מרחב החוץ היה תמיד זירה לאירועים, תערוכות והבעה יצירתית, אבל בשנתיים האחרונות התעצמה משמעותו עקב מגפת הקורונה שכפתה על העולם להישאר בבית. הרצון להביט החוצה מהחלון, לשאוף אוויר מהמרפסת ולשהות בטבע היה מנוגד להכרח ההתכנסות והזהירות. עולמות העיצוב והאמנות ספגו אומנם מכה בשל האיסור להצטופף תחת קורת גג אחת, אבל כשהמצב התייצב היו מי שהרימו את הכפפה, חשבו קצת אחרת וחיבקו את הטבע במלוא העוצמה והיצירתיות – החל מאירועי חוץ וכלה בחיבורן של עבודות וקולקציות חדשות לטבע מתוך השראה פנימית.
טבע, תרבות וטכנולוגיה
הצגת התערוכה "לראות את הבלתי נראה" בגן הבוטני בירושלים, המתקיימת בימים אלה, הייתה תגובה ישירה למגפת הקורונה, לתקופות הסגר הארוכות ולתקנות הריחוק החברתי, שהובילו לסגירת מוסדות תרבות ואמנות לפרקי זמן משתנים בכל רחבי העולם. על רקע זה העלתה חנה רנדל, מנהלת פיתוח של הגן הבוטני, את המחשבה על הגן כמרחב פתוח היכול לשמש כ-open space museum. בשיתוף פעולה עם קרן אאוטסט לאמנות עכשווית, עלתה בספטמבר 2020 התערוכה הראשונה, בחזרה אל הטבע, באוצרות של הדס מאור. התערוכה הנוכחית (לראות את הבלתי נראה), גם היא ביוזמה משותפת של הגן הבוטני האוניברסיטאי וקרן אאוטסט לאמנות עכשווית ובתמיכת הקרן לירושלים, מרחיבה את מהלך הפעולה והיא תערוכת האמנות הראשונה מסוגה בעולם, שנוצרה, נפתחה ומוצגת בו זמנית ב-12 גנים בוטניים שונים ברחבי העולם.
התערוכה מציגה אמנות במציאות רבודה (AR), ונאצרה במשותף על ידי הדס מאור וטל מיכאל הרינג. היא כוללת 13 עבודות של אמנים ידועים ממדינות שונות, בהם אי וויווי, אל אנאטסוי, סיגלית לנדאו, מל או'קלאהן, טימור סי-קין ועוד, והצפייה בה מתאפשרת רק בעת ביקור באחד מן הגנים המשתתפים באמצעות אפליקציה שפותחה במיוחד עבור הפרויקט. "העבודות בתערוכה פותחות בפני הצופים מרחבים חווייתיים מעוררי מחשבה, המאפשרים לצלול אל תוכם, ומושפעים ישירות מתנועת גופו של הצופה במרחב", אומרת מאור. "באופן זה נוצרת חוויה מתעתעת, המשלבת בין תנועה פיזית במרחבי הגן לבין חוויית הצפייה הדיגיטלית, הנקשרת למושג phygital שעלה בתקופת הקורונה".
מבחינה נושאית, עוסקת התערוכה במתח בין טבע, תרבות וטכנולוגיה, ובוחנת את היחס המשתנה בין האדם לסביבתו על רקע שינויים אקולוגיים וטכנולוגיים מרחיקי לכת המאפיינים את תקופתנו. הצבת החוויות הדיגיטליות בתוך גנים בוטניים, תוך הקפדה לצמצם ככל האפשר את טביעת הרגל הפחמנית ולמנוע פגיעה בסביבה, הולמת אף היא את עצם העיסוק בנושאים אלו. הגנים המשתתפים מציגים כולם את אותה תערוכה, אולם מעצם הטמעת העבודות בסביבה ובהקשר הייחודיים לכל גן, התערוכה נחווית באופן שונה על רקע כל אתר, ובנויה כמכלול של וריאציות שונות על אותו גוף עבודות.
האומנות יוצאת מהמוזיאון
צפונה משם, מתקיימת בימים אלה בגלריה שאט דה רו (Chat des Rues – חתול רחוב בצרפתית) ברחוב הנמל 34 שבחיפה תערוכה בקונספט "מוגזם", במסגרתה מביא כל אמן לביטוי את העבודה המוגזמת ביותר שלו. התערוכה אומנם מוצגת בחלל הפנים, אך במקביל מוקרנות היצירות גם בחוץ, במרחב מוקף אמנות רחוב כשהיצירות מתכתבות עם עולם הגרפיטי. העבודות, פרי יצירה של אמנים מהארץ ומהעולם, מוצגות על חומה באורך 9 מטרים בחזית הגלריה במבנה דומה לגרפיטי.
"החיבור למרחב החיצוני באזור נמל חיפה מבחינתנו הוא ברור", אומרת עו"ד מעיין בכר, מייסדת הגלריה ומי שעוסקת באמנות דיגיטלית ופיזית (non-fungible token ,NFT, כלי המאפשר מסחר ביצירות אמנות). "ישנה הרמוניה מוחלטת בין המרחב והאמנות ברחוב לבין האמנות שתוצג בתערוכה, גם בהיבט הוויזואלי והאסתטי שלה וגם בהיבט הרעיוני. אמנות הרחוב, הגרפיטי נולדה ממקום של מחאה וביטוי ומקורה בכתובות קיר, ונדליזם של כנופיות עירוניות בארצות הברית ובאירופה במאה ה-20. עם השנים התפתחה אמנות הרחוב והוכרה כאמנות מוערכת ונפוצה בעולם כולו, כשהיא מאופיינת בעיקר בביטוי האישי ובאמירות ביקורתיות של האמן. הביקורת הזו מתחברת למוטיב ה'מוגזם' במובן של לא לפחד להיות אתה ולהגיד את כל מה שיש לך".
לקורונה הייתה השפעה על ההחלטה להציג בחוץ?
בכר: "בהחלט כן. הבחירה להציג את העבודות בהקרנה על חזית הגלריה נועדה להוציא את האמנות מהמוזיאונים והגלריות למרחב הציבורי ולאפשר לציבור הרחב ליהנות מהעבודות כחלק מהיום יום שלהם במעבר ברחוב ולא רק בעת ביקור במוזיאון".
זמן ויטרינה
האמנית והצלמת חנה סהר הציגה את פרויקט הוויטרינות "מציאת חן" ברחוב דיזנגוף בתל אביב. הרחק מעיני המוזיאונים ואוצרי האמנות הפריחה את השממה האמנותית השוררת ברחובות העיר והנגישה אמנות באופן ישיר לציבור הרחב, ללא פילטרים. המטרה הייתה לשפר את חזותו של המרחב הציבורי על ידי שיפוץ חלונות ראווה מוזנחים והפיכתם לחללי אמנות שמציגים תערוכות מתחלפות. "חוסר החשיבות לכאורה של חלון ראווה מאפשר לדברים בלתי צפויים לקרות, לדימויים אחרים לקבל מקום, לתלייה חופשית ואפילו כזו שמחדשת ומפתיעה, משום שאתה מוגבל לקובייה, אבל הראש פותר את המקום לידי מציאות חדשה", אומרת סהר. "העוברים מול הוויטרינות נחשפים בעל כורחם לרוחני, ליפה ולטוב תוך כדי החיים והרעש, המחשבות, החלומות והיום יום, ואני סבורה שכולם מרוויחים מכך – האמנים שרוצים שיראו אותם, והציבור שזקוק לאמנות אמת עכשיו יותר מתמיד".
אינטראקציה עם המרחב
יצירות אחרות מנצלות את המרחב הפתוח כדי ליצור התבוננות פנימית, חקירת מושגים של זמן, תנועה ודמיון. אלה הן הסלעים הפיסוליים של האמן הניו יורקי ג'ים הודג'ס, שניטעים על גבעה במיניאפוליס. ארבע האבנים הגדולות, שיצירתן הושפעה ממסעותיו של האמן בהודו, שוקלות כל אחת בין 13-8 טון וגובהן יותר מ-6 מטרים. הן נראות כאילו הן טבולות במתכת צבעונית בגווני ורוד, כחול, זהב ולבנדר – גוונים אותם חווה בהודו – אך למעשה מדובר ביריעות פלדה שחוזקו לאבן, לאחר שהוצאה ממנה חתיכה זהה. פעולה זו יוצרת נראות של המשך טבעי של הסלע המונח על האדמה. הודג'ס ראה בעיני רוחו את קבוצת הסלעים ממוקמת בנוף טבעי, כך שהמבקרים יוכלו להסתובב ביניהם, כשתנועותיהם והאור הטבעי משפיעים על ההשתקפויות והצבעים.
ברובע העיצוב d3 (Dubai Design District) בדובאי הוצבה כמו סלעים בנוף עבודתם של Claudia Moseley ו-Edward Shuster מסטודיו האמנות Shuster + Moseley - Shape of Light. מדובר בסדרת אנטי-פריזמות גיאומטריות שיוצרות אינטראקציה עם האור הטבעי ומטרתן לחבר את המתבוננים לרגע הנוכחי בזמן ובמרחב.
רהיטים סביבתיים
בתחום מגוון כמו עיצוב ואמנות, החליטו גם חברות העיצוב להשיק קולקציות חדשות במרחבי החוץ, המשרתות אמירות וקונספטים שנבנים מאחורי הקלעים. כך עוצבה קולקציית הריהוט של IDdesign בהשראת אתרים אייקונים ישראליים בדרום הארץ ותועדה בפרויקט צילומים במצוקי דרגות, עין גדי, חוארי מצדה, חוף עין בוקק, שמורת טבע עין בוקק וצוק תמרור במדבר יהודה. "מגפת הקורונה גרמה לישראלים רבים לגלות מחדש את ישראל כיעד תיירותי. על רקע זה, בחרנו לתת במה לנופים עוצמתיים על רקע השקיעה או בשעות הבוקר המוקדמות בזמן הזריחה, לתפוס רגע של יופי עוצר נשימה עם רהיט נוכח ומעוצב מחומרים טבעיים", אומר מעצב הרשת אורן נורי שבחר את נקודות העניין ואת פריטי הקולקציה שמדברים באותה שפה.
סדרת הצילומים מפגישה בין ההשראה לבין הריהוט, שנראה כחלק בלתי נפרד מהנוף. כיסאות, כורסאות ושזלונג רביצה הונחו באגביות שמזמינה את המטייל להתיישב מול הנוף השלו. המדבריות, גווני האדמה החמימים לצד הגוונים השקטים של ים המלח, קווים מעוגלים של אבני הגיר, רקיע הכוכבים והדקלים, היוו השראה לעיצוב פריטים במראה על זמני ובקווים נקיים, כמו כורסת רביצה בקווים מעוגלים בצבע חמרה שצולמה על רקע השקיעה במדבר, אגרטלי חרס פיסוליים שהשתלבו בהרמוניה ברקע המדבר, כורסת ישיבה שהונחה תחת צילו של עץ שיטה בודד בעין גדי, וזוג כיסאות בגווני תכלת וירוק שצולם בשפת ים המלח.
לקולקציית הריהוט החדשה של מעצבת הטקסטיל נטע טסלר מ-Knots Studio נבחר המקום הכי נמוך בעולם כרקע מושלם. "מגפת הקורונה אילצה אותנו לחשוב מחדש על ההגדרה של בית", מספרת טסלר. "אם בעבר בית היה מקום לשים בו את הראש בלילה, עכשיו אנחנו מבינים שהבית הוא המקדש שלנו. אנו שואפים להפוך את הבתים שלנו למקום מפלט, שמספק שלווה בזמנים לא בטוחים. בעבר היה רצון לעצב את הבית בצורה קרה ונקייה, אבל היום יש רצון לבית שעוטף, המשלב צבעים חמים וטקסטורות רכות שייתנו לנו הרגשה של חום, ביטחון ושלווה". לקולקציה החדשה של מוצרי הסטודיו, שמתבססים על טכניקות קשירה של טקסטיל, נבחר ים המלח, "מקום שקט, שבעצם אין בו כלום אבל יש בו הכול. כשהקשרים מצולמים בטבע, נוצרת משמעות חדשה לכל מוצר: השרפרף הופך ליצור בעל רגליים, הכריות הופכות לסלעים, והספסלים - לשיחים במדבר. כך נוצר עולם שהוא פנטזיה בין חלום למציאות, המייצר פתח בריחה מהעולם המורכב בו אנחנו חיים".
בדרום אפריקה מצאה חברת הרהיטים TheUrbanative את ההשראה לקולקציה שלה במהלך משבר הקורונה, כשאנשים אפשרו להציץ לתוך מרחביהם האישיים דרך הרשתות החברתיות. החברה יצאה עם ריהוט מגוון, שמספר סיפורים אפריקאיים וארזה אותו בשם HOMECOMING כביטוי לחיפוש אחר הביטחון, הנוחות ותחושת השייכות של האנשים.
"הרעיון להציג את הקולקציה בחוץ נבע בעיקר מכך שהיא עוצבה במהלך הסגר הקשה בדרום אפריקה ורצינו להסתכל לעתיד, לימים בחוץ", אומרים בחברה. בשלב התכנון חקרו את הפרטים האדריכליים בבתים ולאחר מכן הוסיפו להם צבעוניות שמקדמת תחושות של חום, חיבור, אופטימיות, עיטוף ורווחה כללית. לכך מצטרפים קשת גווני הטרה קוטה של הרהיטים.
