מבעד לחלון נדמה שהנוף לא השתנה – חניון, מכולת קטנה, ילד משחק ברחוב. אבל בפנים, המציאות נזילה, דבר אינו כמו שהיה, לפחות כך נדמה לו, לאנתוני. הכל משתנה - הרהיטים בחדר, התמונה שהיתה תלויה מעל האח ונעלמה, הצבעים. מי כל האנשים האלה? האם האישה הזרה הזו, שנראית כה מוכרת, היא בתו? מדוע היא כופה עליו עזרה? הוא אינו זקוק לעזרה. ומה זה המקום הזה? והגברת שדומה לבת שכבר לא באה לבקר? משהו לא בסדר. אל אי-הסדר מתגנבים ספקות. מאחורי העיניים המחייכות, המבקשות לשדר עסקים כרגיל, נפערת לעתים תהום של אימה וחוסר אונים. איש זקן נסחף במערבולת אל נבכי התודעה המתפוררת, מנסה בכל מאודו להיאחז בשגרה. מפרפר לנשימה קצרה ממעמקי הכאוס המתחולל בראשו, מגיח לזמן מצמוץ מתוך הזמנים המתערבבים והזיכרונות המעורפלים. משהו לא בסדר.
"האב", סרט הביכורים המופתי של המחזאי הצרפתי, פלוריאן זלר, בכיכובו של אנתוני הופקינס, מוביל את הצופה ביד אמן בין מסדרונות השיטיון. ביחד עם אנתוני, השוקע לאטו אל בין זרועותיה הלופתים של מחלת האלצהיימר, מגשש את דרכו כעיוור בין מסדרונות חייו, מוצא עצמו גם הצופה מפקפק בכל מה שהוא רואה, שומע, מבין. כמו הדמות, כך גם הצופה, משחזר באובססיביות שוב ושוב את המתרחש, מלקט פיסות פאזל חסר, כדי לא לאבד אחיזה, נע על התפר בין מציאות לדמיון.
הסרט הוא עיבוד לקולנוע של מחזה שכתב זלר לפני כעשור, כשהוא בן 33 בלבד. קשה היה כבר אז, בשנת 2012, שלא להשתהות מול התובנות הבהירות והעמוקות של אדם כה צעיר, המשרטט בכישרון בלתי נתפס ובדיוק על גבול הכירורגי, מחלה המזוהה עם זקנה. הגרסה התיאטרונית גרפה שלושה פרסי מולייר וזכתה להצלחה עולמית פנומנאלית עם 45 הפקות ברחבי הגלובוס מטוקיו עד ברלין, ממדריד עד ניו יורק, ממונטווידאו עד תל אביב (עם ששון גבאי בתפקיד הראשי שזכה אותה בפרס התיאטרון) ולא בכדי. כגדולי הקלסיקונים הצליח זלר במחזהו לחדור את ליבת הקיום האנושי כשהוא מניח אצבעו על נושאים על-זמניים, נוגע בפחדים קמאיים, בחילופי הדורות ובכוחות המניעים אותנו. בזמן קצר הפך הכותב הצעיר והאנונימי למחזאי הצרפתי העכשווי המצליח בעולם וכך נפתחו התיאבון והשערים להגשמת חלומות גדולים.
גרסת הקולנוע אותה דמיין המחזאי הצרפתי הצעיר בעיני רוחו, היתה בכיכובו של אנתוני הופקינס. לשם כך הועתקה העלילה מפריז ללונדון, העיבוד לתסריט בשפה האנגלית נכתב בשיתוף עם כריסטופר המפטון, זוכה פרס האוסקר על עיבוד המחזה "יחסים מסוכנים" פרי עטו ומתרגם בעל שם שחתום על תרגום חמישה ממחזותיו של זלר. שם הדמות הראשית במקור, אנדרה, שונה כמחווה לשחקן הוולשי. מילים, מסתבר, יוצרות מציאות. הופקינס, מבכירי שחקני התיאטרון והמסך של זמננו, קרא את התסריט ונרתם, כמעט מיידית, לפרויקט זאת על אף הניסיון האפסי של זלר בבימוי קולנוע. ההימור הוכיח את עצמו. שיתוף הפעולה הנדיר הזה זיכה את הופקינס, זלר והמפטון, בין היתר, בפסלוני אוסקר מוזהבים. הופקינס, מצדו, העתיר סופרלטיבים על זלר כבמאי ואף השווה אותו לענקי האמנות השביעית כמו אורסון וולס, אלפרד היצ'קוק וג'ון יוסטון. בראיונות אמר שבמהלך קריאת התסריט חשב על יצירת המופת של מיכאל האנקה, "אהבה" ואכן, יש לא מעט קווי דמיון בין שני הסרטים הנוגעים בדמנציה ומתרחשים בחדרים סגורים, מטאפורה לכלא בו לכודים הדמויות.
אותי מחזיר "האב" אל ליר, המלך השייקספירי הנע בין שפיות לבין אבדן דעת ושליטה. אותו דיוקן מכמיר לב של פטריארכיה ישנה, המישיר מבט אל אפסותו של האדם ונוגע במעגלי החיים וביחסי אב ובנותיו (הופקינס כיכב בתפקיד הראשי בגרסת הבמאי ריצ'ארד אייר ליצירתו של שייקספיר). בשני המקרים מתמזג הופקינס עם הדמות שמצבי רוחה נעים כמו הים בין גאות לשפל. הוא עצמתי ומקסים, מבולבל ותוקפני, חשדן ומתוסכל, מיואש וחרד, מתקומם ומאבד שליטה, אנושי עד העצם.
אבל "האב" הוא יותר מיצירת סולו לשחקן. זהו דואט מסונכרן כהלכה, מדויק ומטלטל בין הופקינס לשחקנית אוליביה קולמן, בתפקיד בתו. קולמן, זוכת פרס האוסקר על תפקידה בסרט "המועדפת" והשחקנית הראשית בסדרת "הכתר" של נטפליקס, היא שחקנית של ניואנסים ובתפקיד הזה, המחייב צניעות ומעורר אמפתיה אין קץ, היא כובשת. בפניה משתקפים אינספור גווני רגש המקופלים בתוך מערכת היחסים המורכבת בין אב לבתו בנקודת השבר האיומה בה מתחלפים התפקידים. ברגישות מופתית היא מצעידה אותנו בויה דולורוזה המייאשת של אוהב הנדרש ללוות אדם יקר הצולל אל הסוף בשקיעה המתרחשת באטיות מול עיננו.
קשה לאמוד את עצמתה של עבודת הבימוי בסרט שמשתמש בחכמה יתרה בכל הכלים הקולנועיים העומדים לרשותו של היוצר. זלר מביא איתו פשטות, הוא אינו מתחכם ובניגוד לרוח הזמן אינו מפחד ללחוץ על הברקסים, להאט, לשהות בתוך הרגע. הוא לוקח את הזמן לספר סיפור, לקלף שכבות מהדמויות ומהצופה. הוא מאפשר גם לנו, הצופים, לקחת את הזמן, לנשום לתוך סיטואציות מורכבות, להתכנס. "האב" הוא סרט שאהבת החיים מפעמת בו וכבוד האדם ויפי הבריאה הם המנוע שלו. סרט חובה, אכזרי בכנותו ומלא חמלה, על החיים ומתוך החיים.
בבתי הקולנוע החל מה-28 באוקטובר
