לפני ארבעה חודשים, באחד הלילות, מיכאל, בנה בן ה-13 של יעל יוספברג, יו"ר הועד המנהל באלו"ט, נכנס למיטת הוריו והתחיל לבכות. יעל ובעלה לא הצליחו להרגיע אותו, לא חשוב כמה ניסו. לבסוף מיכאל נרגע מעט, התבונן באביו, ואמר לו: "אבא, אני מרגיש בודד."
"צריך להבין, שעבור ילד אוטיסט, זו אמירה גבוהה מאוד ויש לה המון משמעות," אומרת יעל. "כשילד עם אוטיזם אומר שהוא מרגיש בודד, זה בעצם אומר שהוא צמא לחברה - וזה החלום שלנו ההורים. מאותו הרגע החלטנו שאנחנו מתחילים לחפש ולמצוא אירועים משותפים עם אוכלוסייה נורמטיבית בהם הוא יוכל להשתלב."
מיכאל אוהב ושומע מוזיקה קלאסית. אחרי תהליך חשיבה ארוך מול הפילהרמונית, נבחרו שלושה קונצרטים אליהם מיכאל יוכל להגיע. "בתור ילד אוטיסט, כשהוא נרגש הוא מתחיל לנופף בידיים, הולך קדימה ואחורה, עושה תנועות בולטות. באולם הוא התרגש מאוד, אבל לא הוציא קול. לא עברו 30 שניות והאישה שישבה מאחורי אמרה: 'הוא לא צריך להיות כאן, לא מביאים ילדים למקומות כאלה. גם אני סבתא לילד אוטיסט ואני לא מביאה את הילד לקונצרטים'. לא רק שהקהל מסביב לא תמך בי, אלא גם אמר שאנחנו מפריעים לו.. בסוף, הורידו אותי ואת מיכאל למטה, אל השורה הראשונה, מה שהיה מאוד לא נכון עבורו ומהר מאוד יצאנו משם. יצאתי מהחוויה הזו מרוסקת."
יעל לא נכנעה. "מגיע למיכאל ולילדים כמוהו ליהנות מאירועי תרבות, בדיוק כמו לכל ילד אחר. וכאן נכנסו תיאטרון אורנה פורת ועיריית תל אביב שפשוט חיבקו אותנו. הם לקחו את הילדים המיוחדים שלנו ותפרו להם פתרון בדמות הצגה מיוחדת של מולאן, ואני בטוחה שאחריה יגיעו עוד הרבה מאוד שיתופי פעולה לילדים, בין אם דרך הצגות מותאמות לילדים עם צרכים מיוחדים בהן התאורה מאוד מסוימת והסאונד פחות חזק, או הצגות שמשלבות את הילדים שלנו בקהילה ופתוחות לקהל הרחב. שיתוף הפעולה עם תיאטרון אורנה פורת היה מרגש אנחנו עושים כאן ביחד מהלך כדי לתת לילדים חוויית אזרחים מן המניין."
מציגים את מולאן
במשך שנים, תיאטרון אורנה פורת ביקש להגיע לאוכלוסייה רחבה ככל הניתן של ילדים ובני נוער. לצאת ממרכז תל אביב, להגיע אל כל חלקי הארץ, ולאפשר לכל ילד וילדה לראות את הצגות התיאטרון. בשנים הראשונות, תיאטרון אורנה פורת עבד מול אוכלוסיות מעוטות יכולת, תרם אלפי כרטיסים להצגות והזמין את הילדים לאירועים מיוחדים. לאט לאט היוזמות גדלו והתרחבו, והיום הוא מתאים את עצמו גם לילדי החינוך המיוחד. כדי לעשות זאת, תיאטרון אונה פורת מממן את עצמו דרך תרומות בעיקר, כשבראש פירמידת התורמים עומדת משפחת ירושלמי, ויו"ר התיאטרון, מר מיקי ירושלמי.
ההצגה הראשונה שעלתה לילדי החינוך המיוחד הייתה הצגה בשם "חברים על הגשר". תיאטרון אורנה פורת יצר אדפטציה שהותאמה במיוחד לקהל, וההצגה הצליחה מאוד. עד היום התקיימו הצגות רבות בבתי הספר לחינוך מיוחד בכל הארץ, והתוכנית היא להמשיך ולקיים הצגות בכל בתי הספר לחינוך מיוחד בארץ בעיר. אבל, "חברים על הגשר" היא הפקה קטנה, עם שני שחקנים בלבד, ובתיאטרון אורנה פורת הרגישו שזה בדיוק הזמן לעלות שלב, ולהעניק לאותן משפחות צפייה במחזמר גדול.
והבחירה במולאן - לא הייתה מקרית. מולאן הוא סיפור על אישה שכנגד כל הסיכויים הגשימה את עצמה, את השאיפות שלה ואת החלומות שלה. היא רואה את המעבר. היא מתעלה מעל כל האתגרים, ומצליחה לנצח. הבחירה בהעלאת מחזמר שמציג אישה חזקה במרכז, שלא נותנת לשום דבר להכניע אותה, היא אמירה בעלת מסר, שהופכת את האירוע לשלם ונכון.
תיאטרון אורנה פורת הפיק הצגה רבת משתתפים, המספרת על הקרבה, כבוד, ועל כוחו של אדם לשנות, לא משנה אם הוא גבר או אישה. בהצגה יש שילוב של תיאטרון, תנועה, מוזיקה, אקרובטיקה ותיפוף, המביאים לבמה את העושר והיופי של התרבות הסינית.
ההצגה "מולאן" של תיאטרון אורנה פורת התקיימה בתחילת אוגוסט במרכז דוהל בתל אביב, והוקדשה כולה למשפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
