בשנת 1938, עשור לפני קום מדינת ישראל, חנכה ממשלת המנדט הבריטי את בית החולים הממשלתי בשכונת בת גלים שבחיפה. המבנה היה מרשים ומודרני ותוכנן על ידי האדריכל הנודע אריך מנדלסון. המבנה נחשב בזמנו לבית החולים המודרני ביותר במזרח התיכון. מעט אחרי קום המדינה שונה שם הבית החולים, ונקבע שמו הנוכחי – רמב"ם.
מיום הקמתו כמעט, כבית החולים המרכזי בצפון ועד היום, 73 שנה מאוחר יותר, רמב"ם הוא מרכז רפואי עיקרי לאירועי הטראומה בצפון: פצועי מחתרות לפני קום המדינה, כל אירוע בטחוני בגבולות בשנות ה-50, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים (שחייבה לחנוך מעשית, ולפני הזמן, את מגדל האשפוז הראשי שבנייתו אז טרם הושלמה סופית), מלחמת לבנון הראשונה, פצועי פיגועים, תאונות דרכים ואירועים שנחרתו בזיכרון הלאומי כמו פצועי העורף האזרחי במלחמת לבנון השנייה, השריפה בכרמל, פצועים סוריים ממלחמת האזרחים במדינה השסועה, וכל אירוע טראומה משמעותי אחר במחוז הצפוני.
יחד עם הצמיחה במספר המיטות ובתפקיד הרפואי המרכזי שתפס רמב"ם בצפון, התווספו חידושים ופריצות דרך רפואיות וביניהן: השתלת הכליה הראשונה, אחת מהפריות המבחנה הראשונות, שימוש ראשון בתא לחץ, שימוש בלייזר בניתוחים. כל אלו אפיינו את המקום שתפס רמב"ם בשנות ה- 60 – 80, כבית חולים מתקדם.
פקולטה ודו קיום
בשנות ה-70 פעלה המנהיגות של רמב"ם לפתוח בחיפה פקולטה חדשה לרפואה. הלימודים בשנים הראשונות התקיימו במבנה בתוך קמפוס רמב"ם, עד שבסוף שנות ה-70, נחנכה הפקולטה לרפואה של הטכניון, בצמוד למבנים של רמב"ם. שנות ה-80 וה-90 התאפיינו ברמב"ם בהפיכתו למרכז העל הרפואי היחיד בצפון, עם טכנולוגיות רפואיות והתמחויות בתחום האונקולוגיה, הלב, הנוירוכירורגיה ועוד תחומים שאפשרו להעניק לתושבי הצפון רפואה באיכות שמציעים מרכזי על אחרים בעולם. רמב"ם, כבית חולים שממוקם בעיר מעורבת, הפך לידוע כמוסד רפואי שמתגאה במאפייני דו-קיום עם צוותים רפואיים, בני כל העדות והדתות שמשרתים, עם מטרה משותפת, את האוכלוסייה הרב תרבותית של צפון הארץ.
שנת 2006 הייתה שנת מפנה עבור רמב"ם, מלחמת לבנון ה-2 שבה הכה החיזבאללה בעוצמה בצפון, גרמה להנהלת רמב"ם להבין שמרכז רפואי גדול, שמשרת עורף אזרחי של קרוב ל-2 מיליון איש, יהיה חייב לתפקד בעתיד גם תחת אש. כך נולדה תוכנית הקמפוס המערבי: חניון תת קרקעי ענק שהופך תוך 72 שעות לבית חולים ממוגן ל-2,500 מטופלים בזמן חירום, שאותו תרמה משפחת סמי עופר, ומעל פני השטח נבנה קמפוס חדש ומודרני.
"החזון לשמחתי, הוא כבר חלק מההווה" / ד"ר מיכאל הלברטל, מנהל הקריה הרפואית רמב"ם
"רמב"ם מסיים עתה 14 חודשי התמודדות עם מגפת הקורונה. כשאומרים התמודדות לא מדובר במבני בטון ופלדה, אלא במאמץ על אנושי של 6,000 עובדים מכל המגזרים. השבועות הקרובים ילמדו אותנו האם הניסיון הלא פשוט הזה מאחורינו. אבל גם בשיא העומס של המגפה, ניסתה הנהלת רמב"ם לטפח את העתיד. לרמב"ם יש חזון, שהתוו קודמינו, להתקדם תוך כדי התאמות במהלך הליכה בשביל עם לא מעט מהמורות. מערכת הבריאות סובלת מזה שנים מבעיות תקצוב. בית חולים חפץ חיים וצמיחה, צריך למצוא נתיבים מקבילים ליכולת של המדינה לספק את כל הצרכים. נתיב אחד הוא הסתייעות בידידים רבים ששותפים לתפיסת העולם של חיזוק הרפואה הציבורית. הם רבים, ואי אפשר להזכיר את כולם. נאמר רק שאת הקמפוס המערבי החדש הכולל בית חולים לילדים, אגף סרטן, בית חולים למחלות לב ובית חולים תת קרקעי לזמן חירום, לא היינו מקימים ללא סיוע הידידים. המבנה המקורי של בית החולים שהוקם 10 שנים לפני קום המדינה, עתיד לעבור שיפוץ וטיפול מקיף בזכות ידידים נוספים, 83 שנה אחרי הקמתו.
והעתיד? גם בתפיסת תפקידה של הרפואה הציבורית וגם בחיזוק יכולותיו הכלכליות של בית החולים, העתיד כרוך ביכולת לקיים שיתופי פעולה עם גופי מחקר כמו הטכניון, אוניברסיטת חיפה, סטנפורד, חברות היי-טק ואינספור חממות וחברות שחברו לבית החולים, כדי לשלב מחקר וידע קליני לפיתוחים רפואיים למען האנושות. בעוד שנה נפתח כאן את דלתות מגדל תגליות חדש בלב קמפוס בית החולים, בו ישולב החזון הזה במלואו. זה החזון, ולשמחתי הוא יותר הווה מאשר עתיד".
