איחוד האמירויות נמצאת במערב אסיה, בחלק המזרחי של חצי האי ערב, בחלקו הדרומי של קצה המפרץ הפרסי. לאיחוד גבולות יבשתיים עם סעודיה ועומאן וגבולות ימיים עם קטאר ואיראן. זוהי בעצם פדרציה של שבע אמירויות, המורכבות מאבו-דאבי ודובאי - שהן האמירויות הדומיננטיות באיחוד - עם חמש אמירויות נוספות: עג'מאן, פוג'יירה, ראס אל ח'ימה, שארג'ה ואום אל קיוין. איחוד האמירויות מתנהלת כמדינה עצמאית מאז 1971.
לכל אמירות יש שליט משלה, אך ישנם גם גופים משותפים לכולן ובראשם המועצה העליונה הפדרלית - הנשלטת על ידי נשיא איחוד האמירויות. המדינה מונה קרוב ל-10 מיליון תושבים אך אחד מהנתונים המפתיעים הוא שרק כשני מיליון מתושביה הם למעשה אזרחי איחוד האמירויות. כל יתר 8 המיליון הם תושבים זרים היושבים בה למטרות שונות.
מעוניינים לקבל מידע נוסף על טיול לאמירויות ? לחצו לאתר פגסוס
עלייתה הגדולה של איחוד האמירויות החלה עת התגלו בשטחה מאגרי הנפט והגז מהגדולים הידועים כיום בעולם, דבר שהכניס למדינה סכומי עתק. השיח זאיד בן סולטאן אאל נהיאן, שהיה האמיר של אבו-דאבי והנשיא הראשון של איחוד האמירויות, השקיע את סכומי העתק האלה בעבודות תשתית מתקדמות, בחינוך ובמרכזי עסקים ועל ידי כך הביא את המדינה להיות מהכלכלות המרשימות בעולם. מעבר לכך, בזכות החלטותיו, עם השנים הופכת המדינה פחות תלויה במשאבי הגז והנפט, ויותר בעסקים, בפיננסים ובתיירות.
שטחה של איחוד האמירויות הוא קצת מעל 83 אלף קמ"ר, אם כי אין מספר מדויק בגלל כמה מחלוקות גבול, העדר גבול ברור ומוסכם עם סעודיה, ומספר איים בשליטת האיחוד שמעולם לא עברו מדידה מדויקת.
איחוד האמירויות מתאפיינת ברצועת חוף אדירה שאורכה מעל 650 קילומטר ומהווה נכס אסטרטגי משמעותי הודות למיקומה על נתיב ראשי וחשוב במפרץ הפרסי. מסיבה זו, לחופי האיחוד נבנו כמה מהנמלים הגדולים באזור, המהווים מרכז כלכלי ומרכז פעילות חשוב - העיקרי שבהם הוא נמל דובאי, לצד עוד נמלים לאורך קווי החוף של איחוד האמירויות. נוסף על אלה, בהרבה מקומות במדינה הים נמצא ישירות במפגש יבשתי עם מדבר (מה שבנוף שלנו הוא פחות מוכר), ויוצר פנינות נוף מקסימות וייחודיות וגם תאים אקולוגיים מגוונים, שונים ופחות מוכרים לנו. לאורך קווי החוף ישנם איים קטנים ולעיתים שוניות אלמוגים. חלק מהאיים מתכסים בזמן הגאות ונחשפים בזמן שפל ולכן יוצרים נוף ייחודי, ובעבר גם היו מקור לטעויות ניווט.
אזור המפרץ הפרסי הוא גוף גיאולוגי מיוחד, וגם כאן יש קשר ישראלי: ברמה הגאולוגית המקומית, המפרץ הפרסי הוא מקום עם עתודות הנפט מהגדולות והבטוחות בעולם. לכן אנחנו כבר יודעים שפעם היה שם ים, ובים הזה חיו המון יצורים חיים. כשאלו מתו ושקעו בקרקעית האוקיינוס, שרידיהם של בעלי החיים האלו יצרו את הנפט שחלחל לשכבות סלע עתיקות ואטומות ונשאר שם עד שבא האדם והצליח להפיק אותו.
ומה הקשר לישראל, אתם שואלים? הרי ידוע שגם פה בעבר היה ים שהציף את היבשה. בתקופות גיאולוגיות מוקדמות, כשהים היה גבוה, המפרץ הפרסי - כלומר הלוח הערבי - ואזור ישראל של היום היו מושפעים מאותו אגן ניקוז שניקז מים מהמפרץ הפרסי אלינו עד התפתחות מערכת השברים, בהם כמובן גם השבר הסורי אפריקאי, שניתק סופית את אגני הניקוז.
החלק הדרומי והמערבי שמקיף את אמירות אבו-דאבי - שלמעשה מתפרשת על רוב השטח היבשתי של האמירויות - הוא מדברי, גולש דרומה עד חלקה הצפוני של סעודיה ושם יוצר גבול לא ברור ומדויק עם המדינה השכנה. שטח זה יוצר מראות ייחודיים של מדבר צחיח, נאות מדבר המספקות מים מתוקים לתושבים ונוף ירוק בלב המדבר, ודיונות חוף מיוחדות ועוצרות נשימה.
אחת מהתופעות הייחודיות והקסומות באמת בהן ניתן לחזות באיחוד האמירויות הן הלגונות הדרום-מזרחיות של המפרץ הפרסי על רקע הרים מדבריים וצחיחים. רק נסו לדמיין לעצמכם את נופי הטורקיז על רקע חום-זהוב ושמים כחולים וצלולים.
אוהבי הטבע וההרים ימצאו את מבוקשם בחלק הצפון-מזרחי של האיחוד, שם ממוקם קו רכס גדול ודרמטי הנקרא אל חג'ר ("הר האבן" בתרגום כללי). הרכס מתרומם בקצהו הצפוני ביותר של מפרץ עומאן וכיונו הכללי הוא דרום-מזרח אל תוך מדינת עומאן. בדרך, בהפרדה בין שני החלקים של עומאן, הרכס עובר בקו רב רושם בחלקה הצפון-מזרחי של איחוד האמירויות ומעשיר את קשת הצבעים של נוף בעוד כמה גוונים ייחודיים.
זה המקום לציין שג'בל אחדר ("ההר הירוק"), החלק המרכזי של הרי חג'ר, הוא ההר הגבוה ביותר בחצי האי ערב כולו. אם יצאתם לטייל בהרים הללו אולי תפגשו את הטאר הערבי, סוג של אנטילופת-עז קטנה יחסית האנדמי לדרום-מזרח חצי האי ערב. זהו מין יחיד בסוגו שמצוי בסכנת הכחדה ותפוצתו מוגבלת מה שהופך את המפגש עם החיה הזו לנדיר ומרגש.
הכתבה בחסות פגסוס טיולים מאורגנים
