רבים חושבים שטייוואן היא בעצם גרסה מוקטנת של סין, מדמיינים שטח ארץ קטן שבו הרבה מפעלים ותעשייה והכל צפוף ומפויח וסגור. לכן טייוואן כל כך מפתיעה את המבקרים בה, שכן האי הזה ירוק ברובו ומציע שלל נופי טבע, בהם משתלבים השבטים האבוריג'ינים, אשר שומרים על החיים הפסטורליים ועל המסורת. המפגש עם שבטים אלו מעשיר את הטיול, נותן נקודות חדשות למחשבה ופותח פתח להבנת ההיסטוריה של מזרח אסיה לפני התיעוש והקידמה, עת חיו שם הילידים שהיו חלק בלתי נפרד מתרבות עשירה ומרתקת.
טיול מאורגן לטייוואן - פרטים באתר פגסוס
אין ויכוח על מי הם התושבים הילידים של טייוואן. העמים האוסטרונזים, וכחלק מהם האבוריג'ינים, היו כאן לפני תושביה סינים והתיישבו בה כבר במאה ה 17, עת הגיעו אל האי גם בני ההאן מסין. אך הדעות בהחלט חלוקות בשאלה האם העמים האוסטרונזים התפשטו מאזור טייוואן אל הדרום או שמא הגיעו אל טייוואן מהדרום. זוהי שאלה קריטית, חשובה ומעניינת, מאחר והיא יכולה להאיר על ההיסטוריה של האבוריג'ינים בטייוואן, ולהכיח האם הם מהגרים או שהם מתיישבים מקוריים - מה שיעיד שהם הבסיס, העם הקדום ביותר בני העמים האוסטרונזים. אך ככל הנראה, יידרש עוד זמן מה עד שהמדע יוכל לספק תשובות מדויקות.
כבר כיום לא ניתן להתעלם מנוכחותם של העם העתיק והיפה הזה. בטייוואן חיים כחצי מיליון אבוריג'ינים, שמרוכזים בעיקר בחוף המזרחי ועל הרכס המרכזי. כיאה לשבט עתיק עם מסורת ארוכה ותקשורת מוגבלת, גם הם מחולקים לעשרות קבוצות, 16 מהן נכללות באופן רשמי בטייוואן ומהוות חלק מבסיס האוכלוסייה שלה.
עם בוא הקדמה, עוד ועוד חלקים מהשבטים הילידים נטמעים באוכלוסייה הכללית של המדינה ובזרם הגלובאלי והכלכלי שמחבר את תרבויות כל העולם (כמעט). בני כפרי האבוריג'ינים מבינים שהזמנים השתנו: הם מהגרים לערים הגדולות, מתחתנים עם בני ההאן, מעורבים יותר בתרבות הטייוואנים ההגמונים, משתתפים בכלכלה ועוברים לחיי עיר ומודרניות. אבל לצד כל אלו, בטייוואן ישנה גם קהילה חזקה של אבוריג'ינים שחיים את חיי הכפר ומשמרים את אורח החיים המסורתי והעתיק. מצד אחד - זה מונע מהם את הקדמה ואת הנוחות של העולם החדש, אבל מהצד השני - יש בהם גאווה גדולה וקשר עם התרבות ממנה הם באו.
באופן היסטורי, גם סיפור ההגירה של בני ההאן מסין לטייוואן היה סיפור קלאסי של כיבוש: הסינים צמצמו את שטחי המחיה של האבוריג'ינים, גזלו מהם שטחים והדירו אותם ממוקדי הכלכלה הראשיים של האי. יחד עם זאת, המזל שיחק לידם של האבוריג'ינים כשדווקא את השטחים הטובים והפסטורליים ביותר לא לקחו בני ההאן - משום שלא מצאו בהם עניין.
האבוריג'ינים גם נפלו קורבן למלחמות האכזריות בין סין ליפן. אלה, כמו אלה, ניצלו והדיחו אותם במקום מושבם. השנים של לפני מלחמת העולם השנייה היו הקשות מכולם. בתחילה היו אלה היפנים ששלטו במקום, נישלו את האבוריג'ינים ממוקדיהם ודיכאו אותם, אך הפסדם של היפנים במלחמה ב-1945 לא שיפר את מצבם, אז שלטו באי הסינים, שגם הם המשיכו במסע ההשתלטות של האי.
ב–40 השנים האחרונות, בעקבות תנועות מודעות שהגיעו אחרי מלחמות החופש והמאבקים שלאחר מלחמת העולם השנייה, גבר עניינם של האבוריג'ינים בטייוואן, והם החלו להיאבק על עצמאותם. הם פתחו במחאות והפגנות והשיגו הרבה למען תרבותם: הם כבר אינם מחויבים לתת שמות סיניים לילדיהם ואינם חייבים להשתמש בשפה אלא יכולים לחזור לשפות המקוריות העתיקות שלהם. ביטול איסור זה המריץ אבוריג'ינים רבים, שמנסים, בשנים האחרונות, להחיות את תרבותם ולקיים טקסים עתיקים ובעלי משמעות בתרבות.
לסיכום, ביקור בטייוואן אינו שלם בלי הגעה אל ההר או אל החוף המזרחי וביקור בכפר שבו אפשר לחזות ולהכיר מקרוב את תרבותם החכמה והעתיקה של בני האי.
