איחוד האמירויות היא מדינה מוסלמית בחצי האי הערבי במפרץ הפרסי. במזרח היא גובלת עם עומאן, בדרום ובמערב עם סעודיה ויש לה גם גבול ימי וקרבה לאיראן ולקטאר. אם נחשוב רגע על מדינות באזור הזה סביר שיעלו לנו מחשבות ודעות לרוב שנובעות מחוסר ידע ומיחסיה המורכבים של מדינת ישראל עם העולם הערבי. ובכל זאת חשוב לדעת שאיחוד האמירויות היא שונה בנוף. שלל הניגודים שמתקיימים בה יוצרים מקום מיוחד לתייר ולאזרח.
על אדמות האמירויות חיים קרוב ל-10 מיליון תושבים, אך פחות מ-1.5 מיליון מהם הם אזרחי האמירויות. זה אומר שבמדינה חיים יותר מפי חמישה זרים מאשר אזרחי המדינה, מה שהופך את הצביון בה לייחודי. עובדה קטנה נוספת שמחזקת את ייחודה של איחוד האמירויות – זו מדינה שרובה המכריע נמצא על אדמה יבשתית ורק חלק זעיר ממנה מתפרס על איים, אבל עיר הבירה שלה נמצאת על אי בעצמו, תופעה שקיימת רק בעוד שתי מדינות. (גינאה המשוונית – מאלבו ודנמרק – קופנהאגן).
מבחינה פוליטית, קצת קשה להבין את צורת השלטון של איחוד האמירויות. מצד אחד זו פדרציה המורכבת משבעה אזורים טריטוריאליים, אך מהצד השני האמירויות עצמן הם מונרכיות שמעבירות את השלטון בירושה. מבחינת דת כמעט לכל אמירות יש חוקים המיועדים לזרים ואף לנשים והן נחשבות ליברליות בנושא זה, אך מהצד השני ישנם חוקים המיועדים לאזרחי האמירויות שלעיתים הם מחמירים ומיושנים.
מקבלים בברכה כסף זר
כמו תמיד הכל מתחיל בכלכלה: מיד לאחר קבלת עצמאותן, החלו לפעול באיחוד האמירויות לפיתוח שדות הנפט והמרבצים הרבים להם זכתה אדמתם, הכוללים גם גז. על מנת לפתח אותם, מדינות האיחוד הורידו את המיסים בצורה דרמטית, החלו למשוך משקיעים זרים וכסף בינלאומי רב נכנס לאמירויות. עם הכסף החלו להגיע עובדים זרים, ואלה שמצאו את עצמם מרוויחים סכומים יפים רצו איכות חיים באמירויות לעצמם. כך הם החלו לדרוש את שמגיע להם והתפתחה באמירויות תרבות ייחודית לזרים - מתירנית וליברלית אך לעיתים כפופה לחוקי האסלאם והמקום.
כך, למשל, הגיע האלכוהול למדינה המוסלמית. אחרי שנים שבהן היה מותר למכור אלכוהול רק בבתי המלון, בשנים האחרונות החלו לקבל רישיונות גם חנויות ובתי אוכל מחוץ למלונות.
אם תייר ישתה אלכוהול ייתכן שהרשויות יעלימו עין, אבל לאזרח מקומי אסור לשתות.
האווירה הליברלית יחד עם הכסף הזר וחוכמת המנהיגים הביאו לצעד נוסף. מנהיגי האיחוד מבינים היום שיבוא יום והנפט והגז יגמרו, והמדינה תצטרך מקורות ופרנסה נוספים לתושבים, ולכן החלו לפתח במידה, מגזרים נוספים. מעבר להשקעות בחינוך ובתשתיות אותם ניתן לראות בכל מקום, בשנים האחרונות משקיעים הרבה כסף בפיננסים ובשירותים, אך גם מעודדים תיירות ומשפרים תשתיות מתוך רצון למשוך תיירים. רצון זה גורם לממשל לפתח אתרי תיירות ובהם גם חופים. אז כעת יש לנו חופים לתיירות שבחלקם שומרים על המסורות וחלקם נסתרים יותר, ובתוך כל זה חירויות וליברליות כלפי נשים ותיירות במיוחד.
טיול מאורגן לאיחוד האמירויות - למידע לחצו
אך הביקורת לא מאחרת לבוא. אחת הטענות היא שבאיחוד האמירויות ישנם שלושה מעמדות. המעמד הגבוה ביותר שייך לתיירים, שזוכים להסתובב באזורים התיירותיים ולהעלים עין מההתנהלות כלפי המעמדות הנמוכים יותר, ליהנות, להשאיר כסף ולצאת מהמדינה. דרגה מתחת נמצאים אזרחי המדינה, שחיים במדינה מוסלמית עם חוקים שחלקם עשויים להיות מיושנים וקפדניים. ומתחתם ישנם הפועלים הזרים, הסובלים מאפליה ודיכוי לעיתים.
נפרדים מהנפט
באיחוד האמירויות מוקמת עיר בשם מאסדאר, שנמצאת קרוב לאבו דאבי. באבו דאבי עצמה נמצאות עתודות נפט מהגבוהות בעולם אך במאסדאר מתכוונים להיות העיר הראשונה בעולם ללא פחם. העיר הירוקה האמיתית הראשונה בעולם מוקמת בעלות המוערכת ביותר מ-20 מיליארד דולר וכבר סיימה את שלב התכנון. מאסדאר מתוכננת להיות עיר שכל מערכותיה יהיו מאנרגיה מתחדשת: רכבות, שירותי תקשורת, מלונות ועוד, כולם יחייבו להיות בסטנדרט גבוהה של ניצול פסולת ואנרגיה ירוקה ומתחדשת. הרעיון הוא שהעיר גם תהווה מוקד משיכה למשקיעים ואקדמיים שיוכלו לבוא לעיר לשם מחקריהם ולשם הבנת הקידמה והיכולת ליישם אותה במקומות אחרים.
איחוד האמירויות עושה מאמצים רבים ללכת על חבל דק ולא תמיד ברור, בין מסורת ערבית ואסלאם לבין קידמה, תיירות ומערב, ניסיון שלעצמו הופך אותה לאחד המקומות המרתקים והייחודים בעולם. נסו לזכור ולהבחין בכל הניגודים האלו בביקורכם ביעד מרשים זה.
הכתבה מובאת בחסות פגסוס טיולים מאורגנים - כחלק ממטרתה של החברה לעידוד וקידום היכרות עם תרבויות העולם והעשרת הידע של קהל קוראיה. חברת הטיולים המאורגנים הוותיקה, פגסוס, הייתה בין הגורמים הראשונים שהרימו את הכפפה ויזמו טיולים מאורגנים אל איחוד האמירויות, במטרה להכיר למטיילים הישראלים את התרבויות המרתקות, נופי הטבע הציוריים והפולקלור הייחודי במקום.
