מאחורי כל פגישה עם רופא והחלטה טיפולית, עומדים רבים שמבצעים את העבודה החשובה שמאפשרת למערכת הבריאות לפעול. מדובר במגוון מקצועות שנמצאים אמנם מאחורי הקלעים, כמו טכנאים, רוקחים, פיזיותרפיסטים, תזונאים, ומומחים נוספים, שכל אחד מהם תורם את חלקו הייחודי כדי להבטיח טיפול מיטבי. הצצה לעולמן של נשים בתחומי הבריאות והרפואה ולתפקידים שהן מאיישות, לעיתים הרחק מאור הזרקורים.
"לפתור את החידה ולהגיע לאבחנה הנכונה" - ד"ר אוסנת שר
מנהלת השירות לפתולוגיה של גידולי עצם ורקמות רכות, סגנית מנהל המכון לפתולוגיה במרכז הרפואי איכילוב תל-אביב
השכלה: תואר MD מאוניברסיטת תל-אביב והתמחות באיכילוב
במהלך תקופת הלימודים והסטאז', החליטה ד"ר אוסנת שר שתחום הפתולוגיה הוא המתאים ביותר לאופי שלה. "אני מודה שפחות התחברתי למקצועות הקליניים וחיפשתי תחום בעל גוון יותר מחקרי וסוליסטי. אהבתי את העובדה שאני ניצבת מול עצמי ומול הידע שלי כדי לפתור את החידה ולהגיע לאבחנה הנכונה, בלי הלחץ שיש במחלקות השונות. במעבדה יש זמן וחובה לחשוב, כי האחריות עצומה וקובעת את מהלך הטיפול".
את ההזדמנות להתמחות בפתולוגיה של גידולי עצם ורקמות רכות, המהווה חלק בלתי נפרד מפעילותה של היחידה הארצית לאורתופדיה אונקולוגית באיכילוב, קיבלה מפרופ' יצחק מלר, אז מנהל היחידה. "התאהבתי בתחום הזה ואני חושבת שהוא אחד המרתקים בפתולוגיה כי הוא מתחדש כל הזמן, ומצריך גם ידע והבנה בשינויים מולקולריים וגנטיים שאופייניים בגידולים אלה".
לא מעט אתגרים ניצבים מולה ומעלים סימני שאלה משמעותיים אצל המטופל: "האבחנה שאתן תקבע האם החולה יזדקק לכימותרפיה? האם יהיה עליו לעבור כריתה של גפה? פעמים רבות מדובר באבחנות פתולוגיות אצל ילדים. על סמך האבחנה שלי יקבע הטיפול הכירורגי והאונקולוגי ועליה להיות מדויקת גם מבחינת הסוג ותת הסוג של הסרטן בעצם או ברקמה. הסיפוק הגדול הוא להגיע לאבחנה נכונה גם כשהיא מורכבת במיוחד".
לדבריה, למרות שעבודתה כרוכה בממשק עם גברים-נושאי תפקידים שונים, סוגיית המגדר לא באה לידי ביטוי. גם כשהיא מנהלת ישיבות רב תחומיות, בהן 80% מהנוכחים הם גברים.
המסר לרופאה הפתולוגית הצעירה?
"מדובר באחד המקצועות היפים, עם אופקים להתפתחות, אפשרויות מחקר ושימוש בטכנולוגיות חדשניות, בבינה מלאכותית וביישומה של רפואה מותאמת אישית".
"שוהים עם היצירה כמו הרגע של האלכימאי" - נגה סלע
אחות אונקולוגית ומטפלת באומנות ביחידה האינטגרטיבית במרכז דוידוף לטיפול וחקר מחלות הסרטן בבילינסון
השכלה: B.A בסיעוד, M.A בטיפול בהבעה, יצירה ותרפיה באומנות
נגה סלע, עובדת במרכז הרפואי רבין (בתי החולים בילינסון והשרון) מעל 36 שנה, מתוכם 14 שנה ביחידה האינטגרטיבית בבילינסון, שכוללת צוות מטפלים במגע, תנועה, (צ'י קונג) רפואה סינית נטורופתיה, וטיפולי גוף נפש.
"אנחנו פוגשים את המטופלים בכל שלבי הטיפול האונקולוגי, במצבים מתקדמים יותר של המחלה וגם בהחלמה, ותומכים בגוף ובנפש, כדי לעבור טוב יותר את הטיפולים" מספרת סלע.
בעבודתה היא חובשת את שני הכובעים שלה: כאחות וכמטפלת באומנות. לדבריה, בשיח הטיפולי עלולים לעלות צרכים רגשיים כמו חרדות, פחדים, תסכולים, תסמינים שונים כמו כאבים וכן שינויים במערכות שונות בגוף.
"הטיפול באומנות מתבצע במפגשים פרטניים או בקבוצת תמיכה באומנות בציור, פיסול או קולאז' בשימוש בצבעים מסוגים שונים ועוד. היצירה מבטאת את התחושות ו/או פחדים המלווים את המטופלים, ונוצר דיאלוג בין המטופל והיצירה בנוכחות המטפלת באומנות. כשהמטופל מסיים את הציור ואנו מתבוננים יחד ביצירה, שוהים עם היצירה כמו הרגע של האלכימאי, זהו אחד הרגעים המרגשים", מספרת סלע.
לצד הרגעים המרגשים, ישנם גם לא מעט אתגרים במסע ההתמודדות עם מחלת הסרטן. "אחד האתגרים הוא להביא את חזון האומנות לידי מעשה, להביא את דרך הטיפול למטופלים הזקוקים להקשבה, לבטא את המועקות והפחדים בזמן התמודדות עם מחלות פיזיות, כרוניות ומאיימות על החיים".
ומהי העצה שתעניקי למי שתבחר לעסוק בטיפול באומנות?
"להמשיך להאמין באומנות ככלי לביטוי רגשי. לאומנות יש מקום בטיפול בכל פעם כשעולה הצורך בשיקום ובהתמודדות עם מחלה".
"החוכמה היא להיפרד מהעולם במאור פנים" - שלי רדו
מתאמת טיפול פליאטיבי במרכז הרפואי הלל יפה
השכלה: תואר ראשון ושני בסיעוד
טיפול פליאטיבי (טיפול תומך), הוא תחום ברפואה המתמקד בשיפור איכות החיים והנוחות של אנשים הסובלים ממחלות קשות, מסכנות חיים ובני משפחתם.
"בתפקידי כמתאמת טיפול פליאטיבי אני מגיעה למחלקות השונות בבית החולים ויחד עם הרופאים בונה תוכנית טיפול לחולים הפליאטיבים. באמצעות שיחה מעמיקה עם המטופלים ובני משפחתם, מתבצע מיפוי הצרכים שלהם (פיזיים, סוציאליים, רוחניים) ונבנית תוכנית טיפול שמעניקה מענה כוללני: באמצעות טיפול תרופתי לאיזון סימפטומים (כאב, קוצר נשימה, בחילות ועוד) ובאמצעות טיוב מטרות הטיפול והמיקום (בית חולים אל מול הבית למשל). הכל בהתאם לאופי ולערכים של המטופל עצמו. הוא מגדיר לנו מה חשוב לו ואנחנו מתרגמים את זה לתוכנית טיפול", מסבירה שלי רדו, מתאמת טיפול פלאטיבי במרכז הרפואי הלל יפה.
ממשקי העבודה שלה מתנהלים מול המטופלים והצוות המטפל - קרי רופאים ואנשי סיעוד. הם אלה שיצטרכו להוציא לפועל את התוכנית שתיבנה. מכאן שאחד האתגרים העיקריים שעמדו בדרכה היה להסביר לרופאים כיצד אחות תשפיע על תוכנית הטיפול שהם מציעים.
"כאישה וכאחות, עלי 'להרוויח כל קול'. גבר יגיע לסיטואציה כזו ממקום אחר, מקום בטוח יותר. אל מול המטופלים אני מרגישה שהמגדר שלי נזקף לטובה. התפקיד מצריך נגישות רגשית, תקשורת פתוחה ואינטימית".
לדבריה, אחות פליאטיבית תמיד תיכנס לחדר רופאים בעמדת נחיתות: "כולם רוצים לחשוב כיצד מצילים את המטופל. אף אחד לא רוצה לחשוב איך לעזור למטופל להיפרד מהעולם טוב יותר. החוכמה היא לעשות זאת במאור פנים", מדגישה רדו.
ובשנת 2030?
"הייתי רוצה שנשים ירגישו בטוחות במקומן במרחב בדיוק כמו גברים. יתפסו את מקומן בחדר בטבעיות שעדיין חסרה לרובנו. ירגישו בנוח להשמיע קול חזק וברור ללא התנצלויות או הקטנה. הדרך לעשות זאת היא פשוט להיות במקומות האלה ולהראות לנשים שמסביב שזה טבעי ואפשרי. גם אם לפעמים צריך לנקוט בגישה של FAKE IT UNTIL YOU MAKE IT".
"גשר חיוני בין הטיפול הרפואי לחיים שאחריו" - דקלה שיר פריאנט
מייסדת ויו"ר עמותת "שינה, את החיים שלך", חברה בעמותת Medonna - נשים בשביל הבריאות
השכלה: תזונה, מנהל עסקים, עיצוב פנים
ההחלמה מסרטן היא מסע, לרוב, מסע שמתחיל כשהטיפולים מסתיימים. זו התובנה שהובילה את דקלה שיר פריאנט להקים את עמותת "שינה, את החיים שלך", אחרי שהתמודדה בעצמה פעמיים עם המחלה.
"כשסיימתי את הטיפולים, גיליתי פער עצום: המערכות השונות שעטפו אותי במשך חודשים ארוכים, רפואית, חברתית, תעסוקתית ועוד, נעלמו כמעט בן לילה. נותרתי לבד עם שאלות, פחדים, ותופעות לוואי. הרגשתי לבד ויותר מכך הרגשתי שקופה ולא מעניינת אף גורם. החלטתי שאני לא רוצה שאף אחת נוספת תהיה שם. אמנם בזכות התקדמות הרפואה, אחוז גבוה מאוד של הנשים מחלימות. אך מה קורה ביום שאחרי? נשים מתמודדות עם עייפות כרונית, קשיים קוגניטיביים, לימפאדמה, כאבים, שינויים הורמונליים, שינויים ופגיעה בגוף ואתגרים בחזרה לשגרת החיים והעבודה".
לדברי פריאנט, ההבנה שהמערכות צריכות להשתנות היא הבנה חובקת עולם, בארה"ב מעריכים כי בשנת 2040 יהיו 26 מיליון אנשים שיוגדרו מחלימים.
"אנחנו כאן עבור נשים גם בהתאמה אישית לכל אחת, במתן מענה לצורך שלה ובהעלאת המודעות, וכן בשינוי מדיניות כללי לגבי מחלימים. יש צורך בסל שיקום עבור מחלימים אונקולוגים. העמותה שלנו מייצרת גשר חיוני בין הטיפול הרפואי לחיים שאחריו. אנחנו מפעילים תוכניות בשיתוף בתי חולים מובילים ומספקים ליווי אישי, פסיכולוגי, תעסוקתי ופיזי. להקים עמותה בארץ, בוודאי לאחר ה-7 באוקטובר, היא משימה מאתגרת, הקשב הציבורי, התקציבים והאנרגיה הכוללת לטפל בנשים שהחלימו מסרטן מצריכים נכונות לעבודה קשה ובעיקר התמדה ואמונה. אבל כאשר אני מדברת עם נשים שנחשפו לעמותה, מקשיבה לחוויית הבדידות שלהן, ויכולה לומר להן שהקושי הוא לא רק בראש שלהן אלא הוא נוכח ואמיתי והן לא לבד, זה שווה הכל".
"פתרונות יצירתיים למענה אופטימאלי" - מאיה אורבנוביץ
מנהלת מקצועית במוקד השירות של הרצליה מדיקל סנטר
השכלה: הנדסאות תוכנה, מכללת הרמלין
אומרים שאין הזדמנות שניה לרושם ראשוני, ולעתים הרושם והמפגש הראשוני מתבצעים באמצעות מוקדי השירות, לזימון תורים ולקביעת בדיקות רפואיות שונות. מכאן שעל כתפיה של מאיה אורבנוביץ, מנהלת מקצועית במוקד השירות בבית החולים הרצליה מדיקל סנטר, מוטלת אחריות כבדה. היא מלווה את אנשי צוות המוקד בנושאים מקצועיים, מדריכה תסריטי שיחה בהתאם למורכבות הבדיקות הנדרשות, קובעת יומני לו"ז למכונים ולרופאים בבית החולים, מקיימת קשר יומיומי עם מנהלי המכונים כדי למנוע טעויות או לתחקר אותן, וכמובן מקיימת שיחות משוב עם אנשי צוות המוקד. בנוסף, היא משמשת אשת קשר מול מנהלי מרפאות בקופת חולים הכללית.
"תמיד אהבתי ללמד ולהדריך, להעניק את השירות הטוב ביותר, לצאת מהקופסה ולחפש פתרונות יצירתיים כדי לתת את המענה האופטימלי, הכלים והמידע היעילים ביותר לצוות במערכת זימון התורים", מספרת אורבנוביץ.
כמי שעלתה ארצה מהקווקז, חששה מקשיי השפה, אך התגברה בזכות נחישות, למידה והתמדה. ומכאן המסר שלה למי שעתידות לעסוק בניהול צוותי מוקדי שירות: "לא לפחד לנסות להתמודד עם אתגרים, לשאוף לשירות מעולה ולשביעות רצונם של המטופלים, לגרום לצוות להיות מקצועי, איכותי ויעיל, כי אנחנו המראה המשקפת את אופיו של הארגון".
