כשפרופ' עמית שגב מדבר על העתיד של רפואת הלב, הוא אינו מתחיל ברובוט, בצנתר חדש או באלגוריתם. הוא מתחיל דווקא בשאלה כיצד צריכה המערכת הרפואית להיראות מנקודת מבטו של המטופל. אחרי שנים שבהן הרפואה חילקה את הלב וכלי הדם להתמחויות ולמחלקות שונות, הוא מבקש לחבר מחדש את החלקים למערכת אחת.
פרופ' שגב, בוגר בית הספר לרפואה בטכניון במסגרת העתודה האקדמית, שירת כרופא צבאי, התמחה ברפואה פנימית ובקרדיולוגיה בבית החולים מאיר ובהמשך השתלם בקרדיולוגיה פולשנית ובמחקר באוניברסיטת טורונטו. במשך עשור, בין 2016 ל-2026, ניהל את המערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי שיבא. כיום, הוא משמש כמנהל האגף הקרדיו-וסקולרי של איכילוב וכמשנה לדיקאן לעניינים קליניים בפקולטה למדעי הרפואה והבריאות באוניברסיטת תל אביב.
עם כניסתו לתפקיד מנהל האגף הקרדיו-וסקולרי באיכילוב, הוא מבקש לבנות תפיסה רחבה יותר. "לא רק קרדיולוגיה, אלא רפואה קרדיו-וסקולרית שלמה", הוא אומר. "מבחינתי הצלחה לא תימדד רק במספר הפעולות או בציוד חדש, אלא ביכולת לחבר בין קרדיולוגיה, ניתוחי לב, ניתוחי וצנתורי כלי דם, הדמיה, טיפול נמרץ, מניעה, מחקר וחדשנות למערכת אחת שעובדת סביב המטופל".
מבחינת פרופ' שגב, בניית המערך אינה מסתכמת בחיבור בין תחומים רפואיים. חלק מהחזון הוא להפוך אותו גם למוקד של מחקר, חדשנות והכשרת הדור הבא של הקרדיולוגים. "אני רואה חשיבות עצומה בבניית הדור הבא של הרופאים, בקידום מחקר וחדשנות ובהפיכת האגף למקום שאנשים מצוינים רוצים לעבוד בו", הוא אומר.
לא מטפל בודד אלא צוות שלם
הרעיון נשמע ארגוני, אבל מבחינת פרופ' שגב המשמעות היא קודם כול רפואית. חולה עם מחלה מורכבת של אבי העורקים, למשל, עשוי להזדקק לקרדיולוג, למנתח לב, למומחה כלי דם ולמומחה הדמיה. חולים אחרים עשויים לעמוד בפני בחירה בין טיפול תרופתי, צנתור, ניתוח או שילוב ביניהם.
"הגבולות בין המקצועות הולכים ומיטשטשים. כיום לא נכון לשאול 'מי מטפל בחולה?', אלא 'איזה צוות צריך לטפל בחולה?'". מודל ה-Heart Team שבעבר היה מזוהה בעיקר עם מחלות מסתמים, הופך מבחינתו לשיטת עבודה רחבה הרבה יותר.
זה גם הכיוון שאליו הוא מבקש לקחת את המערך החדש באיכילוב: שהמטופל לא יצטרך לנדוד בין מומחים ולחבר בעצמו את חלקי התמונה, אלא שהמערכת תעשה זאת עבורו. לדבריו, דווקא במחלות המורכבות ביותר, ההחלטה הטובה ביותר כמעט אף פעם אינה החלטתו של מומחה יחיד.
למצוא את המחלה לפני שהיא מורגשת
אלא שהשינוי הגדול ברפואת הלב אינו מתרחש רק בחדרי הצנתורים והניתוח. מבחינת שגב, אחד המהלכים המשמעותיים ביותר הוא המעבר מטיפול באירוע שכבר התרחש לניסיון לזהות את הסיכון שנים קודם לכן.
"במשך עשרות שנים פגשנו לא מעט אנשים בפעם הראשונה לאחר שכבר חוו התקף לב. העתיד צריך להיות בדיוק הפוך: לזהות את האדם עשר או עשרים שנה קודם, כשהוא עדיין מרגיש מצוין, ולהבין מה הסיכון האמיתי שלו".
לצד גורמי הסיכון המוכרים – לחץ דם, כולסטרול, סוכרת, עישון, השמנה והיסטוריה משפחתית – נכנסים כיום לתמונה כלי הדמיה מתקדמים, מידע גנטי וסמנים ביולוגיים דוגמת (Lp.a). המטרה, הוא מדגיש, אינה לשלוח כל אדם בריא לסדרת בדיקות מתקדמות, אלא לזהות מי עשוי להפיק מהן תועלת ולמי התוצאה באמת תשנה את הטיפול.
מכאן מגיע אחד הרעיונות המסקרנים שהוא מסמן לעתיד: מעין"דרכון קרדיו-וסקולרי אישי", שילווה את האדם לאורך חייו. הוא יוכל לכלול היסטוריה משפחתית וגנטיקה לצד לחץ דם, שומנים, סוכר, משקל, פעילות גופנית, הדמיה ובעתיד אולי גם מידע רציף ממכשירים לבישים. במקום הערכת סיכון חד פעמית בגיל מסוים, תתקבל עקומה שמתעדכנת לאורך השנים ומאפשרת לראות לא רק מה הסיכון כיום, אלא לאיזה כיוון האדם מתקדם.
ה-AI יחבר את הנקודות
כאן נכנסת גם הבינה המלאכותית. למעשה, היא כבר נמצאת בקרדיולוגיה – בפענוח אק"ג, אקו, CT ו-MRI, בניתוח תמונות במהלך צנתורים ובזיהוי דפוסים בכמויות גדולות של מידע.
אבל לדברי פרופ' שגב, המהפכה המשמעותית עוד לפנינו. במקום כלי שמפענח בדיקה בודדת, AI יוכל בעתיד לחבר היסטוריה רפואית, בדיקות דם, הדמיה, גנטיקה, תרופות ומידע שנאסף במשך שנים – ולהציג לרופא תמונה אינטגרטיבית של המטופל.הוא אינו רואה בכך תחליף לרופא. להפך. מבחינתו הטכנולוגיה אמורה לפנות לרופא זמן למה שהמחשב אינו יכול לספק: שיקול דעת, אחריות, קשר אנושי ואמפתיה. "אולי פחות זמן על המקלדת ויותר קשר עין עם המטופל ובני משפחתו", מדגיש פרופ' שגב.
פחות פולשני, יותר אישי
במקביל, גם ארגז הכלים הטיפולי משתנה במהירות. מחלות שבעבר חייבו ניתוח לב פתוח ניתנות כיום, במקרים מתאימים, לטיפול בצנתור. בשנים הקרובות צפויים טיפולי המסתמים בצנתור להתרחב מעבר למסתם האאורטלי גם למסתם המיטרלי והטריקוספידלי; ניתוחי הלב יהפכו בחלקם לזעיר-פולשניים ורובוטיים יותר; ומחלות אבי העורקים יטופלו יותר ויותר בשילובים של ניתוח, צנתור ופעולות היברידיות.
גם באי ספיקת לב מתהווה מעטפת חדשה המשלבת תרופות, ניטור מרחוק, מכשור מושתל, טיפולים מבניים ותמיכה מכנית מתקדמת. בתחום הפרעות הקצב נכנסות טכנולוגיות אבלציה חדשות, ובהן pulsed-field ablation ובקרדיולוגיה ההתערבותית הדמיה תוך כלילית והערכה פיזיולוגית מאפשרות טיפול מדויק יותר במחלה מורכבת.
ובכל זאת, אחרי כל הטכנולוגיות, פרופ' שגב חוזר דווקא לבסיס: "אל תחכו ללב כדי שיזכיר לכם שהוא קיים. מניעה טובה מתחילה שנים לפני התסמין הראשון".לדבריו, אפשר לדבר על בדיקות CT גנטיקה ובינה מלאכותית, אבל הדברים הפשוטים הם עדיין החשובים ביותר: לא לעשן, לטפל בלחץ דם, כולסטרול וסוכרת, לשמור על פעילות גופנית, משקל, תזונה ושינה.
כי מבחינתו, הדבר האמיתי של רפואת הלב אינו רק היכולת לבצע פעולה מורכבת יותר, אלא למנוע מהמטופל להזדקק לה. "רפואה מודרנית יכולה היום לעשות דברים מופלאים אחרי שמחלת לב מתרחשת. אבל ההישג הגדול ביותר שלנו הוא עדיין למנוע ממנה להתרחש מלכתחילה", קובע פרופ' שגב.
בשיתוף איכילוב
