כמה קל להאמין שאצלנו בבית זה לא קורה, אבל ידוע שמרבית בני הנוער בישראל צורכים אלכוהול וחלק גדול מהם מעשנים.
השנים שבהן חל שינוי מילדות לבגרות לא קלות לצעירים. המתבגר מגבש את זהותו ומתמודד עם ציפיות החברה למעבר משלב של ילד חסר דאגות למבוגר אחראי. המוסר הכפול כאן מבלבל: מצד אחד מצפים מהמתבגר להיות בוגר ולעמוד בפני פיתוי של אלכוהול, סיגריות וסמים ומצד שני, אותם חומרים הם עצמם סממנים לבגרות ועצם השימוש בהם מעביר את המתבגר ל"עולם המבוגרים".
כמו כן, דווקא אותם חומרים יכולים ליצור אשליה שהם עוזרים בתקופה הכאוטית הזו ויכולים לרכך את המעבר בתוך המסע המטלטל הזה ולמלא את הריקנות הנוצרת.
בעבר חשבנו שההתייחסות הנכונה היא שחור ולבן. "פשוט תגידו לא!" הייתה הסיסמה המקובלת.
עם הזמן, התגבשה ההבנה שהדבר אינו פשוט בכלל ומתוך כך גם הבנה שתגובה תקיפה מידי לרוב תביא לריחוק ולא למניעה. מאז התפתחו גישות שנותנות יותר מקום גם לאפשרות של שתיה או שימוש בחומרים מזדמנים אבל בעיניים פקוחות.
למרות שגישות אלה מעט יותר מורכבות לבני המשפחה ולאנשי המקצוע, שכן הדברים אינם תמיד ברורים, אנחנו מבינים היום שגישות שמדברות על איסור מוחלט אינן בהכרח אפקטיביות ובמיוחד לא עם צעירים ובני נוער.
רגע, אז להרשות לבני נוער לשתות אלכוהול? לעשן? היכן עובר הגבול?
אנחנו חיים בעידן שבו לא נוכל למנוע מבני הנוער לשתות או לעשן ובכל זאת, מה ניתן לעשות?
בשלב הראשון ננסה להבין איפה נמצא המתבגר על הרצף שבין שימוש להתמכרות:
- שימוש חברתי/מזדמן - התנסות ראשונה, מתוך סקרנות וחיפוש אחר ריגושים, דבר שמאפיין מאוד מתבגרים וצעירים. השימוש נעשה רק בסביבה חברתית, לא מתוכנן ונועד לרוב להעלאת מצב הרוח.
- שימוש מכוון - השימוש הופך להיות נלווה הכרחי לפעילויות חברתיות, בעיקר בחופשות וסופי שבוע. עדיין קורה לרוב בחברה ולא לבד, אבל כבר יש העדפה לגבי סוג הסם או האלכוהול. הסם/אלכוהול אינו נועד רק לשיפור מצב רוח, אלא גם כפתרון לבעיות כמו חוסר ביטחון למשל.
- הפרעת שימוש בחומרים - מתחילה להיווצר תלות בחומר, השימוש אינו בהכרח חברתי. משתמשים לא רק לצורכי הנאה, אלא כדי לפתור בעיות ולהקל על קשיים. נוצרות בעיות חדשות כמו קושי בקשרים חברתיים ומשפחתיים, בעיות בלימודים ובעיות התנהגותיות. השימוש מתחיל להחליף אירועים ופעילויות חברתיות והופך להיות הדבר החשוב מכל.
מה אנחנו כהורים יכולים לעשות?
הגישה שננקוט תלויה בשלב בו נמצא המתבגר. מה שיכול למנוע מעבר משלב ראשוני לשלבים מתקדמים יותר הוא הקשר בין ההורה לילד. ככל שהתקשורת יותר פתוחה ומאפשרת, כך הצורך בהתמכרות פוחת וההתנסות נשארת בגדר התנסות.
לעתים קרובות אנחנו נעשים מודעים לבעיה רק כשהמתבגר נמצא כבר בשלב של שימוש קבוע כשהדבר כבר יצא משליטה, ואנחנו נתקלים במתבגר שמבטיח לנו (ובעיקר לעצמו) שיפסיק, אבל לא מצליח.
לא מה, אלא איך
בנקודה זו, הדבר החשוב ביותר הוא איך נדבר עם המתבגר ופחות מה נגיד לו. עימותים אינם מוכיחים את עצמם, אלא להיפך, הם דוחקים את המתבגר להתנהגות מתריסה. כל ניסיון להפריד בין המתבגר לבין השימוש יעורר עוינות וזעם. לכן, חשוב לנקוט בגישה שאינה מאשימה ושופטת. זה לא תמיד קל, אבל מה שיכול לעזור לנו זאת ההבנה שכולנו מתמודדים עם התמכרות כזו או אחרת בחיינו. מי מאיתנו לא החליט שממחר הוא עושה שינוי בחייו ונתקל בקושי לעמוד בהחלטתו? והאם בנקודה זו היינו רוצים שהסביבה שלנו תתעמת איתנו או שתהיה אמפתית ותנסה לעזור לנו?
גישה אוהבת ומקבלת
חשוב שננקוט בגישה אוהבת ומקבלת לצד חוקים וגבולות. רק ככה נוכל לבדוק יחד עם המתבגר מהם המקומות שבהם היה רוצה להפסיק עם ההרגל - איפה הנקודות בהן השימוש מפריע למטרות ולשאיפות שלו. למשל, מתבגר שחשוב לו להגיע להישגים בלימודים, אבל בגלל השימוש לא מגיע לבית הספר - נעזור לו לראות את המחירים שהוא משלם.
גבולות ברורים
לצד הגישה האוהבת והמקבלת חשוב להציב גבולות ברורים ביחס לשימוש/שתיה - חוקים שגם אנחנו מתחייבים לעמוד בהם. למשל, לא שותים באמצע השבוע, לא מעשנים בתוך הבית, לא שותים ונוהגים. דוגמה אישית היא הכרחית. אפשר להציב גבולות נוספים כמו בנושאים כספיים: לא תקבל כסף, נערוך יחד איתך את הקניות או נושאים נוספים שחשובים בביתכם. הגישה המקבלת והחומלת אינה אישור להפרת כללי הבית, אלא דרך להפריד בין הנער או הנערה שאנחנו אוהבים, תומכים ומקבלים, להתנהגות שאותה אנחנו מבקשים לשנות.
עזרה מקצועית
מומלץ לגשת למידע ברשת ולהתייעץ עם איש מקצוע כבר בשלב הראשוני שבו מתחילה התעניינות באלכוהול ובעישון כדי ללמוד איך לדבר על הנושא. במידה ובכל זאת הגעתם לשלב שבו אתם חושבים שמדובר בתלות עמוקה ואפילו התמכרות, חשוב לערב אנשי מקצוע. בשלב זה, יתכן והמתבגר יתקשה או יסרב לשתף פעולה, אך בני המשפחה יכולים ללכת להתייעץ בעצמם, בלעדיו. חשוב לזכור, שבשביל לעזור למתבגר בתהליך הגמילה, גם בני המשפחה זקוקים לעתים לעזרה מקצועית ולטיפול בבעיות רגשיות הנלוות לכך כמו אשמה, בושה, כעס. כל הורה חש רגשות טבעיים אלה, אבל הם הופכים לעוצמתיים יותר נוכח השימוש בחומרים.
לסיכום, אם הבת או הבן שלכם חזרו פעם אחת שיכורים ממסיבה, אין זה אומר שיש להם בעיה, אלא שיש לכם הזדמנות לדבר על שתיית אלכוהול, מה היא מעוללת לגוף שלנו, מתי זה יותר מדי, ובעיקר – מה הסכנות שבשכרות ובאובדן שליטה. דברו, הקשיבו וצרו שיח פתוח עם הילדים ותהיו שם בשבילם כדי שתוכלו לזהות מתי עברו את הגבול.
הילה בוצ'ן היא עו"ס, מטפלת בהתמכרויות ומנהלת פיתוח שירותי אבחנה כפולה, עמותת אנוש
