בזמנו, אלסקה נחשבה לבזבוז הכסף הגדול ביותר של האמריקאים. טונות של בוז הופנו כלפי ויליאם סיוארד, שרכש את חבל הארץ העצום מהרוסים ב 7.2 מיליון דולר (בערך חמישה דולר לקילומטר מרובע). אך עם הזמן, כשהתגלו המשאבים הרבים שעל חצי האי ומכאן גם היכולת הכלכלית שלו הפך סיוארד לגיבור. כיום, אחרי שתושבי אלסקה כבר הסתגלו לחיים במקום, הוא נחשב לגן עדן, הרבה בזכות בעלי החיים המופלאים שמהווים חלק בלתי נפרד מהנוף.
לפני שנגיע לעולם החי, חייבים להבין גם את בני האדם. אלסקה היא המדינה הצפונית ביותר בארצות הברית, שחולקת גבול עם קנדה. למרות שהיא נחשבת למדינה הגדולה ביותר מבחינת שטח, יש בה מעט תושבים - בשטח של 1.7 מיליון קילומטר מרובע חיים 750 אלף תושבים. מדובר באחד המקומות המרווחים בעולם, ואם לוקחים בחשבון שמיותר מחצי מתושבי אלסקה מרוכזים בעיר הגדולה אנקורג', יוצא שבשטחה חיים רק כ-300 אלף תושבים. ייתכן שהנתון הבא ממחיש בצורה הטובה ביותר את העובדה הזו: אם האי מנהטן היה מאוכלס בצפיפות בה מאוכלסת אלסקה, היו חיים בה 25 תושבים בלבד.
טיולים מאורגנים לאלסקה עם פגסוס >>
מחקרים על סביבות אקולוגיות מוכיחים שהלחץ שבני האדם מפעילים על הטבע בצורת סלילת דרכים, בנייה מואצת, סגירת מסדרונות אקולוגיים ופיתוח שטחי מסחר ותעשייה, משפיעים בצורה משמעותית על בעלי החיים בסביבה. החיות מאבדות את יכולתן לנוע בחופשיות ובביטחון, אין להן טריטוריה יציבה והתוצאה באה לידי ביטוי בפריון ובגדילת (או אי גדילת) אוכלוסיית בעלי החיים. למרבה השמחה, עקב ריכוז האוכלוסייה הדל באלסקה, שטחים נרחבים בחצי האי לא הושפעו מבנייה ותיעוש, ואלסקה נחשבת לגן עדן לבעלי חיים מכל הסוגים, מדובים ועד זוחלים, יונקים ימיים ויבשתיים גדולים, עופות עצומים, ציפורים קטנות וכמובן סלמון - כל אלו יחד מרכיבים מגוון נדיר ומיוחד של סביבת חי.
אחד מבעלי החיים הכי נפוצים באלסקה הוא הקאריבו, אייל צפון אמריקאי, שמרגיש נוח במיוחד באזורים הארקטיים ובטונדרה. הקאריבו מתהדר בקרניים יפות ומרשימות במיוחד, והוא מין האייל היחיד שגם הנקבה מתהדרת בקרניים.
מלבד הקאריבו, במהלך השנים אלסקה סימנה את עצמה עם בעלי חיים שמסמלים אותה, כשבאמצע שנות החמישים הכריזה על שכווי הערבה כציפור לאומית. זהו מין בגודל קטן בינוני של פסיון מסדרת התרנגולאים. התנהגות הזכרים מרתקת במיוחד: בעונות הרביה הם מתקבצים באזור מסוים (המונח הזאולוגי הוא "זירת הלק") לשם חיזור משותף ותחרותי ביניהם על לבבות הנקבות. דרך אגב השכווי יודע היטב איפה הוא חי: בעונות בהן אין חיזור הוא הופך נוצותיו לבנות לשם הסוואה אך עם עונות החיזור גדלות נוצות בולטות וצבעוניות יותר.
עוד דבר שמסמל את אלסקה במיוחד הוא דג הסלמון שהוכרז כדג לאומי בתחילת שנות השישים. הדג הזה, שמוגש על צלחות רבות ברחבי העולם וכמובן גם באלסקה, ניצוד במקרים רבים בים הפתוח ובטבע שהוא ביתו באלסקה. וזה מה שחיי טבע עם מינימום הפרעות יכולים לעשות - לתת לדג לחיות את חייו היכן שיבחר, ולאדם לדוג אותו רק שבאמת רוצה לאכול.
ייחודו של דג הסלמון מוכר בעיקר בזכות יכולות הניווט הבלתי נתפשות שלו. הדגיגים הקטנים בוקעים מביציהם, בדרך כלל במעלה נהרות של מים נקיים ומיד עושים את דרכם לאורך מאות קילומטרים אל הים הגדול והאוקיינוס הפתוח, שם הם מסתובבים כל חייהם. לקראת סוף חייהם, הם חוזרים את כל הדרך למקום בו הם בקעו, שוחים לפתח הנהרות, ומתחילים מסע מתיש ועצום נגד הזרם שכולל קפיצה במעלה הנהר, מפל אחר מפל, עד לנקודה בה הם התחילו את חייהם. כשמגיעים אל נקודת ההתחלה הנקבות מטילות את הביצים, והזכרים מפרים ומתים מאפיסת כוחות. כמובן שהמסע המופלא הזה מתקיים כל עוד שהם באמת הצליחו לעבור את כל המכשולים בדרך - דייגים וסירות התיירות, טורפים בצורת בעלי כנף או יונקים ימיים ואויבם המושבע -הדב החום שמחכה להם במעלה הנהרות ומנסה לתפוס דג קופץ היישר אל פיו.
זה הזמן להזכיר את אוכלוסיית הדובים באלסקה, שכן חצי האי מפורסם גם בגללם והם גם הסיבה לחלק מהתיירות במקום. אמנם הצפייה בדובים הללו מחכים במעלה נהרות לסלמון בעונה היא תמיד מסקרנת ודרמטית, אך סיפורם הוא כמובן מורכב יותר. באלסקה ישנם מינים שונים של דובים: הדב החום והדב השחור, ובמקומות מסוימים ניתן לראות גם דובי גריזלי ודובי קוטב. נתון מדהים על החיות הנהדרות הללו הוא שהם יכולים לחיות עד גיל 165 בתנאים בסיסיים בטבע. קחו רגע לדמיין ולד קטן שנולד זה עתה במשקל 300 גרם, ובזכות המזון העשיר שישיג במהלך חייו (סלמון אמרנו?) יגיע למשקל עצום של עד 300 קילו.
הדובים הם הומניבורים, כלומר ניזונים מבשר וגם מתזונה צמחונית, ושנת החורף שלהם היא אספקט שמרתק כל חוקר או חובב טבע. כחלק ממגמה עולמית, גם אוכלוסיית הדובים ברחבי העולם מצויה בבעיה של צמצום שטחי מחייה אל מול פעולות האדם. אמנם המצב באלסקה עדיין סביר, אך חשוב להישאר עם היד על הדופק מכיוון שכל מערכת אקולוגית ניתנת להפרה בקלות על ידי מעשי האדם.
