
לדבריו חולי הלב אותם הוא פוגש, נמצאים ברובם אחרי בירור והערכה אצל הרופאים הקרדיולוגים. מדובר בחולי לב, שמתמודדים עם בעיות של העורקים הפנימיים, או אנשים שעברו מיפוי, ניטור וצנתור במחלקות קרדיולוגיות שונות בבתי חולים בארץ, ולמרות זאת, התברר שיש להם מחלה בלב, והטיפול התרופתי לא בהכרח יהיה מיטבי.
"מדובר במטופלים שמצבם הקליני, מוביל למסקנה שהטיפול המיטבי יהיה ניתוח לב. התפקיד שלנו כמי שעוסקים ברפואת הלב הוא למצוא את הנקודה שבה אומרים: 'עד כאן טיפלנו באמצעים קרדיולוגים כגון צנתורים או תרופות, וכעת נכון יהיה להעביר את השרביט למנתח. אנחנו מבצעים הערכה קרדיולוגית עם כל אנשי הצוות המטפל מתחום הקרדיולוגיה וחושבים יחד האם ישנה התוויה לניתוח. למנתח במקרה זה יש נקודת מבט קריטית", מדגיש פרופ' בן גל.
מהם הסימפטומים שמרגיש המטופל בשלב הזה?
"לעיתים מדובר בכאבים שכוללים לחץ ותעוקה בבית החזה במיוחד במאמץ. לפעמים הכאבים שורפים. התחושה היא של לחץ בחזה, כאב ביד, כאב בלסת כשלעיתים ישנה גם הקרנה על הגב. תופעה נוספת היא קוצר נשימה, בעיקר במאמץ מרגישים שאין אוויר, בעליה במדרגות או בהליכה בקצב מהיר, פתאום האדם מרגיש ש'המנוע לא סוחב'. אגב, לעיתים קוצר הנשימה מופיע דווקא במצב של שכיבה ומנוחה. במצב כזה יש גודש של דם ורידי שחודר ללב, ואז אצל חולי לב יש תחושה של חנק. סימפטום נוסף מתבטא בתחושת סחרחורת וכמעט התעלפות, עד ערפול חושים ואובדן הכרה. חשוב להדגיש שישנם מקרים בהם כלל לא מופיעים סימפטומים למרות קיומה של מחלת לב (למשל הצרויות משמעותיות במסתם אבי העורקים או בעורקים הכליליים שלא גורמות לסימפטומים אבל מסוכנות), ולכן קיימת חשיבות למעקב מסודר אצל רופא משפחה, שיכול לזהות בעיות סמויות".
ולגנטיקה יש משמעות?
"הגנטיקה משחקת תפקיד משמעותי, כמו בכל דבר, במיוחד ברפואה. אבל בגדול מרבית האנשים נולדים עם לב שמתפקד מצוין. גורמי הסיכון הם גנטיקה ואורח חיים לא בריא, כשהנזק המשמעותי ביותר נובע מעישון", מדגיש פרופ' בן גל.
ניתוח לב פתוח: לא מפחיד כמו שחושבים
הידיעה שעל אדם לעבור ניתוח לב, מלווה לעיתים בתחושות של אבדן שליטה, חשש, חרדה ולעיתים אפילו סוג של פחד מוות. תחושות אלה, מלוות לא רק את המטופל אלא גם את בני משפחתו.
"אנשים מפחדים מאוד מניתוח לב", מציין פרופ' בן גל, "אבל חשוב לדעת שהסיכוי למות בניתוח לב, שואף לאפס כל עוד מגיעים אליו בזמן ונמצאים בידיים מיומנות ומקצועיות".
ובכל זאת מדובר בניתוח לא פשוט.
"נכון, מדובר בניתוח גדול ומורכב, אבל בפועל, הוא פחות כואב מניתוחים אחרים כמו לדוגמה ניתוחי בטן. בהנחה שהמטופל לא הגיע לניתוח תוך כדי החייאה, והלב שלו לא נפגע, אין סיבה לחרדה או פאניקה. רוב המטופלים מופתעים אחרי הניתוח ואומרים שכמעט לא כואב להם. בניגוד למה שניתן היה לצפות,הניתוח לא כרוך בסבל או כאב משמעותי. בעצם החזה אין הרבה סיבי כאב, בניגוד למשל לשרירי דופן הבטן וגם כשהכאב מופיע, המטופל מקבל טיפול נגד כאבים ולא חווה סבל ממשי ולמרות שישנה תקופת התאוששות ושיקום, הוא ישוב לחייו הרגילים. ניתוחי הלב מחזירים את מרבית המטופלים למסלול חיים רגיל ולעקומת ההישרדות והתמותה הרגילה כמו בכל האוכלוסייה".
הצומת הקריטית שבין קרדיולוגיה לכירורגיה
האמירה: "קנאת סופרים תרבה חוכמה", בוודאי נכונה גם לתובנות שנעות בין רופאי הלב למנתחי הלב, או במילים אחרים בין מי שמצנתרים לבין אלה שמנתחים.
לדברי פרופ' בן גל, לניתוחי לב, שהם פולשניים יותר מעצם הגדרתם יש יתרון ברור ביכולתם לתת פתרון תמידי: "בניתוחים אלה המסתם התותב או המתוקן מחזיק הרבה יותר שנים ממסתם שמושתל בצנתור, כך גם לגבי המעקפים שמושתלים. נכון, הטיפול הכירורגי מצריך אשפוז ארוך יותר, הרדמה, והתאוששות, לעומת הליך צנתורי, אך היתרון שלו הוא לטווח הארוך. מדובר בפתרון רב שנים ובד"כ מענה לכל החיים. בכל מקרה, הבחירה בין צנתור, ניתוח פתוח או ניתוח זעיר פולשני, צריכה להיות מותאמת אישית למטופל, בהתאם לאנטומיה, למצב הרפואי ולשיקול הצוות הקרדיולוגי והכירורגי".
אלא שגם בעולמות הכירורגיה, קיימות גישות שונות, כשבשנים האחרונות, שולטות שתיים עיקריות: הגישה הפתוחה והגישה הזעיר פולשנית.
מה ההבדלים העיקריים בין שתי הגישות?
"הגישה הזעיר פולשנית התפתחה במהלך שנות ה-90, והפכה מיושמת במספר מרכזי לב מובילים בעולם. גישה זו מאפשרת לנו להתמודד באופן מיטבי עם ההכרח לביצוע ניתוח לב מצד אחד, אל מול הפולשנות הכרוכה בו, שמשמעה לפי הגישה הפתוחה ניסור של עצם החזה ופיסוקה לטובת הגעה אל הלב וכלי הדם הסובבים אותו.בניתוח זעיר פולשני, החתך נעשה דרך המרווח הבין צלעי בקפל השד. אין ספק שבזכות ההתפתחות הטכנולוגית בציוד ובמכשור ייעודי כמו גם הבשלת הטכניקות הניתוחיות הרלבנטיות, אנו עדים לאפשרות ביצוע ניתוחי לב פתוח, בגישה זעיר פולשנית, שיתבצעו בתנאי שהחולה מתאים לכך מבחינה האנטומיה שלו של מחלתו ומבחינות נוספות. אין פשרות. אם יש סיכון לפשרה בתוצאה, נבחר לנתח בשיטה הקונבנציונלית, ולהפך לעיתים נחליט שהגישה הזעיר פולשנית היא הבטוחה יותר במטופל מסוים. זמן ההתאוששות בניתוח זעיר פולשני קצר יותר, ונרשמת חזרה מהירה יותר לפעילות, תוך שבועות ספורים במקום תוך חודשים אחדים. בנוסף, בניתוח זעיר פולשני ישנו יתרון אסתטי משמעותי, במיוחד עבור נשים, מפני שהצלקת כמעט ואינה נראית. ניתוח זעיר פולשני מתאים גם למטופלים מבוגרים ו'שבריריים' ולמטופלים עם מחלות רקע מסוימות אחרות שעבורם הוא דווקא יפחית משמעותית את הסיכון הניתוחי. כך שלסיכום, ניתוחי לב כיום אינם גזר דין מוות, נהפוך הוא, הם הזדמנות לחזור לחיים מלאים ובריאים".
בשיתוף הרצליה מדיקל סנטר
