תארו לכם שהיו מציעים לכם לנסוע במשך חודש ימים ברחבי ישראל בתחבורה הציבורית תמורת פחות מ-35 שקל, האם הייתם נענים להצעה? זהו שבמדינתנו לא הייתה הצעה כזו אבל בגרמניה (ששטחה גדול פי 18 משטח ישראל) הממשלה החליטה לעודד את התושבים והתיירים להשתמש בתחבורה הציבורית בעלות של 9 אירו לחודש שלם בין יוני-אוגוסט 2022.
זאת כחלק מהצעדים הננקטים בלי הרף במסגרת המדיניות "הירוקה"- בגרמניה, זו שתומכת בין השאר בעיצוב ובניהול כמה שיותר ממסגרות החיים על פי עקרונות "הקיימות" (Sustainability).
במהלך נסיעה של כשבועיים עם הכרטיס המפתה בחודש יולי האחרון נחשפתי ל"פנים החדשות" של גרמניה- מדינה בה ביקרתי כבר בעבר מספר פעמים. גמעתי ברכבות, באוטובוסים ובספינות קרוב ל-3,000 ק"מ מהאי רוגן RUGEN שבים הבלטי בצפון גרמניה ועד לעיירת הקייט ברכטסגאדן הסמוכה לגבול אוסטריה. במהלך הנסיעה, גיליתי את הכפר שמילקה (SCHMILKA) שהוסב לכפר תיירות טהור שכל כולו "קיימות" ואת עיר הקייט בינץ BINZ באי רוגן, שבה שימרו את הווילות המפוארות ובתי המלון שלאורך טיילת חוף הים הבלטי שנבנו לפני כ-150 שנה. זאת על בסיס עקרונות ה-BADEARCHITEKTUR (גישה אדריכלית ועיצובית הייחודית לכמה מערי הקייט שלאורך חופי גרמניה).
ומה ייחודה של "הקיימות" במה שנוגע לעיצוב ואדריכלות? על בסיס תפיסת העולם הירוקה, בין מאפייניה הבולטים, פגיעה מינימלית בטבע ובערכיו, שימוש בחומרים ידידותיים לסביבה, ורצוי ממוחזרים, ובחומרי בנייה זמינים כדי להקטין את עלויות ההובלה, שימוש במערכות מים, חימום וקירור חסכוניות, שימוש בחלונות ובזכוכית תוך ניצול מרבי של אור טבעי, שמירת הקיים גם אם הוא "בעל ותק" וניהול אורח חיים, תוך שינויים קטנים ביחס למה שהיה מקובל גם לפני מאות שנים. המחסור בחומרי גלם ושינויי האקלים הקיצוניים בשנים האחרונות, נותנים דחיפה לאמץ את תפיסת העולם והשפעותיה על תחומי האדריכלות והעיצוב ביתר שאת.
שמילקה: כפר קטן שלי
כשנסעתי ברכבת לאורך נהר האלבה במדינת סכסוניה בגרמניה - תיארתי לעצמי את הכפר שמילקה (Schmilka) על פי שמו - אולי כ"אח התאום" של הכפר אנטבקה ברוסיה, בו התרחשה עלילת הסרט "טוביה החולב".
מסתבר שלא טעיתי בהרבה: שמילקה הוא כפר נידח משהו שהוקם החל ב-1665 באזור התיירותי החינני "סכסוניה השוויצרית" על הגבול עם צ'כיה. הוא שוכן על "נתיב הציירים" המתאפיין בנופים ייחודיים של צוקים מעשה ידי הטבע שמדמים דמויות של בני אדם וחיות.
שמילקה, שבו כ-75 תושבים קבועים ו-70 מבנים, היה נותר רחוק מהעין אילולא היוזמה של איש העסקים ובן סכסוניה סוון אריק היטצר (Sven-Erik Hitzer). היטצר ביקר באזור לפני כ-25 שנה והחליט להפוך את שמילקה ל"כפר תיירות ביולוגי" שיתייחד בשגרת חיים על בסיס עקרונות ה"קיימות". ברוח השמירה על איכות הסביבה בצורה קפדנית- מרבית המבנים שנרכשו ע"י היטצר לאורך השנים, הוסבו לבתי קיט ומלונות קטנים תוך שמירה קפדנית על תצורתם החיצונית. בשטחים הציבוריים ובחדרים השתמשו בעיקר בחומרים זמינים מהטבע ובראשם עץ. יש לזכור ששליש משטחה של גרמניה הוא יערות והעצים מצויים בשפע ומשמשים כחומר גלם מועדף מזה מאות בשנים.
מי שמגיע לכפר לביקור או לחופשה יכול לחוות את אורח החיים, ממש כפי שהיה מקובל מאז הקמת הכפר לפני כ-350 שנה. וברוח המאה ה-21 והדיגיטליזציה שהפכה למוטיב העיקרי בחיים המודרני, לוקחים צעד או כמה אחורה בלי לחוש רגשות אשם. אין בכפר Wifi, אם כי יש חיבור לאינטרנט בעיקר באזור דלפקי הקבלה או המסעדות של בתי ההארחה. בחלק מהחדרים אין כלל טלוויזיה, העיצוב משלב אלגנטיות עם פשטות והתוצאה מרעננת ומקרבת את האורחים לחיק הטבע.
במסעדות המהוות חלק מאתרי האירוח, משתמשים בחומרים מתוצרת מקומית ובעיקר מחומרי גלם אורגניים. אם תסתובבו לאורך גדת האלבה שלמרגלות בתי ההארחה, תמצאו גינות פורחות עם ירקות וצמחי תבלין ובאחו הצמוד לנהר תגלו את "בעלי הבית" האמיתיים של שמילקה - עיזים וכבשים המטיילים להנאתם ונהנים ממזון הטבע. האורחים המסיימים את ארוחת הערב במסעדות השונות מוזמנים לשוח סביב מדורה בה גחלים לוחשות על גדת נהר האלבה ולהתחמם באמצעים טבעיים. ברוח זו מציעים לאורחים להחנות את כלי הרכב למהלך השהייה ולטייל בחיק הטבע, ברגל או באמצעות אופניים.
במרכז שמילקה תמצאו את טחנת הקמח הפועלת באותה שיטה מזה מאות בשנים וגם תנורי האפייה של מוצרי הבצק, המגרים בריחותיהם עד למרחוק, הם אותם תנורים בהם משתמשים לאורך זמן. סמוך לטחנת הקמח והמאפיה פועלת מבשלת שיכר שגם היא "צברה ותק" של מאות שנים. הייצור אינו על בסיס מסחרי - אלא נועד רק לספק את צרכי התיירים והמקומיים. אותו עקרון עומד גם מאחורי בית הקפה ריכטר והקונדיטוריה הצמודה אליו בהם מתאימים את כמות המוצרים בכל יום לתחזית מספר המשתמשים ונמנעים עד כמה שאפשר מלהשליך מוצרי מזון לשווא.
בין בתי ההארחה המקוריים של שמילקה אפשר למנות את וילה וואלדפרידן, וילה טוסנלדה ומלון הלווטיה. בכולם נשמרה המעטפת החיצונית המקורית של המבנים אך לרווחת האורחים שולבו בתפיסת ה"קיימות" אלמנטים של אדריכלות "בת זמננו". בחדרים רחבי הידיים, ששטחם בין 21 עד 47 מ"ר, תמצאו בין השאר פריטים דקורטיביים ממדינות כמו ספרד ועד סין לצד חדרים בהם נשמרה האווירה הכפרית. זאת תוך יצירת אווירה של נוחיות, רוגע ואופטימיות ושימוש עד כמה שאפשר בצבעים בהירים.
בינץ: חוזרים למאה ה-19
במבט ראשון, חוף הים של עיירת הקיט בינץ (Binz) שלחוף הים הבלטי באי רוגן (Rugen), הוא חוף של WOW. מפרץ בתצורת פרסה, צבע המים כחול עד ירוק ורצועת החול הרך הזכירו לי את חופי ישראל, אלא שכניסה למים דורשת לא מעט אומץ - בשיא הקיץ טמפרטורת המים לא עוברת את 20 מעלות צלסיוס.
אבל לא למען הים וסגולותיו הגעתי לבינץ אלא בעקבות הסקרנות לראות כיצד נשמרה עיירת הקיט מהנודעות בצפון גרמניה, כמעט ללא נגיעה או פגיעה מאז ימיה המפוארים החל ב-1880. למרבה המזל, בתקופת השלטון הקומוניסטי מאז תום מלחמת העולם השנייה ועד נפילת חומת ברלין ב-1989, בינץ שימשה אחד מאתרי הנופש היחידים שעמדו לרשות אזרחי הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה המזרחית. לצד בתי קיט פשוטים וצנועים נותרו בתי המלון המפוארים שהולאמו על ידי המדינה ונשמרו ללא פגע בתחזוקה בסיסית ורובם שימשו למטרות נופש לאזרחים ולחיילים.
מאז 1989, בתי המלון וההארחה חזרו לבעליהם המקוריים ובינץ הופכת בהדרגה לאחד מאתרי הקיט האלגנטיים באירופה. מרבית האורחים הם מגרמניה ובינץ הקסומה טרם עלתה על מפת התיירות הבינלאומית. הטיילת של בינץ היא "הדובדבן שבקצפת" כשלאורך כ-3 ק"מ ניצבים עשרות בתי מלון ובתי הארחה שחזותם החיצונית נותרה כפי שהייתה בעת בנייתם לפני כ-150 שנה על פי עקרונות ה-BADEARCHITEKTUR. רובם בני 2-4 קומות, עם חזיתות מקושטות מעץ צבוע בלבן ומעוטרות בעמודים, מרפסות רחבות ידיים הפונות לים ועיצוב המזכיר את האר נובו. בין בתי המלון וחווילות האירוח הבולטות ביופיין ובאופיין: מלון הדגל שטראנדהוטל, וילה סאלבה, וילה בלבדר והמלון היקר בבינץ - סלס אם מר Celes am Meer.
האורחים המגיעים לכאן לחופשות, בעיקר בין האביב לסתיו, יכולים להתרפק על ימי הזוהר של בינץ בשלהי המאה ה-19. אם זמנכם קצר תוכלו, להגיע לבינץ ברכבת מברלין בבוקר ולאחר בילוי בעיירה הקסומה לשוב לברלין לעת ערב. בימי הקיץ החמים בינץ שוקקת חיים אך בעונות המעבר אפשר ליהנות מיופיה ולשמוע את רחש הגלים במהלך טיול לעת ערב לאורך הטיילת שלה.
