בתחילת תקופת ימי הביניים ביפן, נאבקו מספר משפחות על שליטה, כסף, כוח וכבוד. כחלק ממאבקים אלו, שהיו כבירים ודרמטיים, נוצר מצב שבעל המשפחה החזקה ביותר היה גם השליט בפועל של המדינה. אמנם תפקיד הקיסר היה קיים ומשמעותי, אך לשוגון היה כוח פוליטי לא קטן ואולי אף גדול מזה של הקיסר. השוגון, או בעל משפחה עשירה שהיה רוצה לשלוט ולהחזיק בכוח ובצבא, נתן לחלק מאנשיו קרקעות ובתמורה הם התחייבו להיות לוחמים תחת חסותו, מי שלימים יהפכו להיות הסמוראים – אצולה לוחמת יפנית מסורתית. שמם של לוחמים אלו יצא למרחוק בזכות הערכים שחיו לפיהם וההקרבה העצומה שהיו מוכנים לעשות.
מאחר וערכיהם של הסמוראים היו למודל לחיקוי, בשלב מסוים הם עצמם הפכו להיות השליטים של יפן בזכות עקשנותם, משמעותם, הערכים והמורא שהם הטילו. תקופת ימי הביניים של יפן מאופיינת על ידי שלטון הסמוראים שהכניסו למדינה שינוי מבני וארגוני, ושהחליף את מבנה השלטון במראית עין של יציבות שלטונית.
קבלו מידע נוסף על טיול מאורגן ליפן באתר פגסוס
גם בתוך עצמם התחלקו הסמוראים למעמדות. רק סמוראי בכיר היה רשאי להילחם כשהוא רוכב על סוס. בני המעמד הבא היו נלחמים כחיל רגלים והמעמד האחרון היו עוזריהם ותומכיהם. עד כאן הכל נראה יחסית מוכר, ואף שואב קווי דמיון מהתקופה הפאודלית שהתרחשה במקביל באירופה.
אבל הסמוראים היו בעלי מוכנות הקרבה הרבה מעבר לגבול הנתפס. הסמוראים נלחמו "אחד על אחד", כאשר כל סמוראי מחפש לו יריב בעל מעמד, יכולות והיסטוריה דומה, על מנת שהקרב יהיה הגיוני, שקול והגון. לוחם שהיה עומד להפסיד, היה מבצע צעד קיצוני על מנת ליפול בכבוד - הוא היה מרטש את ביטנו ובכך מתאבד ולא נופל שבוי. הסמוראי המנצח, מהצד השני, היה כורת את ראש המפסיד. בסוף הקרב היו סופרים את הראשים שצבר כל סמוראי וכך היה מתקדם במעמדו.
שמם והשפעתם של הסמוראים הלך והתפתח, ומתוכו נולד המושג "בושידו" - קוד ההתנהגות והמוסר הנעלה שעל פיו חייב הסמוראי לחיות. הבושידו מתייחס גם לכך שבקרב לא מבזבזים כוח, יש להמתין לרגע הנכון ולהכריע את הקרב במכה אחת וקטלנית. במקרה שהסמוראי נכשל ביכולותיו, הדרך היחידה שהוא יכול לכפר על כישלונו היא על ידי התאבדות, מה שמרמז על נאמנות לדרך הבושידו עד המוות ועקשנות יוצאת דופן. בין ערכי הבושידו ישנם עקרונות שקשה מאוד ללוחמים הרוצים לקיים את האגו של עצמם; הסמוראים מחוייבים בקוד הבושידו ליושרה ואומץ, נדיבות והוקרה, כנות, כבוד, נאמנות והרבה הרבה שליטה עצמית.
ייחודה של התרבות היפנית מודגש גם בסיפורם של הסמוראים. הסמוראי היה לוחם מיומן, מדוייק, דבק במשימה ואכזרי שיודע גם לכבד ולקחת אחריות, אך הוא היה גם מצטיין כאיש רוח, ספר, מדע, תרבות ואמנות, הוא היה מחובר למסורת, הכיר את הספרות העתיקה והמנהגים הקדומים. הוא צייר וכתב והיה איש וסופר מצטיין בתחומים אלו. אם בשאר העולם הלוחם היה אנלפבית מנוצל אז ביפן הלוחם הסמוראי היה מלומד, בעל נימוסים והליכות, איש שיחה ומודל לחיקוי.
אחד המאפיינים הבולטים של הסמוראים זה הקשר שלהם לשירת הייקו והיא, יותר מכל דבר, מסמלת את המורכבות של הסמוראי. שירת הייקו היא שירה דקדקנית במיוחד חוקים מאוד ברורים והיא גם קצרה במיוחד, כך שמה שניתן לתאר בה הוא רגע אחד, מדוייק להפליא ודוקר במיוחד. סמוראים שהוטלה עליהם משימת "הסיפוקו" (ההתאבדות), היו צריכים לכתוב הייקו אחד ורק לאחר מכן לסיים את חייהם.
ובסופו של עניין, הדבר שהפך את הסמוראים להיות מה שהם – הוא המוות. אפשר לומר שתכלית חייו של הסמוראי היא למות מוות שמכבד אותו. היכולת לחיות ולחפש לעצמם את הדרך למות בצורה מעוררת השראה, מכובדת, ללא פחד או חשש, עם ההבנה שעשו את מה שהיה צריך לעשות, שהם מודל לחיקוי בגלל שסיימו את חייהם צעירים ויפים, בגלל שסבלו אבל נשארו חזקים. לוחמים ואנשי רוח.
הכתבה מובאת בחסות פגסוס טיולים מאורגנים - כחלק ממטרתה של החברה לעידוד וקידום היכרות עם תרבויות העולם והעשרת הידע של קהל קוראיה. אתם מוזמנים ללמוד עוד על עולמם המרתק של הסמוראים והשוגונים, ועל התרבות היפהפייה המסעירה והמעניינת של יפן עם הטיולים המאורגנים של חברת פגסוס. הטיולים המאורגנים, שמודרכים על ידי טובי המדריכים, מציגים תמונה מורכבת ושלמה של החלקים השונים, ולעיתים המנוגדים, שבונים את הפסיפס התרבותי המרתק שנקרא יפן.
מגוון טיולים מאורגנים באתר פגסוס
