הטיפול בשיניים בגילים צעירים מאוד (לרוב מתחת לגיל 3 שנים) הוא בדרך כלל מורכב ויקר, מאחר שלרוב נעשה תחת טשטוש או בהרדמה כללית נוכח גילו הצעיר של הילד.החדשות הטובות הן שניתן למנוע עששת לחלוטין – ובצורה זו לשמור על בריאות הפה של הקטנטנים, למנוע מהם את אי הנעימות ומאיתנו הוצאות מיותרות והרבה לחץ.
מהי עששת הגיל הרך ? עששת היא מחלה תהליכית חיידקית המתרחשת בחלל הפה. התוצרים הסופיים של תהליך המחלה הם למעשה ה"חורים" שאנו מכירים היטב, והם בתורם גורמים לכאב, רגישות ואי נעימות.בתינוקות, בשלב הראשון וברוב המקרים בשיניים החותכות העליונות, התהליך יתחיל בפס לבן השונה מגוון השן הרגיל, הפס מופיע על גבי השן עצמה ומתחיל בחלק שסמוך לחניכיים. ניתן להתרשם מהתופעה בתמונה בהמשך.חשוב לזכור - בפה 20 שיני חלב שבוקעות בהדרגה בשלוש השנים הראשונות ומשמשות את התינוק במשך למעלה מעשור לחייו, וזה לא מעט. השן החלבית האחרונה בפה נושרת רק בסביבות גיל העשרה המוקדם (12-13 שנים), וזו אחת הסיבות לחשיבות הרבה שבשמירה על שיני החלב.סיבה נוספת לשמור על בריאות הפה של הקטנטנים היא שבעיות בשיני חלב מנבאות בהרבה מקרים גם על בעיות בשיניים הקבועות. בנוסף, הנבטים הקבועים, מהם תצמחנה השיניים הקבועות, ממוקמים בסמיכות רבה לשורשי שיני החלב. מהסיבה הזו למעשה כל פתולוגיה בשן החלב יכולה לעבור ואף להשפיע על התפתחות השן הקבועה.בשלב הראשוני להופעת העששת ובמידה והשן הנגועה מאותרת בזמן (מאובחן על ידי רופא שיניים מומחה לילדים היודע לזהות את התופעה בשלב כה מוקדם), הדבר הפיך וניתן לעצירה!ומכאן חשיבותה הרבה של בדיקת בריאות הפה בגיל צעיר ועם בקיעת השן הראשונה. לפני שמופיעות הבעיות - נוכל לבצע פעולות מנע.
ומה קורה אם לא שמתי לב שתהליך העששת התחיל להתפתח?
במידה והתהליך ממשיך ולא הבחנו בו, העששת תתפשט לחלקים נוספים באותה שן ואף תמשיך במקביל לעבור לשיניים נוספות בחלל הפה, הנמצאים בסביבתה הקרובה והרחוקה (ניבים וטוחנות).עם הזמן ובהדרגה, מוקדי העששת הלבנבנים משנים צבעם לחום, נחשפות שכבות פנימיות יותר של השן הנגועה, וזה גם הסימן שהעששת פעילה. במקרים קיצוניים התהליך עשוי להשפיע גם על בריאותן של השיניים הקבועות המתפתחות מתחת לפני השטח, אך בסמיכות לשיני החלב הנגועות.
בתמונה: ניתן לראות את ארבעת השיניים החותכות הקדמיות, נגועות בעששת, כאשר קווי המתאר הלבנבנים הם הנגעים המוקדמים יותר, והחומים המאוחרים וחמורים יותר.
בחלק מהמקרים ובמצבים חמורים יותר, נראה מראה של השיניים ה"אכולות" והשחרחרות, אשר עלול להוביל לפגיעה אסתטית בחיוך.הרבה פעמים נזהה את העששת רק כאשר יופיעו סימנים מאוחרים כמו כאב, הופעת נפיחות מקומית או מוגלה.בעקבות הכאב ואי הנוחות הפעוט עשוי להימנע או להפחית באכילה. כדאי לבדוק את חלל הפה היטב במקרים כאלו כדי לשלול עששת.
מהם הגורמים העיקריים לעששת?
התהליך העששתי מושפע מגורמים רבים. אצל פעוטות קיימים שלושה גורמים עיקריים:
1) פגיעה באיכות השן - שיני החלב נוצרות בפי התינוק בעודו ברחם, החל מהחודש הרביעי להריון.מסיבה זו, למעשה כל מצב המייצר סטרס במהלך ההריון (למשל מחלת חום של האם, תרופות מסוימות הנלקחות במהלך חודשי ההריון ועוד), עשוי להשפיע על התפתחות השיניים של העובר ולפגוע באיכותן. גם סיבוכים סביב הלידה כמו מצוקת עובר או לידה מוקדמת, מעלים את הסיכוי להתפתחות פגמים באמייל, השכבה החיצונית ביותר של השן, ולכן פגים ועוברים שנולדו במשקל לידה נמוך, מוגדרים כקבוצת סיכון להתפתחות פגמים אלה.בפועל, שן הבוקעת פגומה (מאחר שנפגעה בשלב עוברי או בסמוך ללידה למשל), תהיה מחוספסת וקשה יותר לניקוי ובשל כך חיידקים יצמדו אליה ביתר קלות בניגוד לשן חלקלקה יותר. היצמדות והתבססות חיידקים על גבי השן הנגועה גוררות פירוק נוסף של האמייל (שמראש בוקע פגום), והתוצאה היא חורים בגיל צעיר מאוד.
2) חשיפה לסוכרים - הרגלי התזונה של התינוק משמעותיים גם הם.שתייה ממותקת מבקבוק (או בכל צורה אחרת) וצריכת מזונות עתירי סוכר, חושפות את פה התינוק לסוכר הרב המצוי בהם. החיידקים המצויים בפה מתמחים בהפיכת הסוכר המצוי במזון ובשתייה לחומצה. החומצה מפרקת את השן, ובמידה והשן כבר פגומה החור מתפתח במהירות רבה. קיימת גם תופעה של עששת בהנקה או בתזונה המבוססת על תחליף חלב אם, עליה ארחיב בהמשך.
3) כמות החיידקים בפה - התינוק נחשף ומקבל את מרבית החיידקים המצויים אצלו בפה מהמטפל העיקרי שלו, לרוב מדובר באם איתה מבלה את רוב זמנו. העברת רוק המכיל חיידקים בין האם לתינוק מתרחשת דרך "נשיקות רטובות", טעימות מאותה כפית, ליקוק מוצץ שנפל על הרצפה ואז מוחזר לפה התינוק ועוד.כדאי מאוד להימנע מפעולות אלה ובמקביל לצמצם את כמות החיידקים בפה של האם, כלומר לשמור על היגיינה אוראלית מצויינת בפה האם מה שיוביל לכמות מועטה של חיידקים בפיה ובפי התינוק.ידוע היום כי קיים קשר ישיר בין כמות החיידקים אצל האם לבין כמות החיידקים אצל תינוקה.
כיצד ניתן למנוע עששת של הגיל הרך ?
עששת בגילאים הקטנטנים מוכרת גם כ"עששת הבקבוק" או "עששת הנקה" מאחר שאחד הגורמים ההרסניים והנפוצים ביותר הוא שתייה מתוקה אשר מכילה סוכרים לפני ובמהלך הלילה.דוגמאות לשתייה כזו הן: מיצים או מים ממותקים, שוקו, משקאות מוגזים, תרכובות מזון לתינוקות (תמ"ל), ואפילו המזון הבסיסי ביותר בטבע, חלב אם - כולם מכילים סוכרים רבים.במהלך שנת הלילה גופנו וגוף התינוק עובר מאין תהליך של כיבוי, "Shutdown", המתבטא בהאטת קצב התהליכים השונים המתרחשים בו, כמו גם ייצור מועט יותר של רוק על ידי בלוטות הרוק.במהלך הלילה מיוצרת ומופרשת כמות קטנה של רוק ביחס לשעות הערות ולכן בשעת לילה פוחתת ״שטיפת״ הפה מהנוזל הממותק או מהחיידקים והחומצה שהם מייצרים. למעשה ניתן להשוות זאת לשינה עם חומצה בפה כל הלילה, הפועלת ומפרקת את האמייל ופוגעת בשלמות השיניים בפה. (מכירים את הניסוי בו מכניסים שן לכוס מלאה בקולה? מה קורה לשן?)בהתאם לגיל ולצורכי התינוק, במידה וניתן להימנע מאכילה במשך הלילה, מה טוב. אבל, ובאופן טבעי, תינוקות מקיצים משנתם לצורך אכילה במהלך שנת הלילה, לה הם זקוקים על מנת לגדול ולהתפתח, ולכן חשוב שתיישמו את העצה הבאה במהלך הזנת לילה. זו תתן מענה הולם לבריאות הפה של התינוק או הפעוט שלכם.נתחיל בעובדה הבסיסית - תמיד חשוב לצחצח שיניים לפני השינה ואחרי ארוחת הערב - כבר מהשן הראשונה.במהלך הלילה, בין ארוחה לילית אחת לשנייה, ניתן להכין מראש לצד המיטה פדי גזה רטובים, ואחרי כל ארוחה נוזלית לעבור בעדינות עם פד הגזה על השיניים. פעולה זו מנקה את הפה משאריות החלב והסוכרים שמכיל.כמובן שזה נכון גם עבור תינוקות יונקים אחרי כל הנקה.תחליף לפד גזה יכול להיות חיתול טטרה עדין, שלעיתים זמין יותר בסביבה ויעשה את העבודה בצורה טובה גם כן.מגיל 6 חודשים ואילך ניתן גם לשלב מעט מים בסוף הארוחה, על מנת לשטוף את שאריות החלב מחלל הפה.
ולסיום, כמה טיפים נוספים...
1. צחצוח שיניים עם בקיעת השן הראשונה!!!! אני אישית מעדיפה תמיד עם מברשת בעלת ראש קטנטן ועדין עם סיבים רכים וצפופים
בשן הראשונה ניתן להשתמש גם במברשת אצבעון עשויה סיליקון.
הסיבה לכך היא קיומו של רפלקס ה-Gag (רפלקס ההקאה). בחודשים הראשונים לחיי התינוק "נקודת העירור" של רפלקס זה מצויה בקדמת הלשון, ועם הזמן והתפתחות האכילה בשילוב החקירה האוראלית של התינוק, הנקודה מתקדמת יותר ויותר לכיוון חלקה האחורי של הלשון.תינוק אשר עבורו הנקודה עדיין ממוקמת קדמית באופן יחסי, עשוי להביע חוסר נוחות ניכר במגע של המברשת (כמו גם כפית האכלה במעבר למוצקים), ואולי עבורו אצבע הסיליקון תתאים יותר.בכל מקרה, עבור שתי האפשרויות תדירות הצחצוח המומלצת היא פעמיים ביום.על פי הנחיות משרד הבריאות, החל מבקיעת השן הראשונה ועד גיל 6, מומלץ להשתמש במשחת שיניים המכילה פלואוריד בריכוז של 1000 חל"מ יון פלואוריד, לפי הדגשים הבאים אודות כמות המשחה:
- מבקיעת השן הראשונה עד גיל שנתיים - מומלץ להשתמש בכמות משחה מזערית בגודל "גרגר אורז"
- מגיל שנתיים עד גיל שש - יש להגדיל את כמות המשחה לגודל ״גרגר אפונה".
- מומלץ לצחצח את השיניים במשך כשתי דקות. יש לעודד את הילד לירוק את שאריות המשחה מפיו.
- מומלץ שילדים עד גיל 8 לפחות יצחצחו שיניים בסיוע ובהשגחת מבוגר, תוך הימנעות מבליעת משחה.
- יש לירוק את שאריות המשחה ללא שטיפת הפה עם מים. כך השפעת הפלואוריד על השיניים תהיה גבוהה יותר.
2. שמירה על הרגלי תזונה והנקה נכונים.
3. ביקור מוקדם באופן שגרתי במרפאה של רופא שיניים מומחה לילדים, המאפשר איתור של אותם גורמי סיכון שאנחנו לא נוכל לזהות בשלבים המוקדמים כמו: פגיעה באמייל, התחלת תהליך עששתי, ריבוי חיידקים אצל האם ו/או הרגלי תזונה לא מתאימים.באותו הביקור ניתן לזהות "נגע ראשוני", (אותו כתם לבן על גבי השן), שעדיין עשוי להיות הפיך, ובעזרת מריחת מוס או ג'ל מיוחדים, בבית ובמרפאה, ל"הקפיא" את המצב ולמנוע התקדמות העששת, ואף במקרים מסוימים להביא לריפוי מלא.
חשוב לזכור! עששת הגיל הרך מופיעה אצל 1 מכל 10 תינוקות. באיתור מוקדם קל למנוע את המחלה ולאפשר חיוך בריא לאורך שנים שיבואו.
