בשנת 1789 מצאה את עצמה צרפת במבוי סתום ובדרך לאסון שיזעזע אותה גם בעשור הבא. המשבר הכלכלי שהיכה בה, העושק שחוו פשוטי העם והחלוקה למעמדות הכבידו על האוכלוסייה החלשה וגם על החזקה, שידעה בכל זאת לנצל את המצב לטובתה. שרשרת האירועים שהתרחשה לאחר מכן כללה רצף של מהפכות, רציחות, הרג וטיהורים. עם זאת, תקופות השקט והיציבות ששררו בצרפת לא הביאה איתן דמוקרטיה, לכן ספק רב אם ללא המהפכה הצרפתית היינו מודעים כיום לכוחו של העם ויכולתו לשנות את ההיסטוריה.
טיולים מאורגנים לצרפת - לפרטים
ייתכן ששורשי המהפכה נעוצים בתקופת שלטונו של לואי ה – 14, ששלט בצרפת 72 שנים, ובתקופתו הלכו והתגברו תהליכים כמו הפרדת המעמדות וחשיבות הפוליטיקה הפנימית בצרפת. לימים התברר כי למרות החוזק והיציבות היחסית שהביא לואי ה-14 לצרפת, החלו במקביל לכרסם בבסיסה היציב תהליכים אחרים שאיימו על הסדר המקובל.
במשך תקופת שלטונו המשיכו להתקיים מעמדות בצרפת: במעמד העליון בלטו הדת והכמורה, חרף מיעוט הכמרים יחסית לאוכלוסייה עשירה בכסף ובאדמות. במעמד השני היו בני האצולה, שבכל רגע נתון שאפו להתחזק ואנשיה היו אמידים ובעלי קרקעות. מעמד האצולה והכמורה יחד נשענו על מיליוני בני המעמד השלישי שאמנם היה יציב לתקופות, אך בשל הפערים החברתיים חלחל בו כעס שהחמיר מרגע לרגע. מעל כל אלו שלטו בני המלוכה, שהיוו את הזרוע המחוקקת בכל היבט, התעלמו מהבעיות שנוצרו והיו מקורבים למעמדות העליונים.
לאחר תקופת מעבר בזמן שלטונו של לואי ה-15, עלה לשלטון לואי ה-16 בשנת 1774, ובמהרה נחשב לשליט מבטיח וליברל. עם תחילת שלטונו הוא החל להציע רפורמות כלכליות שאפתניות, אך הן לא התקבלו ברוח טובה בקרב דעת הקהל. בני המעמד השלישי סבלו מהקפיטליזם ההולך והגובר ומהשווקים שהפכו להיות חופשיים ובינלאומיים. שר האוצר, אן רובר ז'אק טורגו, שהיה אהוד בהתחלה הפך להיות אויב העם מכיוון שמיהר לנסות ליישם רפורמות קפיטליסטיות נרחבות והתמקד בצמצום הוצאות. גם מארי אנטואנט, אשתו של הקיסר, שהייתה ממוצא אוסטרי, לא הייתה אהודה במיוחד בלשון המעטה, לאחר שהסתבר כי הוצאות בית המלוכה רבות, וכל זאת בזמן משבר כלכלי. במקביל החלו לפרוץ מלחמות באירופה, אך צרפת, בשל משברים פנימיים מרובים, לא התערבה ולכן נתפסה כחלשה – דבר שערער מאוד את בית המלוכה. בלחץ רב ובחוסר רצון, החליט לואי ה-16 לכנס אספה מיוחדת, מהלך שהדגיש את מעמדו המעורער ואף העיד על סיום שלטונו והתפוררות בית המלוכה.
מרגע שהחליט הקיסר לכנס את האסיפה, עלו רעיונות חדשים שלא עלו עד כה. הדרישה המרכזית הייתה לתת ייצוג יחסי לבני המעמד השלישי, שהחלו להבין כי יש באפשרותם להתקיים כאומה נפרדת, ולכן אנשי הכמורה והאצולה הם למעשה חסרי חשיבות. מרגע שהבינו את כוחם, כבר לא הייתה דרך חזרה. דרישותיהם הפוליטיות החלו לצוף, ובני המעמד העליון הביעו התנגדות משמעותית, מה שערער את המצב עוד יותר.
בעקבות אירועים אלה נפלה צרפת אל תוך ריק פוליטי. מורדים מבולבלים שתקפו את מעמד המלוכה הסדוק בעצמו ומחירי הלחם שלא הפסיקו לעלות הם רק חלק מהכאוס שנוצר. המעמד השלישי מצא את עצמו ללא יכולת לקנות מוצרי צריכה בסיסיים, בזמן שהמלך היה עסוק בטיפוח הצבא ובמחשבה שביכולתו להגן עליו ברגע האמת. אך התברר שגם בצבא היו פטריוטים רבים שלא מעוניינים להילחם בבני עירם ובבני עמם – מה שהביא לגל עריקות שהתפשט מרגע לרגע.
המלך איבד את עשתונותיו, אך לעם לא היה אכפת, הוא שידר כוח ודרש שינוי. ב-14 ביולי התקבצו חבורת פטריוטים ליד הבסטיליה, בית כלא מפורסם שנחשב לאות השלטון. הם החלו לתקוף את המבנה עד לנפילתו, פעולה שהפכה להיות סמל המהפכה הצרפתית. נפילת הבסטיליה הייתה רמז לבאות, כיוון שאחריה הגיע עשור של רציחות, מרידות, טיהורים וחילופי שלטון – כל אלה כללו הרוגים והוצאות המוניות להורג.
עם זאת, ניתן לומר כי במקביל להרג ולטלטלות הללו התרחשו גם אירועים היסטוריים חיוביים: קידום תלוי מעמדות בצרפת בוטל, הוכרזה אמנת זכויות האדם והאזרח המבטיחה זכויות בסיסיות לכל קהילה, הכנסייה הפכה להיות כפופה לשלטון המקומי ופחות ישירות לאפיפיור, לכן נדרשה לתת דין וחשבון לעם כולו. מדובר בהצלחות היסטוריות שלא ניתן לבטל לעולם, גם לא על ידי משטר יחידני דוגמת זה שהנהיג נפוליאון (שלמעשה סיים את המהפכה וביסס משטר יציב).
העובדה שהחוק והנהלים חלים על כולם הייתה אחד הרווחים העיקריים של המהפכה הצרפתית. דבר זה הושרש בעולם כולו והפך להיות אחד מסמלי הדמוקרטיה המודרנית עד היום. בנוסף, ביטול אסיפת המעמדות והחלפתה באסיפה לאומית הביאו גם הם לביטול הסדר הישן שפגע בכל כך הרבה אנשים. את תרומתה ארוכת הטווח של המהפכה הצרפתית קשה לאמוד. היא שרטטה את העקרונות הפוליטיים לכל המדינות הדמוקרטיות הליברליות שקיימות כיום.
מעוניינים בפרטים נוספים? הכנסו > פגסוס טיולים מאורגנים לחו"ל
