גוף, נפש ורוח
ב"רעות, בית החולים השיקומי תל-אביב", פועל כשנה "מרכז שערים", המיועד לטיפול באנשים שנפגעו מאז 7 באוקטובר: פצועי צה"ל בסדיר ובמילואים, וכן אנשי כוחות הביטחון. המרכז נותן מענה לפגיעות גופניות ונפשיות, ומתמקד
בשיפור היכולת התפקודית ובהסתגלות לחיים לאחר הפציעה.
הטיפול במרכז מבוסס על עבודה רב-תחומית: רופאים מומחים בשיקום ובפסיכיאטריה, אחות שיקום, טיפול פסיכולוגי, ליווי של עובדות סוציאליות, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. בנוסף משולבים, בהתאם לצורך, טיפולים ברפואה משלימה לשיקום, טיפול ואיזון כאב כרוני, ביופידבק, טיפול במוזיקה, גינון טיפולי וליווי רוחני.
"הצוות הרב תחומי במרכז, מנוסה בטיפול בטראומה בתחומו, ועובר הכשרות מקצועיות כדי לבסס ולהעמיק את השפה הטיפולית המשותפת. רבים מהמטופלים לא רואים עתיד ואנו בונים יחד איתם עתיד מדויק ומותאם עבורם. ההצלחות שלנו באות לידי ביטוי בהשתלבותם מחדש בחיים כשהם חשים ביטחון ביכולותיהם. החידוש בטיפול בנפגעי טראומה הוא בממשק הטיפולי המשלב בין שלושה פרמטרים: גוף, נפש ורוח. לממד הרוחני תרומה רבה לתהליך השיקום של החיילים, שנסיבות הלחימה הקשות ועוצמת האירועים שחוו הותירו אותם למול שאלות קיומיות קשות. רבים מהנפגעים שאלו: מה משמעות הביטחון? מה משמעות האובדן? כיצד אני ממשיך מכאן? איך אחרי כל מה שהבנתי על העולם והחיים, הכול התפרק לי, מה אני יוצר עכשיו? רבים מהם הביעו חווית חוסר אונים לגבי העתיד", מספרת ד"ר אורית שטיין רייזנר, מנהלת בית החולים.
בשנתיים האחרונות קלט בית החולים נפגעים הסובלים מפגיעות הדף. מדובר בפגיעות שכיחות בקרב חיילים לאחר לחימה מאומצת. הפגיעה אינה כוללת לעתים חבלה חיצונית נראית לעין.פיצוץ חזק ובעקבותיו גל הדף, מביאים לטלטול של רקמת המוח בתוך הגולגולת, וכתוצאה מכך לפגיעה ישירה בסיבי עצב ולדימומים מיקרוסקופיים.הלוחמים סובלים מתסמינים מתמשכים שלרוב לא קיבלו מענה בזמן אמת, מאחר ומדובר בפגיעות בלתי נראות ורבות מהן נותרות ללא אבחנה במשך שבועות ולעתים חודשים: ליקויים בזיכרון ובקשב, ערפול מחשבתי, קושי בעיבוד מידע, סחרחורות, טנטון, רגישות לאור או לרעש, עייפות, הפרעות שינה, שינויים רגשיים והתנהגותיים כמו עצבנות וחוסר סבלנות.
לדברי ד"ר רייזנר, מדובר בפגיעות שקופות, והצוות שלנו מיומן באבחון ובמתן מענה מקצועי במסגרת היחידה לאשפוז יום שיקומי. "לכל מקרה אנו מתאימים תכנית שיקום פרטנית בהתאם להסתמנות הקלינית. הטיפול כולל מעקב רפואי, טיפול רגשי וסוציאלי, לצד טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וחדר כושר טכנולוגי בו משפרים החיילים את המיומנויות התפקודיות".
השיקום כמרחב לאומי חדש
ד"ר חגי אמיר, מנהל המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין מקבוצת כללית
מלחמת "חרבות ברזל" לא הייתה רק אירוע ביטחוני מדיני, אלא גם נקודת מפנה בתחום השיקום בישראל. מאות ואלפי פצועים, רובם צעירים, הציבו את מערכת הבריאות הישראלית בכלל ואת תחום השיקום בפרט מול היקפים, מורכבויות וקצב שלא נראו כאן בעבר, ובצורך מידי, מתמשך ומורכב. השיקום אינו עוסק רק בהחלמה רפואית, אלא בהחזרת אנשים למסלול חיים של תפקוד, משמעות ושייכות. בלוינשטיין, המרכז הרפואי לשיקום הגדול והמוביל בישראל, הפכה התקופה הזו ל"מעבדה חיה" של למידה מואצת, חדשנות וחשיבה מחדש על הדרך שבה שיקום צריך להיראות בעשור הקרוב.
מה למדנו מהשיקום במלחמה?
בלוינשטיין אנו מאמינים כי שיקום אינו שלב סופי בשרשרת הטיפול, אלא צומת קריטי שבו נקבעת איכות החיים לשנים קדימה. הלקח הראשון והמשמעותי ביותר הוא ששיקום חייב להתחיל מוקדם פיזית, נפשית ותפקודית. פצועי המלחמה הגיעו עם פגיעות מורכבות בהן פגיעות טראומות רב מערכתיות, פציעות ירי ורסיסים, קטיעות, פגיעות נוירולוגיות לצד פוסט טראומה. תהליך השיקום הוא עבודה אינטנסיבית של צוות רב-מקצועי יחד עם המטופל ובני משפחתו והוא מחייב עבודה אינטגרטיבית של סקטורים שונים ובהם רפואה, אחיות, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, תזונה ועוד, סביב האדם ולא סביב האבחנה.
אחד הלקחים המרכזיים מהשנה החולפת הוא הצורך ברצף שיקומי אמיתי, חשיבות הרצף הטיפולי בין בית החולים הכללי למרכז השיקומי, ובין השיקום לחיים עצמם עם החזרה לבית, ללימודים, לתעסוקה ולשירות משמעותי.
שיקום שמתחיל מוקדם, לעיתים עוד במחלקות האשפוז הכללי, וממשיך הרבה מעבר לשחרור מבית החולים. החזרה לבית, ללימודים, לתעסוקה ולמעגלים החברתיים מתבררת כשלב המורכב ביותר ולעיתים הקריטי ביותר בתהליך. ללא מעטפת קהילתית, משפחתית ותעסוקתית, גם שיקום רפואי מוצלח עלול להישחק. לקח נוסף נוגע לשילוב הבלתי נפרד בין שיקום פיזי לבריאות הנפש. אצל רבים מהפצועים, ובפרט לוחמים צעירים, ההתמודדות הרגשית משפיעה ישירות על יכולת ההתקדמות התפקודית. מכאן נגזרת מגמה ברורה לשנים הקרובות: שיקום הוליסטי, המשלב טיפול רפואי, רגשי וחברתי תחת תפיסה אחת.
מגמות לשנת 2026
במבט קדימה לשנת 2026, תחום השיקום צפוי לעבור שינוי עומק. העתיד של עולם השיקום כבר כאן, והוא מתבסס על כמה מגמות ברורות שאנחנו מזהים:
• רפואה שיקומית מותאמת אישית - תוכניות שיקום שנבנות לפי פרופיל פיזי, קוגניטיבי, רגשי וחברתי של כל משתקם.
• שילוב טכנולוגיות מתקדמות - אוסאו-אינטגרציה, רובוטיקה, מציאות מדומה, בינה מלאכותית ואביזרי עזר חכמים שמאפשרים מדידה מדויקת והאצה של תהליכי שיקום.
• חיבור עמוק לבריאות הנפש - הבנה ששיקום פיזי ללא מענה רגשי אינו שלם, במיוחד בקרב לוחמים צעירים.
• מעבר משיקום רפואי לשיקום חיים - תוך שימת דגש על עצמאות, תעסוקה, לימודים ושילוב חברתי.
• הכשרת דור העתיד - השקעה בהון האנושי: הכשרה, מחקר ופיתוח של מקצועות השיקום.
השיקום, כך מתברר, אינו רק עניין רפואי. הוא מרחב שבו נבחנת מחויבותה של חברה לפצועיה, לאזרחיה וליכולתה להחזיר אנשים לא רק לתפקוד אלא לחיים שלמים. במובן הזה, הלקחים של שנת המלחמה אינם נקודת סיום, אלא התחלה של חשיבה מחדש על עתיד השיקום בישראל.
ומה הלאה?
השנים הקרובות יחייבו השקעה לאומית בתשתיות שיקום, בכוח אדם ובחדשנות. לוינשטיין, כמו מרכזי שיקום נוספים, כבר פועל מתוך תפיסה שהשיקום הוא לא רק טיפול אלא מנוע לצמיחה אישית, חברתית ולאומית. מתוך הכאב והאתגר של המלחמה, נולדה הזדמנות לבנות מערכת שיקום חזקה, מתקדמת ומכילה יותר, כזו שמחזירה לאנשים לא רק תפקוד, אלא תקווה.
