הטראומה של ה-7 באוקטובר יצרה תחושת ציפייה עמוקה ללכידות חברתית ולסולידריות יהודית חדשה, אך המציאות הפוליטית והחברתית חידדה את הקרע. בתוך מציאות של פיצול וחוסר אמון, התנועה הרפורמית מציעה אלטרנטיבה של תיקון וחוסן רוחני: קהילות המחברות בין אנשים מכל הזרמים, ובמרכזן רבנים ורבות שמובילים שיח חדש של זהות יהודית פתוחה, סובלנית ומשמעותית.
לאחרונה הצטרפו לשורות הרבנים הרפורמים שש רבות חדשות, לאחר ארבע שנות לימוד אינטנסיביות בהיברו יוניון קולג'. בטקס ההסמכה, שבו השתתפו המשפחות והקהילה הרפורמית, הוענק גם תואר דוקטור לשם כבוד לשופטת (בדימוס) אסתר חיות על תרומתה רבת השנים לקידום ערכי הצדק, השוויון ושלטון החוק בישראל.
מסע של חיפוש, התחדשות ושליחות
הנשים שהוסמכו השנה לרבנות רפורמית שונות זו מזו כמעט בכל היבט - במוצאן, בעולמן המקצועי ובמסלול חייהן, אך משהו מהותי מחבר ביניהן: חיפוש אמיץ אחר זהות רוחנית יהודית שאינה מתנצלת, ונכונות להפוך את החיפוש האישי לשליחות ציבורית.
הרבה דגנית תימור-גנשל, שגדלה בלב הציונות הדתית במרכז שפירא, זוכרת היטב את גבולות המרחב שהוקצה לנשים עוד בילדותה כשמדריכות בני עקיבא נדרשו שלא ללבוש מכנסיים, ובבית הספר חינכו ש"נשים לא משרתות בצבא". כנערה שנאבקה למצוא מקום משלה בבית הכנסת מצאה שהנשים יושבות הרחק מאחור ואינן רשאיות לקחת חלק בהובלת המרחב הציבורי הדתי. דווקא בשירות הצבאי החלה לגלות זהות אחרת, חופשית יותר. כמה שנים אחר כך, כשעמדה מול תפילת שבת שוויונית בארה"ב, חשה לראשונה שהמסורת יכולה להיות גם בית פתוח. אותה חוויה הפכה לציר חייה החדש. כיום, כסמנכ"לית היברו יוניון קולג', היא רואה בשליחותה גשר של תקווה בין ישראל ליהדות העולם: "אסור לנו לאבד את יהדות התפוצות, ויש לנו אחריות כלפיה", היא אומרת. "אפשר לאהוב את ישראל גם כשהיחס לממשלתה מורכב".
הרבה שירלי צפת-דוידאי, עורכת דין, גדלה בבית "דתי לייט" וחיפשה עומק רוחני שלא מצאה במוסדות הדתיים המוכרים. המסע שלה עבר דרך מדרשה חרד"לית בדרום הר חברון, עזיבה של הדת ולימודים בישיבה החילונית "בינה", עד לרגע שבו הבינה שאפשר לגעת ביהדות מתוך חופש ושותפות. "להיות רבה זה האקטיביזם החדש", היא אומרת, "לא לוותר על הסיפור היהודי שלנו, אלא לכתוב אותו מחדש - בשפה שוויונית, פתוחה ומוסרית".
מן הצד השני של המסע הרוחני הזה מגיעה הרבה יעל שביד, פסיכואנליטיקאית ופסיכולוגית קלינית ותיקה, שבמשך עשרות שנים טיפלה באנשים דרך הנפש עד שהבינה שחסרה בה השפה הרוחנית. אחרי שני עשורים בתנועה הרפורמית, כחלק מההנהגה המתנדבת של הקהילה בצור הדסה, החליטה להפוך את הליווי הקהילתי למקצוע של ממש. כעת היא מתכננת להקים רבנות אזורית בחבל אשכול - וליישם מודל ייחודי של רבה אחת לכמה יישובים - מתוך אמונה שהרוח והנפש אינן מתחרות זו בזו, אלא מזינות זו את זו. "אנשים צמאים לעומק, זהות וטקס", היא מדגישה. "צריך לשוב ולתבוע בעלות על התרבות שלנו".
הרבה עדי סגל, בת קיבוץ שמיר, גדלה בתנועת השומר הצעיר, ומביאה אל הרבנות מעבודתה כפסיכולוגית וחוקרת. עבודתה עם נפגעי איבה וטראומה הובילה אותה לחיפוש והעמקה בחיבור שבין נפש ורוח, כמרחב לאיחוי קרעים ושברים. כפמיניסטית היא רואה חשיבות במנהיגות נשית, הלוקחת חלק בשרשרת המסירה ומשמיעה את קולה. בעקבות מחקרה לדוקטורט על סיפורי לידה-שקטה של אימהות, כתבה חוברת מענה בה מידע וטקסים יהודיים מותאמים. היום היא רואה בחיבור בין פסיכולוגיה לרבנות מרחב מרפא: מקום לנשום, לפתוח אופקים ולפתח סולידריות בין פרטים וקהילות.
גם הרבה ד"ר מעין מורג, שגדלה בראש העין בבית חילוני ממוצא מרוקאי-טריפוליטאי, עברה מסע של התעוררות רוחנית. המורה למחשבת ישראל בתיכון תלמה ילין פתח בפניה עולם של רעיונות, ובמהלך לימודיה בארה"ב נחשפה לראשונה לתפילה שוויונית. "לא ידעתי עד כמה הודרתי", היא מודה. "הבנתי שאפשר להתפלל בלי מחיצות - ושזו מהפכה". היום היא חלק מצוות ההובלה של הקהילה הרפורמית בגבעתיים - קהילה חיה ותוססת, שבה מאות משתתפים בתפילות יום כיפור, קבלות שבת ומעגלי לימוד. ה"חלום שלי הוא שכל איש ואישה ירגישו שהיהדות היא גם שלהם, בלי בעלות בלעדית של אף אחד", היא אומרת.
ואיתן הרבה זהבית כליף, מהוותיקות שבתנועה, שחייה משולבים זה שנים בלימוד, תרבות וחינוך. היא מדריכה מטעם משרד החינוך ומורה לתרבות יהודית וישראלית, פעילה ב"בית דניאל" בתל אביב כמעט שלושה עשורים, ומובילה זו השנה השלישית בית מדרש קהילתי שהקימה בגבעתיים. סקרנותה האינטלקטואלית, האהבה לשירה ולמקורות והאמונה בכוחו של לימוד בחברותא הובילו אותה בסופו של דבר אל הרבנות. "אני לא באה להטיף לדת", היא מבהירה. "המטרה היא לאפשר לכל אדם למצוא ביטחון וחוסן דרך התרבות היהודית, בלי פחד מהדתה, אלא מתוך תחושת שייכות".
כך נשזרות יחד שש ביוגרפיות שונות, שהופכות לסיפור אחד על מהפכה שקטה: מהפכה שמבקשת להשיב לחברה הישראלית את השפה הרוחנית שלה - לא כשיבה לעבר, אלא כצעד קדימה לעבר יהדות פתוחה, הומניסטית ושוויונית, שמאמינה בכוחה של אישה להנהיג, ללמד ולהוביל קהילה.
"מזמינים את הדור הבא של ההנהגה היהודית"
ד"ר נחמן שי, דיקן הקמפוס של ההיברו יוניון קולג' בירושלים, מדגיש את תפקידו של המוסד בבניית דור חדש של מנהיגות רוחנית: "יצרנו בהיברו יוניון קולג' בית גידול למהפכה רוחנית וחברתית שנדרשת כל כך לחברה הישראלית. מי שמאמין בערכים של שוויון, פלורליזם ויהדות פתוחה - מוזמן להצטרף אלינו ולהוביל את המנהיגות הרוחנית החדשה של ישראל. מטרתנו היא להכשיר דור של מנהיגים ומנהיגות רוחניים, שיוכל להחזיר לחברה הישראלית את הערכים שאבדו לה או נשחקו - שוויון, פלורליזם וצדק חברתי - ולספק תקווה במציאות מורכבת ומפוצלת. ההסמכה לרבנות היא כלי מרכזי במלאכת ההבראה והשינוי", הוא מציין. "ארבע שנות הלימוד וההכשרה מספקות את 'תחמושת הידע' ואת הכלים להניע שינוי משמעותי בחברה הישראלית השסועה ולהחזיר לה את התקווה. יש כיום קהילות רבות שממתינות למנהיגות רפורמיות מוכשרות, המסוגלות לחבר בין ערכים יהודיים, חינוך ורוח קהילתית ולהנחיל תפיסה שבה הרבנות היא מרחב של מעורבות, חיבור זהותי ויצירת שפה תרבותית פתוחה ומכילה".
לדברי הרבה טליה אבנון-בנבנישתי, ראש בית המדרש לרבנות בישראל, "הנשים שהוסמכו השנה הן נושאות לפיד של שליחות עמוקה: לחזק את הרוח הישראלית, לעצב הנהגה שמבוססת על ערכים של שוויון, הקשבה ואהבת אדם ולבנות יהדות מחבקת ומוסרית. הרבנות בעינינו איננה סמכות, אלא אחריות. אחריות ליצור שפה חדשה של חיבור, משמעות וקהילה. אנו מזמינים לשערינו את הדור הבא של ההנהגה היהודית, נשים וגברים - בואו ללמוד, להעמיק ולהוביל תיקון ותקווה לחברה הישראלית".
כך, דווקא בשעה של שבר לאומי וחברתי, הולכות ומתחזקות קהילות חדשות ברחבי הארץ, המציעות חוויה יהודית-ישראלית, רוחנית, פתוחה ושוויונית, שמבקשת להחזיר לחברה הישראלית את הערכים שאבדו לה - שוויון, צדק, סולידריות וחמלה.
בשיתוף היברו יוניון קולג'
