מחצית מאוכלוסיית העולם חיה באסיה ומזרח אסיה הוא האזור הצפוף ביבשת. עם מיליארדים של פיות להאכיל, האורז הוא הגידול המושלם משום שתפוקתו רבה, גידולו מנצל היטב את השטח החקלאי, הוא אינו קשה לגידול, עמיד למחלות, אינו יוצר אלרגיות וטעמו ערב. כל מה שצריך כדי להצליח בגידול אורז הם הרבה מים ואדמה פורייה.
על אף שאורז נחשב דגן, האורז האסייתי שונה משאר הדגנים והוא בעצם זרעו של אחד המינים של דשא, במילים אחרות האורז הוא עשב. באסיה אורז מהווה מזון בסיסי ונצרך באופן אינטנסיבי. אורז הוא הסחורה החקלאית הנמכרת ביותר בעולם אחרי סוכר ותירס.
המדינות המתפתחות הן הדומיננטיות ביותר בסחר האורז בעולם, ובעקבות רפורמת קרקעות גדולה שנעשתה בווייטנאם בשנים האחרונות הפכה זו ליותר ויותר דומיננטית והיא שנייה בכמות הייצוא של אורז רק לתאילנד. בנוסף לתאילנד ולווייטנאם מייצאות אורז גם ארצות הברית והודו.
בווייטנאם יש מים ויש אדמה פורייה וזהו, כאמור, מתכון מנצח לגידול האורז, וזה היה כך גם לפני מאות שנים. בשטחים שונים בווייטנאם נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים המעידים על גידול האורז כבר במאה העשירית לפני הספירה. החוקרים משערים שתעשיית גידול האורז היא אחד ההסברים העיקריים לפריחת התרבות באזור ווייטנאם. גם אז כמו היום, האורז תפס שטחים נרחבים והיה עמוד התווך שעליו נשענו תושבי ווייטנאם בכלכלתם ובזכותו התרבות והתפשטה. כיום ווייטנאם נחשבת למדינה עם הניצול החקלאי הגבוה בעולם ותנחשו מה גדל שם בעיקר? נכון - אורז, כשדלתת נהר המקונג העצמתי בדרום ווייטנאם מהווה מקור גידול עצום לגידול החשוב ביותר בווייטנאם ובאסיה בכלל.
טיול מאורגן לויאטנם עם פגסוס טיולים מאורגנים >>
המטבח הווייטנאמי מתבסס על אורז, שמוגש בו במגוון רחב של טעמים: פיקנטי, מר, חמוץ, מלוח וגם מתוק. האורז, שטעמו הבסיסי אולי אינו מעורר השראה, מהווה בסיס למטבח הווייטנאמי שנחשב לאחד המטבחים הטובים והעשירים בעולם. הסוד טמון בכך שהמטבח המקומי הוא למעשה תערובת של כמה מטבחים ההודי, הסיני, הצרפתי שמכל אחד מהם שאב את הטעמים העשירים והמיוחדים לו.
לאוהבי האורז, אם כך, אולי נראה מפתה להיות וייטנאמי. אלו אוכלים אורז 2-3 פעמים ביום לפחות כשבכל ארוחה האורז מוגש מתובל ובצורות שונות בליווי ירקות ובמגוון רחב של טעמים. ללא אורז ירגיש המקומי כי הארוחה אינה משביעה. כ-75% מהאנרגיה שצורכים הווייטנאמים מגיעים מאכילת אורז.
אבל אורז תופס מקום נכבד לא רק על הצלחת הוויאטנמית אלא בחיי היומיום ובתרבות העממית. כמעט כל משפחה עוסקת בגידול אורז, אם לגידול עצמי כמשק אוטרקי (הנשען על גידול מקומי ללא מסחרי) ואם כגידול חקלאי למסחר. במלאכת גידול האורז לכל אחד מבני המשפחה יש תפקיד חשוב אותו הוא ממלא בשעתו ותורם את חלקו לגידול המזון העיקרי בבית. גידול האורז כרוך בעבודה מפרכת ונראה כי האנרגיה אותה מקבלים הווייטנאמים מאכילת האורז משמשת אותם לגידולו וחוזר חלילה.
חסרון נוסף של האורז כגידול עיקרי הוא היעדר מיכון והצורך בידיים עובדות רבות. לכן, משפחה ממוצעת בפריפריה הווייטנאמית תעדיף כי ילדיה יישארו קרוב על מנת לעזור בנטל הכבד של חקלאות האורז. ההורים זקוקים לילדים ככוח עבודה חקלאי ואלו נאלצים לוותר על השכלה והתפתחות מקצועית ואישית על מנת להישאר במעגל גידול האורז.
אנחנו, התיירים, חווים את האורז הן על הצלחת והן כמרכיב העיקרי בנופיה היפים של ויאטנאם.
