בשנת 2023, נבחרה פרופ' ענת לבשנטיין לנשיאת EURETINA – איגוד מומחי הרשתית באירופה, המונה כ-9,000 רופאים מומחים, ותכהן בתפקיד זה עד 2026. בשנת 2021 היא נבחרה על ידי The Ophthalmologist כתב העת המקצועי ברפואת העיניים, ל-1 מ-100 רופאי העיניים המובילים והמשפיעים ביותר בעולם בפעם השלישית ברציפות. תארים בינלאומיים אלה מצטרפים לתפקידיה במרכז הרפואי איכילוב, כמנהלת תחום הרשתית במערך העיניים וסמנכ"ל השירות האמבולטורי, המעניק שירות ליותר מ-1.7מיליון ביקורים מחוץ למסגרת האשפוז.
נדמה כי אילן היוחסין שלה, לא הותיר לה הרבה ברירות, כשבחרה את מסלול חייה והעיסוק ברפואה. פרופ' לבנשטיין היא דור שלישי למשפחת רופאים, ואם לבן הדור הרביעי ברפואה.
"אם אישה מוכנה לעבוד קשה, לא תהיה לה תקרת זכוכית", קובעת פרופ' לבנשטיין באופן שאינו משתמע לשתי פנים. עיסוקה מתנהל בין שני העולמות: אחד הוא תחום רפואת העיניים, השני אדמיניסטרציה, תחומים האהובים עליה. וכרופאה כבר 40 שנה היא מכירה היטב את הממשק בין שני העולמות. את לימודי הרפואה כעתודאית סיימה באוניברסיטה העברית בירושלים, ושימשה כרופאה במפקדת חיל הים. לאחר מכן התמחתה ברפואת עיניים באיכילוב, ולמעט 3 שנים שבהן שהתה בארצות הברית בהשתלמות, זהו מקום העבודה העיקרי וחלק בלתי נפרד מחייה. עם קבלת תפקיד סמנכ"ל השירות האמבולטורי, ראתה הגשמה של יעד נוסף ויכולת להיות בעמדה משפיעה שמקדמת מהלכים חשובים.
"שמתי לי מטרה להפוך כל מטופל ל-VIP ולחשוּב בעיני הצוות המטפל, ולהעניק את הטיפול החדשני ביותר בצורה אמפטית ומתחשבת".
פרופ' לבנשטיין פעילה בכל האיגודים הבינלאומיים של מומחים למחלות רשתית וזוכה בפרסים, שותפה במחקרים רב מרכזיים ומובילה פרויקטים מחקריים כמו ניטור ביתי של אנשים עם מחלות רשתית, בניית מערכת לניתוחי עיניים תוך שימוש במציאות מדומה ורבודה ועוד.
לנוכח הדרך הזו, כמעט בלתי נמנעת השאלה האם נתקלה במהמורות בדרך בשל היותה אישה?
"לא אישית, אבל ראיתי זאת סביבי. לשמחתי, תמיד קבלתי עזרה ותמיכה מאמי, מחמותי ומבעלי בגידול הילדים. לא כל אחת נמצאת במצב שבו בעלה מוכן לקחת פסק זמן מעבודתו ככלכלן וכעורך דין ולנסוע עם אשתו והילדים ל-3 שנות השתלמות. נשים רבות לא יכלו להגיע להישגים וההתקדמות שלהן נתקלה בקשיים. יחד עם זאת, ישנם גברים רבים שלא מוכנים לעשות הכול, כמוני, ובכל זאת מגיעים למעמד גבוה בקריירה שלהם, בעוד נשים צריכות להשקיע. לגאוותי יש 50% רופאות מבין רופאי העיניים במרכז באיכילוב, אבל רק כ-30% מהן בעמדות המפתח".
ובמהלך השנים, את מזהה שינוי במגמה הזו?
"היום קיימת פתיחות רבה יותר בפני שני המינים. אני מזהה שינוי תרבותי אצל בתי וכלותיי, משום שהן פחות לוקחות על עצמן תפקידים מסורתיים כבעבר. בנות הדור שלי היו צריכות להוכיח מצוינות גדולה יותר מאשר גברים כדי להגיע להישגים משמעותיים ולהגשים את עצמן".
אם כך, מה האקס פקטור שלך כאישה בתחום?
"בדרגות הניהול מתקבלות פעולות של גברים כמובנות מאליהן, הגברים נחשבים אסרטיביים, כשאישה תעשה אותן פעולות היא תיחשב למכשפה. אף פעם לא ניסיתי למצוא הבדל מול גברים בתחום, אבל אולי זו העובדה שאין לי אגו, לא אם אני צריכה לקבל עצות או ללמוד מאחרים, ולא כשעליי להיות חלק מעבודת צוות. ככל שאנחנו מתקדמות, אנחנו משחררות את חובת ההוכחה, כי אין בה צורך. אני אוהבת מאוד את המקצוע שלי, אוהבת לטפל בחולים ואוהבת גם את האדמיניסטרציה שברפואה, כי חשוב לי לשפר אותה ולגרום לצוות ליהנות מהעבודה, להגשים את עצמו ולא להישחק".
היא בת 65, אמא ל-3 ילדים העוסקים בתחומי העסקים, הסטרטאפים והרפואה, וסבתא ל-8 נכדים. לפיכך היא יודעת עד כמה חשוב לאזן בין הזוגיות, האימהות והקריירה. חלק גדול מחייה מוקדש להם, והיא מעידה על עצמה כמי שמשתדלת מאוד להיות זמינה עבורם ולעזור במסגרת הזמן המוגבל שלה.
"משפחה היא חלק משמעותי מחיי, וכך גם המקום שאני מוצאת לעצמי עם תחביבים כמו ריצה, שחייה וקריאת ספרים. ידעתי שאעשה כל שאוכל כדי להגיע למצוינות ולהגשמה עצמית. לא תמיד המשימה הזו הייתה קלה, אבל העמדתי את המשפחה בראש סדרי העדיפויות שלי והגעתי לאיזון".
למרות החופש שעומד לרשותה היום להשקיע בקריירה, כשפעילות מסוימת מפריעה למשפחה היא נמנעת ממנה. "אני משתתפת בפעילויות בינלאומיות רבות, ואם מישהו מהילדים נזקק לעזרתי, אוותר וגם אבטל".
היא עובדת כל יום, כל היום ומקפידה להגיע להסכמות במשפחה. "אישית לא אוכל להיות רגועה ולהשקיע במקצוע שלי, אם לא אהיה בהרמוניה. וזו אחת מהעצות שאני שמחה להעניק לרופאים הצעירים: 'כשנתונים במצבים של אי שביעות רצון מצד המשפחה, האנרגיות, הכוחות והשקט הנפשי, ניטלים ומפריעים לבצע את המיטב בתפקיד. מצד שני, כשיש הסכמות והרמוניה ונוהגים לפיהן, ניתן להגיע לאימפקט שאליו מכוונים בשקט נפשי ובביטחון'".
בין התפקידים הציבוריים הרבים שלה, היא משמשת כמורה ומנטורית לקבוצות גדולות של רופאי ורופאות עיניים צעירים, בעיקר בתחום מחלות הרשתית. "אני רואה חשיבות רבה בחינוך ובהנחיה של הדור הבא. אני מרצה בפניהם, מלמדת לנתח ולהיכנס לתחומים מחקריים וגם להתנהל כרופאים צעירים במערכת הציבורית בארץ".
במסגרת EURETINA היא מנטורית לרופאים מבטיחים בתחום הרשתית, לצורך פרויקטים ופעילויות משותפות והגדלת הנטוורקינג ביניהם, ומשמשת כמנטורית לרופאים שמגיעים להשתלמויות מרחבי העולם.
לנשים הצעירות שמבקשות עצות אישיות, היא מייעצת להגשים את עצמן תוך הרמוניה עם סביבתן הביתית. "כשנשים מבצעות פרויקטים מחקריים, ומתקשות בכך בשל הצורך בהשכבת הילדים לישון, אני מציעה לעשות זאת בצעדים קטנים, להקדיש אפילו רבע שעה ביום".
מה דעתך על מעמדן של נשים בישראל וייצוגן במרחב הציבורי?
"באיכילוב ההזדמנות לנשים ולגברים זהה. כשפרופ' גבי ברבש, מנהל המרכז הרפואי לשעבר, מינה אותי למנהלת מחלקת עיניים, ההיסוס היחיד שהיה לו הוא היותי צעירה, ולא היותי אישה. גם בהנהלת בית החולים יש 4 סמנכ"ליות מתוך 10 סמנכ"לים, מצב טוב בהרבה ממתרחש בארצות הברית, שם יש תקרת זכוכית והרבה יותר מגבלות בתפקידי ניהול בכירים. בארץ כל אישה שתרצה להגשים את עצמה, יכולה לעשות זאת. ייתכן שהיא תזדקק ליותר מאמץ בהשוואה לגבר גם אם הוא פחות מוכשר".
כיצד תפקדו הנשים בזמן המלחמה?
"במערכת שלנו היה להן תפקיד משמעותי. גברים רבים נקראו למילואים, העומס נפל על הנשים ולכן יותר רופאות באו לידי ביטוי. לא כי הן נשים, אלא כי הייתה להן הזדמנות. הן והסמנכ"ליות שהיו אחראיות על מערך החירום, עשו עבודה יוצאת מהכלל".
