אין ספק שעבור הורים רבים מתעוררת הדילמה האם להשתמש במוצץ, כאשר השאלה המרכזית שכמעט תמיד עולה היא - מה המחיר שבהרגל?
גמילה, בעיות בשיניים, אולי אפילו עיכוב שפתי? אבל לא ממש מדברים על הקשר בין המוצץ לתסמונת המוות בעריסה. ויש מה להגיד בנושא…
בשורות הבאות נסקור את ההשפעות החיוביות והשליליות של המוצץ, ואת הקשר בין השימוש במוצץ לתסמונת המוות בעריסה. לפני שנתחיל, הנה עובדה שטוב לדעת:
רפלקס המציצה הוא מולד ונצפה לראשונה עוד ברחם. בזכותו התינוק נולד עם היכולת לינוק ובכך מבטיח את גדילתו והתפתחותו התקינות. מעבר להזנה, פעולת המציצה מאפשרת לתינוק רגיעה, סיפוק, נחמה והנאה.
אז לקחת מוצץ או לא לקחת מוצץ? כל השיקולים...
השימוש במוצץ תועד לראשונה כבר בשנת 1000 לפני הספירה. המוצץ הקדום ביותר הוא שילוב של "SUGAR RAG" שהיא חתיכת בד שככל הנראה הייתה טבולה בסוכר, אליה היתה מחוברת טבעת קשיחה, שמטרתה הייתה ככל הנראה להקל על בקיעת השיניים. בשנת 1900 הוצג המוצץ כפי שאנו מכירים היום.
המוצץ הוא אמצעי זמין ונוח לספק את צרכי המציצה הנחשבים עבור התינוק נורמליים ותקינים בגיל הינקות, כך גם מפורסם על ידי האיגוד האמריקאי לרפואת שיניים לילדים. המוצץ מאפשר מציאת שקט ונחמה, עוזר במעבר לשינה על ידי הירגעות והרפייה, מפיג שיעמום ואפילו מקנה ביטחון. אחד מכינויי המוצץ בשפה האנגלית הוא pacifier (משמע: דבר שמרגיע).בספרות ניתן למצוא אזכורים לכך שמציצת מוצץ בקרב פגים מזרזת באופן משמעותי את המעבר לאכילה עצמאית, משפרת את דגם הנשימה שלהם ומסייעת בעליה במשקל, ובכך מאפשרת שחרור מוקדם של תינוקות אלה הביתה.
למוצץ השפעות נוספות - בשימושו נקשרו תופעות, כמו: עששת של הגיל הרך, הפרעות בביסוס הנקה ודלקות אוזניים חוזרות.הוא נמצא כמשפיע על מבנה הסגר ועמדת השיניים, ואף יתכן כי מעכב רכישת דיבור תקין.על הקשר בין המוצץ והתפתחות השפה תוכלו לקרוא בלחיצה כאן.
מחקרים מראים שתינוקות שמצצו מוצץ ניזונו מחלב אם במשך תקופה קצרה יותר. הסיבה לכך נעוצה, כנראה, באופן מציצת המוצץ השונה מתנועת היניקה הטבעית של התינוק, ולעיתים אף קלה יותר. בספרות ניתן למצוא את המושג NIPPLE CONFUSION, התינוק עלול "לשכוח" את תנועת היניקה המקורית או לאמץ את המציצה הנוחה יותר ולהעדיף הזנה מבקבוק. יש הממליצים להציג לתינוק מוצץ רק לאחר ביסוס ההנקה, בגיל חודש ויותר.
מה לגבי בטיחות השימוש במוצץ?
עוד נקודה חשובה ומעניינת בהקשר של שימוש במוצץ היא עד כמה הוא בטוח לשימוש. כאשר בוחרים מוצץ חשוב לשים לב לחומר ממנו הוא עשוי, גודלו ותקינות חלקיו.יש להימנע מקשירת המוצץ על שרוך או חוט הנקשרים בצורה מסויימת לבגדי או חפצי התינוק, מאחר ואלה עלולים להוות סכנת חנק.כדאי לבחור מוצץ קטן, בצורה אנטומית אורטודנטית ורצוי שהמוצץ יהיה עשוי מסיליקון. יש הסוברים כי מבחינת מבנה והתפתחות הלסת כדאי להישאר עם הגודל הקטן ביותר, בהתאם לחברה שבה אנו משתמשים גם אחרי שהתינוק מתבגר וגדל.
המנעו משימוש בממוצצי "בלון" גדולים מגומי (שצורתם מדמה בלון, כאלו שהיו לנו כשהיינו קטנים).בנוסף, בדקו לעיתים קרובות את תקינותו ובטיחותו של המוצץ, כמו גם שהחלק הסיליקוני שלו שלם ולא בעל חריצים, ושלא מצטברים בתוכו אדים או נוזלים.אז מה הקשר בין שימוש במוצץ לתסמונת המוות בעריסה?האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים מעודד שימוש במוצץ לפחות בזמן שינה, ובייחוד בשנה הראשונה לחיים, מאחר ומחקרים גילו כי מציצת מוצץ מגנה מפני מוות בעריסה. מידע נוסף על הנחיות האיגוד תוכלו לקבל בלחיצה כאן.בישראל, ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים ממליץ אף הוא על שימוש במוצץ לצמצום הסיכוי להופעת התסמונת. את המידע המלא על שינה בטוחה תוכלו לראות בלחיצה כאן.ובלחיצה כאן תוכלו לקרוא את הנחיות משרד הבריאות, גם שם קיימת המלצה לשימוש במוצץ בזמן השינה.
כמה מילים על סינדרום מוות בעריסה ושכיחותו...
SIDS - sudden infant death syndrome - בעברית מוות בעריסה. מדובר בתופעה בה תינוקות מתים באופן פתאומי וללא אזהרה מראש, בדרך כלל תוך כדי שינה. התופעה מתרחשת בתינוקות בריאים ולמרות המחקר הרב אין הסבר מדעי ברור וחד משמעי מדוע היא מופיעה. התסמונת הינה הגורם הנפוץ ביותר לתמותת תינוקות עד גיל שנה והיא אחראית על 35-55 אחוזים ממקרי המוות בגיל זה.שיא השכיחות באה לידי ביטוי בקרב תינוקות בני חודשיים עד ארבעה חודשים – כך שרוב המקרים מתרחשים לפני גיל חצי שנה, אך עדיין הסיכון קיים במשך כל השנה הראשונה.בהתאם לסטטיסטיקות השונות, התסמונת מתרחשת אצל 3 עד 8 תינוקות לכל 10,000.בישראל ישנם כ - 80 מקרי מוות לא מוסברים בתינוקות מדי שנה. כיוון שנתיחה שלאחר המוות אינה מבוצעת באופן שגרתי, קשה לאמוד את מספר מקרי המוות הנובעים מתסמונת המוות בעריסה.בגלל סיבה זו – קשה גם לכמת ולאפיין את גורמי הסיכון למוות בעריסה.הגורמים המוכרים היום להופעת הסינדרום הם רבים ומגוונים. מבחינה סטטיסטית נמצא קשר בין סיכון לתסמונת מוות בעריסה לבין משקל לידה נמוך, שכיבה על הבטן, חשיפת התינוק לעשן סיגריות, הזנה שלא על ידי הנקה, ביגוד מסורבל וחימום יתר של החדר. בנוסף נראה שהסיכון גובר כאשר החדר לא מאוורר, משטח השינה רך, וכן נמצא כי יותר ממחצית המקרים של מוות בעריסה הם של תינוקות זכרים. ההמלצות למניעת מוות בעריסה כוללות:
- במהלך שינה, השכבת תינוקות עד גיל שנה על הגב ועל גבי מזרן קשיח.
- באזור המיטה - הוצאת כריות מיותרות, בובות בד, שמיכות ומצעים רופפים.
- מומלצת שינה משותפת באותו החדר עם התינוק אך לא באותה המיטה, עד גיל שנה.
- קביעת טמפרטורה נעימה ולא חמה מדי בחדר.
- ביסוס ושימור הנקה ממושכת ככל הניתן.
- ביקורות בטיפת חלב לפי הנדרש.
- קבלת החיסונים המומלצים עבור כל אזור דמוגרפי.
- הרחקת התינוק ממעשנים ועשן סיגריות.
- שימוש במוצץ במהלך שינה לפחות עד גיל שנה.
אם כך, כיצד המוצץ מגן מפני מוות בעריסה?
אחת ההשערות לסיבת המוות בתסמונת היא הפסקת נשימה.אם כך ובאופן טבעי, המוצץ מאפשר שמירה על נתיב אוויר פתוח עבור התינוק, על ידי השארת בסיס הלשון במנח המונע חסימת נתיב אוויר.בנוסף המוצץ מאפשר מהלך שינה מועדף, כלומר: התינוק ככל הנראה רגוע יותר ופחות נוטה "להסתבך" עם מצעים ושמיכות.
משערים שהמוצץ משאיר את התינוק בסף ערות נמוך באופן יחסי. ההגדרה של "LIGHT SLEEPER" נקשרה גם היא לשימוש במוצץ. בפועל, אין העמקה משמעותית של השינה ובעקבות כך החשש להפסקת נשימה מצטמצם.ממצא מעניין נוסף קשור בהתנהגות של ההורים. מצאו כי קיימת מודיפיקציה בין התנהגות הורים לתינוקות המשתמשים במוצץ לבין כאלו שאינם משתמשים במוצץ. במילים פשוטות, הורים לתינוקות עם מוצץ יכנסו יותר פעמים לחדר התינוק לוודא שעדיין המוצץ בפה, שלא חם מדי, שהוא נושם, דבר שלכשעצמו גורר אינטראקציה נוספת עם התינוק. גם אם הוא ישן - אנחנו שם לראות שהכל בסדר.עוד יודעים היום כי למוצץ תפקיד בהבשלת המערכת העצבית, כפי שתואר קודם עבור תינוקות פגים, ובצורה זו עשוי גם להשפיע על מרכז הנשימה במוח. מרכז הנשימה אחראי בלעדית לאתחול ותזמון הנשימה בזמן השינה, ובכך התינוק יהיה מוגן בדרך נוספת מפני תסמונת מוות בעריסה.כמובן ששימוש במוצץ בהקשר הזה גם הוא שנוי במחלוקת. במחקר בו צולמו תינוקות במהלך לילה שלם, נצפה המוצץ בפיהם בממוצע רק מספר דקות מתוך השינה כולה. אם כך כיצד הוא עושה את מה שאמור לעשות? הרי רוב הזמן אינו מצוי בפי התינוק כלל!אז גם לכך יש התייחסות מטעם האגודה האמריקאית לרפואת ילדים, אשר טוענים כי למרות שבמהלך השינה המוצץ כבר נשמט מפי התינוק, בזמן שהוא מצוי מחוצה לו, עדיין האפקט ההגנתי שלו קיים ומשפיע על מהלך השינה.
