אגן המפרץ הפרסי הוא גבול טקטוני שנמצא בין הלוח האירו-אסיאני לבין הלוח הערבי. המפרץ הוא החלק הצפוני של הים הערבי, ים רדוד יחסית שהוא בעצמו החלק הצפוני של האוקיאנוס ההודי העוצמתי. את המפרץ מקיפות איראן, עיראק וכווית, ומדינות חצי האי ערב - בחריין, קאטר ואיחוד האמירויות, ובשוליים גם עומאן.
על פי ההערכות, אזור המדינות הללו טומן בחובו ובמעמקיו את עתודות הנפט והגז הגדולות בעולם, מעל ל-60 אחוז מעתודות הנפט ומעל ל-40 אחוז מעתודות הגז נמצאות במעמקי האדמה ותורמות לעושרן של המדינות הללו. לאיחוד האמירויות יש שלל רב במיוחד מהנתח הזה, דבר שהוביל לשינוי פני המדינה עם תחילת ניצול המשאבים וגורם לה גם להשפיע רבות על המחירים העולמיים.
אבל רגע, איך המשאבים האלו נוצרו? ולמה דווקא שם?
תחילת התהליך בלוח הטקטוני הערבי החל עם העידן הקדום ביותר, ממש עם היווצרות כדור הארץ ועד עידן הטריאס - אז כל תהליך הדחיסה והשברים השונים הגיעו לסיומם והחלו לכלוא את הגז והנפט במעמקי האדמה.
בשלב המוקדם ביותר, שנקרא הפריקמבריאון - בתהליך שנמשך מ-800 מיליון שנה ועד-650 מיליון שנה לפני זמננו - החלה להתפתח יבשת העל גונדוונה, שהיא היבשת הדרומית מבין שתיים שהרכיבו את כדור הארץ. על פני יבשת העל הזו החלה להיווצר צמחייה ייחודית וקדומה, כמו גם אגני מלח ועוד שלל אירועים אורגניים קדומים ולא מתקדמים המוכרים היום כצורות הטרום חיים הקדומות ביותר.
טיול לאיחוד האמירויות - מידע באתר פגסוס
בשלב הבא, שנקרא אורדוביק בעידנים גיאולוגיים, ממשיכה להתפתח יבשת העל גונדוונה לקראת ההתפצלות שלה, ויתכן כי בחלק הצפוני של היבשת נוצרים קרחונים ומתחילות להיווצר מסות גדולות של בעלי חיים חסרי חוליות. בשלבים הבאים, תנודתיות גדולה באקלים העולמי ועליית הטמפרטורה יצרו תהליכים אורגניים שהתרחשו בחלק מהיבשת, מה שבהמשך יהיה הלוח הטקטוני הערבי. הלוח הזה, שהמשיך לנוע ונוצרו עליו תהליכים של דחיסה והרבה מאוד לחץ, החל לכסות ולקבור כנראה שטחים עצומים בחומרים אורגניים שהיוו את המקור לפחמן. הלוח, שממשיך לנוע כל הזמן, עובר דחיסה מאסיבית ודרמטית ועקב כך - גם שחיקה.
בתקופת הטריאס - שנמשכה כ-50 מיליון שנה והסתיימה לפני 200 מיליון שנה - מתיחות שנוצרו על הלוח הערבי החלו ליצור את המפרצים ואת רכסי ההרים שסביבם. יש סברה שאומרת שבזמן זה הלוח הערבי עובר גם גל חום קיצוני העוזר להתפתחות החומר האורגני. החומר האורגני הזה החל לשקוע בים, שם עבר פירוק ללא חמצן שהפך לנפט. הנפט מחלחל באדמה עד שמגיע לשכבת סלע ללא יכולת להמשיך לחלחל.
בשלב הבא, שנקרא הקרטיקון, המשיכו המתיחות והדחיסות, נסגר הים הקדום טטיס והחומרים האלו נכלאו במעמקי האדמה למיליוני שנים.
אולי קשה להאמין היום, אבל למרות שהשימוש בנפט ההחל כבר לפני למעלה מאלף שנה, היו משתמשים בו לצרכים פרקטיים בלבד ולא הביעו בו עניין כלכלי מיוחד. רק בתחילת המאה ה–20, עם התרוקנות מאגרי הנפט בארצות הברית, התפתחות מנועיי הבעירה אשר הגבירו את הביקוש לנפט, וגילוי מרבצי הנפט במפרץ הפרסי - החלו לגלות בו עניין כלכלי ומתפתחת טכנולוגיה מתקדמת על מנת לעלות אותו לפני הקרקע ולזקק אותו.
איחוד האמירויות, מדינה שקמה לפני כ- 50 שנה, הבינה את הפוטנציאל הכלכלי שנפל בחלקה, אך גם השכילה להבין שמדובר באליה וקוץ בה. מעבר לפוטנציאל הכלכלי הברור התבססה ההבנה כי את הכסף יש להשקיע חזרה במדינה, בתשתיות חינוך, תחבורה, תיירות ועוד.
באיחוד הבינו גם שלא לעולם חוסן: המאגרים לא יניבו לנצח והנפט נתפס כמזהם. לכן, הם החלו להשתמש בכסף האדיר לפיתוח כלכלי והורדת התלות בנפט. כך, בעשור האחרון יודעת איחוד האמירויות צמיחה של מעל 45 אחוז בכלכלה. זה נעשה על ידי בירוקרטיה אפסית, תמריצים טובים מאוד לעסקים, 100 אחוז בעלות זרה, ממשל יציב ותשתיות נוחות.
התוצאות נראות מיד בשטח: הפקת הנפט מוגבלת (כעת רק 25 אחוז מהכלכלה המקומית עם עתודות רבות), וקיים פיתוח מסיבי של ענפי תיירות, עסקים, שירותים ופיננסים.
איחוד האמירויות מוכיחה בצורה הטובה ביותר שבזכות התאמה לעולם המערבי והליברלי, תחרות ושוק פתוח, גיוון במקורות הפרנסה והורדת התלות בנפט, אפשר לא רק להישאר במשחק, אלא אף להוביל אותו.
