מסקר שערכה עמותת אנוש בקרב 500 בני נוער ו-500 הורים לבני נוער, עולה כי 73% מבני הנוער בגילאי 13-18 מציינים שחוו משבר או קושי נפשי. 45% מבני הנוער חושבים או בטוחים שלא יפנו לקבלת טיפול או ייעוץ. 40% ציינו שהחסם העיקרי לקבלת טיפול או ייעוץ נפשי הינו בושה.
מרבית ההורים אינם מתעלמים מבעיות בריאותיות או מפגיעות גופניות של ילדיהם, אולם כשמדובר בבעיות רגשיות או נפשיות, לעתים יש נטייה להימנעות מטיפול והתסמינים אינם מטופלים במשך תקופה ארוכה מחשש שהמתבגרים יתויגו כבעייתיים אם הם יפנו לטיפול.
חוסר מודעות לצד החשש מהסטיגמה, גורמים לאבחונים מאוחרים בשלבים מתקדמים ולסבל רב למתבגר ולבני משפחתו.
כשמדובר במשבר נפשי, אנחנו צריכים להתגבר על קשיים חברתיים ועל סטיגמות שמונעות את האבחון המוקדם החשוב כל כך.
הסימנים שיעזרו לכם לזהות שהמשבר בדרך
מתבגרים בדרך כלל לא מדברים את המצוקה שלהם, אלא מתנהגים אותה. למרבה הפלא המתבגרים משאירים "סימני דרך" בהיותם במצוקה, ומאפשרים לנו באופן לא מודע לזהות אותם כדי שנוכל לסייע להם למצוא את דרכם.
שינויים בהתנהגות
- הרגלי שינה - שינה מרובה או מועטה מהרגיל, קשיים בהירדמות.
- הרגלי אכילה – אכילה מרובה מהרגיל או הימנעות מאכילה.
- עצבנות או עייפות מוגזמים ולא אופייניים.
- שינוי מהיר וקיצוני בהתנהגות והרגלים.
- תפקוד לימודי – ירידה בהישגים, היעדרויות רבות מבית הספר או משיעורים.
- שינוי קיצוני בהופעה החיצונית או הזנחה עצמית.
- שינוי בתפקוד החברתי, התבודדות, הימנעות ממפגשים חברתיים.
- חוסר ריכוז.
- חוסר עניין בסביבה.
סימנים מילוליים
- אמירות בסגנון: "נמאס לי מהחיים", "אני רוצה למות", "לא אהיה כאן יותר", "הכל לא שווה".
- כתיבת שירים וחיבורים שמוטיב המוות בולט בהם.
- שרבוטים שחורים עם ביטויים המבטאים קושי ותסכול.
עשה ואל תעשה
המתבגרים זקוקים להקשבה שמאפשרת תחושת הקלה, אכפתיות ונכונות לסייע. רצוי להימנע מהפחתת עוצמת הרגשות באמירות כגון: "יהיה בסדר" או במתן פתרונות ודוגמאות מעולמנו האישי.
- לשים לב, להתעניין.
- להקשיב, לתת לגיטימציה לכאב ולקושי.
- לא להתעלם ולא לשדר בהלה גם כשהתכנים קשים.
- להימנע משפה שיפוטית ומאמירות מחנכות ומטיפות.
- להמתין עם עצות מיידיות.
- לשתף ולהתייעץ עם קולגות או אנשי מקצוע שיכולים לתמוך ולשמור על סודיות.
קיימת חשיבות רבה למתן תוקף לעולמו הפנימי של המתבגר וכבוד בלתי מסויג לבעלותו על מחשבותיו ורגשותיו.
התנסות חיובית של המתבגר בהתמודדות עם המצוקה תספק לו חיזוק.
התערבות מוקדמת
התערבות מקצועית מוקדמת וטיפול הולם במתבגרים הם המפתח להצלחה בהתמודדות עם משבר נפשי או רגשי.
יפתח גולדווין, מנהל קליני בהדפייס בת ים: "חשוב מאד שהמתבגרים והוריהם לא ירגישו שהם צריכים להתמודד לבד ולהסתיר את הקושי. כשיש שאלה או קושי חשוב להתייעץ עם אנשי מקצוע שסומכים עליהם ומרגישים אתם בנוח: צוות חינוכי, גורמי טיפול, רופאי משפחה וכו', במטרה לייצר רשת תמיכה למתבגרים ומשפחותיהם. ככל שהפניה לעזרה תתרחש מוקדם יותר, כך ההתערבות תהיה ממוקדת ויעילה יותר. לכן לא להתבייש - לשאול, להתייעץ ולדבר".
מרכזי הדספייס
פועלים במטרה לסייע לצעירים וצעירות בגילאי 12-25 החווים משבר נפשי. במרכזים מוענק לצעירים טיפול פסיכולוגי קצר מועד ופרטני, הדרכות הורים וקבוצות פרונטליות ומקוונות. המרכזים מעוצבים ברוח צעירה ופועלים בגישה טיפולית המעניקה מקום לצרכיהם הייחודיים של צעירים. בישראל קיימים מרכזים בבת ים ובירושלים. הטיפול מותאם לכל אחד שחווה תקופה קשה בחייו כמו בעיות חברתיות בבית הספר, דיכאון ועוד וסיוע באתגרים וקשיים, החל משלב ההתבגרות ועד להשתלבות בחברה לאחר הצבא והלימודים. המרכזים פועלים על פי מודל הדספייס האוסטרלי.
לפרטים: headspace.org.il בת ים: 03-5040900 |
054-9299723. ירושלים: 074-7556155 | 054-9299740
