מה היא מטרתו של בית הספר? התשובה, לפי הגישה המקובלת בתחום החינוך בעבר, היא שזהו מוסד שתפקידו להעביר ידע מלמעלה למטה. כלומר, בראש בית הספר עומד מנהל שתפקידו להנחות את המורים, שבתורם מעבירים את הידע אל התלמידים בכיתות. התפיסה המיושנת הזאת הגדירה גם את מבנה מערכת החינוך: גורמי הפיקוח במשרד החינוך היו אמונים על התוכן, בשעה שהמורים נועדו לתפעל את הפעילות בשטח.
אלא שבעשורים האחרונים חל שינוי בדנ"א הבסיסי של מודל בית הספר. "התפיסה החדשה מעצימה את תפקידו של המורה כחלק מקהילה מקצועית לומדת", מסביר פרופ' חן שכטר, ראש מכון מופ"ת. "הרעיון הוא שבית הספר לא רק מלמד ומעביר אינפורמציה שמגיעה אליו מלמעלה, אלא גם יוצר. כלומר, המורים וצוות ההנהלה יוצרים יחד את הדברים החדשים, גם בתחומי הדעת עצמם וגם בנושאים החברתיים".
הכול מתחיל בקהילות
מכון מופ"ת, המכון הארצי למחקר ולפיתוח בהכשרת מורים ובחינוך, פועל בשנים האחרונות על מנת לקדם את תפיסת הקהילה המקצועית הלומדת. מדובר בגוף מחקר ייחודי הפועל עם כל מוסדות הלימוד להכשרת מורים בעזרת מחקרים יישומיים שנועדו לחזק ולהעצים את מערכת החינוך. "אנחנו מכון מחקר ששואף להביא את הידע בחזרה לשטח, כמה שיותר מהר", אומר פרופ' שכטר. "המטרה שלנו היא לקדם את מצב המערכת בטווח הקצר ובטווח הארוך. אנחנו רואים ומזהים את הבעיות והאתגרים בתוך המערכת ופועלים כדי להביא לשינוי".
לדבריו, תפיסת הקהילה המקצועית הלומדת מכירה בכך שגם המורים עצמם זקוקים לזמן המוקדש ללמידה. "אנחנו רואים במדינות שונות שככל שהמורים לומדים יותר ומקבלים שעות בתוך יום ההוראה ללמידה, כך התוצאות של התלמידים במבחנים החברתיים והקוגניטיביים משתפרות".
כיום מפעיל מכון מופ"ת כמה תוכניות מקצועיות שעוסקות בפיתוח רעיון הקהילה המקצועית הלומדת, על מנת לקדם את מערכת החינוך ברמת בית הספר. אחת התוכניות הללו מתמקדת בקהילת המורים בתחום הדעת עצמו: כלומר, קהילת המורים לספרות או קהילת המורים למתמטיקה.
"העיסוק בנושא הזה התחיל במכון ויצמן", מספרת ד"ר טלי ברגלס שפירא, העומדת בראש יחידת "קהילות מקצועיות לומדות" במכון מופ"ת. "ניסו למצוא פתרון לכך שהרבה מורים מקצועיים הם מורים בודדים בבית הספר שלהם. כלומר, אין להם מפגש עם עמיתים בתחום הדעת. כך התחילה המחשבה על קהילות".
ד"ר ברגלס שפירא, שעבדה באותה תקופה במכון ויצמן, החלה לעסוק במחקר של קהילות לומדות במדע וטכנולוגיה. בעקבות פעילותה, שנעשתה בשיתוף עם מינהל עובדי הוראה במשרד החינוך, ניסחו במערכת החינוך לראשונה את ההגדרה הרשמית של קהילה מקצועית לומדת והחליטו על קווים מנחים להפעלתן.
"היום היחידה שלנו במכון מופ"ת מאגדת קרוב לחמש מאות קהילות, המאוגדות בתוכניות שונות", היא אומרת. "לכל תוכנית יש גוף אקדמי מלווה, מפמ"ר או מפקח מטעם משרד החינוך וכן עובדי הוראה מהשדה. המודל הזה מסייע לנו לגשר, בין היתר, על הפער בין האקדמיה, המטה והשטח ולדאוג שהמידע מהשטח יגיע לאקדמיה ולהפך".
לדבריה, קהילה מקצועית לומדת לא מסתכמת רק בתהליך פיתוח מקצועי. "בעיניי, הדבר החשוב ביותר הוא שמדובר בתפיסה אחרת, פרדיגמה אחרת. התפיסה הזאת רואה במורה את איש המקצוע: המורה הוא האדם שיודע מה צריך לעשות והוא לא צריך הוראות מבחוץ. התפקיד של הקהילה שמקיפה את המורה הוא לאפשר לו לעשות את העבודה שלו בצורה הטובה ביותר ולספק לו את המשאבים לכך תוך שהוא נפגש עם עמיתים, לומד ומפתח באופן שיתופי".
בפועל, הקהילות שמתנהלות תחת חסותם של מכון מופ"ת ומשרד החינוך מכנסות יחד מורים מבתי ספר, מרקעים ומאזורים שונים לשיח שוויוני שמתקיים בקהילה, שמטרתו לאפשר להם ללמוד, להתפתח ולפתח יחד כלים מקצועיים. זו אינה הכשרה מקצועית במתכונת הקלאסית, מבהירה ד"ר ברגלס שפירא. "הרבה פעמים כשמורים באים לקורס או להשתלמות מסורתית הם שואלים 'מה נקבל כאן'. זאת לא השאלה הנכונה לקהילה: המורים צריכים לשאול את עצמם מה הם ייתנו במסגרת הקהילה. זה תהליך אחר שמחייב שינוי מחשבתי, אבל כשעושים את השינוי הזה מתרחשת למידה מאוד משמעותית ורלוונטית".
"לקהילה יש ערך"
במקביל לפעילות היחידה של ד"ר ברגלס שפירא, מכון מופ"ת מפעיל את תוכנית "השקפה", שמתמקדת דווקא בקהילת המורים בתוך בית הספר. כלומר, ההתמקדות אינה במורים מתחום דעת מסוים, אלא בקבוצת המורים שחולקים את אותו מוסד חינוכי. "שנת הלימודים הנוכחית היא שנת הפעילות השמינית שלנו", אומרת מירב ברקת, שמובילה את התוכנית. "הפעילות התחילה מתוך החלטה של משרד החינוך להבין מהו פיתוח מקצועי מיטבי. זאת אומרת, איך מורים בתוך המערכת מצליחים לתרגם את הפיתוח המקצועי לכיתות שבהן הם מלמדים".
תהליך החשיבה הזה הוביל להקמת קהילות מקצועיות לומדות, שבראש כל אחת מהן ניצבת מורה מובילה. "זהו תפקיד חדש בזירה החינוכית — מורה שמובילה קהילה לומדת של עמיתות מתוך הצוות החינוכי של בית הספר", היא מסבירה. "בהובלתה חברות הקהילה מתבוננות על הפרקטיקה של ההוראה, חוקרות אותה ויוצרות חלופות חדשות לפעולה".
בשנת הלימודים שהסתיימה לאחרונה, כ–950 בתי ספר השתתפו בתוכנית "השקפה" ויותר מ–1,600 מורים מובילים לקחו חלק בפעילות הקהילות. "המשמעות היא שכ–15–17 אלף מורים ברמה הארצית משתתפים בפעילות הקהילות", אומרת ברקת.
התוצאות של יישום גישת הקהילות המקצועיות הלומדות בבתי הספר הן מובהקות. "מעבר לשיפור במדדי ההוראה בכיתה, אנחנו רואים שלקהילה עצמה יש ערך", היא מספרת. "ראינו מדדים גבוהים בכל הקשור לתחושת השייכות לבית הספר, מה שמוביל כמובן לשימור מורים. העובדה שמורים ומורות מרגישים חלק מקהילת בית הספר נובעת מכך שהם מרגישים שיש להם מקום בתוך בית הספר לחלוק את אתגרי ההוראה ושהמוסד החינוכי רואה את עבודתם. הקהילה מעניקה להם מקום להתבטא ולהציף את הקשיים שלהם ולפתח חלופות פעולה בעזרת עמיתים".
תפיסת פיתוח מקצועי בקהילות, אומרת ברקת, מייצרת שינוי רחב במערכת החינוך כולה. "אחד התבחינים שלנו להשפעה של המהלך היה המספרים וההתרחבות של הפעילות. אנחנו רואים שיותר ויותר מנהלים בוחרים בתוכניות האלה, ומקבלים את ההחלטה להשקיע במורים שלהם", היא מסכמת. "מעבר לכך, גם אגפי משרד החינוך מתחילים להוביל אג'נדות ברמה הארצית, שמתבצעות בפועל דרך פיתוח מקצועי בקהילות בבתי הספר".
בשיתוף מכון מופ"ת
