האופרה הישראלית חוזרת אל הקלאסיקה האיטלקית עם הפקה חדשה ומרהיבה של "האיטלקייה באלג'יר" מאת ג'ואקינו רוסיני, בבימויו של עידו ריקלין ובניצוחו של יובל צורן. האופרה הקומית של רוסיני תעלה בבכורה ב-7 ביולי בגרסה מלאה, עשירה, מעודכנת, צבעונית ומשעשעת במיוחד בכיכובה של המצו-סופרן, רחל פרנקל, משגרירות האופרה הבולטות של ישראל בעולם.
מאז עלתה לראשונה על במת תיאטרו סן בנדטו בוונציה, ב-22 במאי 1813, זכתה "האיטלקייה באלג'יר" להצלחה מסחררת. הליברטו, שכתב אנג'לו אנלי (במקור עבור המלחין לואיג'י מוסקה) והלחין ג'ואקינו רוסיני, זכה לתשואות מקיר לקיר, ראשית באיטליה ולאחר מכן בעולם כולו, בזכות הסגנון א-לה רוסיני עם האנרגיות המתפרצות מחד והקו המלודי האלגנטי והנקי מנגד, ובזכות אפקט הקרשנדו הנודע של המלחין, המוסיף תיבול משעשע משלו ליצירה הקומית המנוקדת בפעלולים מוזיקאליים וירטואוזיים, עולצת וקורצת על פי מיטב המסורת של הקומדיה האיטלקית.
אבל "האיטלקייה באלג'יר" היא הרבה יותר מעוד קומדיה. שמחת החיים המידבקת במוזיקה הקליטה, מחזקת את הסיטואציות הקומיות, תורמת את חלקה בבניית הפאנצ'ים וחוברת לטקסטים שנונים רוויי התנגשויות בין מינים, תרבויות ודורות. במובנים מסוימים זוהי אופרה חלוצית, שעשתה את הלא יעשה קודם לכן, כשהציבה בקדמת הבמה אישה עצמאית, נחושה, יצרית והרפתקנית אשר בניגוד להלכות התקופה, היא זו הנחלצת להצלת אהובה. במובן זה מציגה האופרה עמדות פרוגרסיביות מתקדמות בנוגע לנשים בתקופה שבה דה-פקטו הוגבלו עד מאד זכויותיהן ועצמאותן של הנשים. "איזבלה היא אישה עם המון כוחות שמקדימה את זמנה בהרבה", מחזקת פרנקל, המגלמת את דמותה בהפקה הישראלית החדשה, את הרוח הפמיניסטית המנשבת מהיצירה. היא מוסיפה: "הכוח שמניע את איזבלה הוא נאמנות לעצמה, לאהובה ולמולדתה". אכן מניפסט פמיניסטי יוצא דופן על רקע תחילת המאה ה-19.
"האיטלקייה באלג'יר" היא האופרה ה-11 שהלחין רוסיני. האופרה נכתבה במהירות הבזק והוצגה בבכורה חודשים ספורים אחרי יום הולדתו ה-21 של המלחין. רוסיני התרברב, בזמנו, כי כתיבת האופרה ערכה 18 ימים בלבד. נכון או לא נכון, אין לדעת. יש הטוענים כי המלחין הצעיר הפריז ולמעשה ערכה כתיבתה 27 ימים. "רוסיני הסתגר בחדרו ושקע בעולם הפנטסטי שיצר", אומר במאי ההפקה, עידו ריקלין שמתאר את העלילה כסיפור הרפתקאות בו הכל מופרך ופנטסטי כמו משחק ילדים מלא קסם, צבע וחילופי זהויות. "גם הדמויות מפנטזות לעצמן את מאווייהן, אך מבינות שבסופו של דבר, אחרי הפנטזיה, כולם חוזרים לטוב ולמוכר".
הביטחון העצמי השופע של רוסיני, עניין הקשור מטבע הדברים בגילו הצעיר בזמן כתיבת האופרה, זלג גם לאפיון דמותה המוזיקאלית של גיבורת האופרה שלו. איזבלה, קצת כמו רוסיני הצעיר, קורנת ומבעבעת כמו שמפניה, נועזת ומלאת חיות, שנונה ושובת לב.
את סיפור העלילה מניעה תשוקתו של הסולטאן, מוסטפה ביי, שליט אלג'יר, להוסיף למצבת הנשים בהרמונו מעט סגנון אירופאי. כדי להגשים את החלום מחליט הסולטאן, שמאס באשתו הראשונה, אלווירה, להשיא אותה לאחד מעבדיו ולקחת תחתיה אישה אחרת מעברו השני של הים. שודדי הים שלו לוכדים במצוות אדונם ספינה אירופאית שעל סיפונה, איזבלה, איטלקייה יפהפייה, המחפשת אחר אהוב ליבה, לינדורו, שנעלם. כמוצאי שלל רב מובילים השודדים את איזבלה ובן הלוויה שלה, טדאו, אל ארמון הסולטאן. אך איזבלה אינה אישה צייתנית, אלא איטלקייה עצמאית ונחושה, שלא ניתן להשתיק אותה או להערים עליה. היא בעלת דעות משלה ואהבה אחת בוערת בלב. בדרך לא דרך תתאחד, איזבלה, עם אהובה וביחד יערימו השניים על הסולטאן ועל שר צבאו, עלי עד לשחרורם. הסולטאן, מצדו, יחזור שמח וטוב לב לאלווירה ולאוסף נשותיו בהרמון.
עלילת "האיטלקייה באלג'יר" מעידה על הנהייה האירופאית הכמעט אובססיבית אחר האקזוטיקה של המזרח, בראשית המאה ה-19. תופעה שצמחה מתוך מלחמת התרבויות המתמשכת בין היבשת הלבנה לבין האימפריה העותומאנית. כפי שאפשר לצפות מרוסיני, המוזיקה מבריקה, עליזה ומלודית ומביאה לידי ביטוי את חוש ההומור של המלחין. לצד החותם הייחודי של רוסיני, ניתן לזהות באופרה גם השפעות של מלחינים נערצים עליו כמו היידן ובטהובן.
מאז נכתבה, כבשה האופרה השובבה ומלאת הקסם של רוסיני את במות העולם כולו ועלתה גם בישראל. בעונה הנוכחית של האופרה הישראלית חוזרת איזבלה לכבוש את הקהל בקסמיה. הכינו את הממחטות, אתם הולכים לבכות מצחוק.
