עצב ודיכאון הם לא אותו דבר. חלק מהסיבה לבלבול הוא שעצב יכול להיות חלק מדיכאון, אבל דיכאון לא חייב לכלול עצב. רוב האנשים משתמשים באופן חופשי לחלוטין במונח דיכאון וברוב המקרים הם מתכוונים לעצב. "איזה באסה, אני ממש מדוכא", הוא תחליף נפוץ לאנשים שבסך הכל רוצים לומר "אני עצוב". עצב הוא רגש בעל עוצמה רבה והוא יכול לגרום לפעמים לסבל משמעותי, אבל זו תגובה טבעית לאירועי חיים אותם אנחנו חווים כמו פרידה, פיטורין או אפילו ציון נמוך במבחן. זה יכול לקרות הרבה פעמים לאורך החיים ולכן התחושה כל כך מוכרת.
כשקורה לנו משהו עצוב, אנחנו עצובים, אבל בדרך כלל התפקוד שלנו לא נפגע בצורה משמעותית ובהדרגה אנחנו מרגישים פחות ופחות את העצב. אם בן משפחה קרוב נפטר, אנחנו עצובים ויש מקום לעצב הזה, אבל בדרך כלל אנחנו נמשיך לתפקד גם במהלך השבעה וגם לאחריה. אם אנחנו סובלים מדיכאון, התפקוד שלנו בהדרגה יפגע.
אם יש לכם ניסיון עם עצב (ולכולנו יש), אתם יודעים שאפשר לצאת מזה ולכן אנחנו גם שוגים ומצפים ממי שיש לו דיכאון שהוא גם "ייצא מזה" או "שיתפוס את עצמו בידיים" או "שיתאמץ קצת יותר". באמירות אלה אנחנו ממעיטים מהמשמעות של מחלת הדיכאון, ולא מייחסים חשיבות לשאר התסמינים שהדיכאון מביא. במקרים כאלה אנחנו מצפים שאנשים יתגברו על הדיכאון בקלות - באותה הקלות היחסית שבה אנחנו מתגברים על ציון נמוך במבחן.
עצב הוא מרכיב (לא הכרחי) של דיכאון
למעשה, עצב אינו קריטריון חובה בהגדרת דיכאון. יש תסמינים רבים כמו עצבנות, חוסר יכולת להרגיש, תחושת ייאוש, חוסר תקווה, תחושת אשמה. לעיתים מתעוררות גם בעיות קוגניטיביות כמו מחשבות טורדניות, קושי להתרכז, מוסחות גבוהה, שכחה וקושי בקבלת החלטות פשוטות.
אדם שסובל מדיכאון 'קל' יכול מאד לבלבל, כי הוא מתבטא בתחושה קלה ומתמשכת של דיכאון שלא מגיעה לעוצמות של דיכאון מאג'ורי. האדם ממשיך לעבוד ולתפקד, לא בוכה מהבוקר עד הערב, לא חושב על התאבדות או על מוות. פשוט רע לו.
הדיכאון הקל מאד נפוץ. הרבה אנשים מכירים את ההרגשה של להיות מבואס או עצוב לפרקים. למעשה, יותר מחמישית מהאוכלוסייה סובלת מלפחות סימפטום דיכאוני אחד. מספר האנשים שסובלים מדיכאון קל גדול פי 7 מאנשים שסובלים מדיכאון מאג'ורי.
אל תתנו לדיכאון קל להטעות אתכם - הוא יכול לגרום לבעיות קשות. אנשים עם דיכאון קל מתפקדים פחות טוב בבית ופחות טוב בעבודה. היחסים שלהם עם הסביבה מושפעים מהדיכאון. הם נוטים להפסיד ימי עבודה בגלל ביקורים אצל רופאים בדיוק כמו אנשים עם דיכאון מאג'ורי. ההשפעה הכלכלית של דיכאון קל על החברה דומה לזו של דיכאון קשה בגלל שמספר האנשים שסובלים מכך גדול כל-כך.
אנשים שמעולם לא חוו דיכאון מתקשים להבין את מי שסובל מדיכאון. כי גם הם היו עצובים ומניחים שזה אותו דבר, אבל עם עצב אנחנו מסוגלים להתמודד – לתת עצה וללוות חבר או חברה עצובים. הנטל של הדיכאון כבד לא רק על מי שסובל מהמחלה, אלא גם על מי שבסביבתו. יש קושי לגלות אמפתיה ולהתמודד עם דיכאון של אדם קרוב.
כדאי לזכור היא שעצב היא תגובה נורמטיבית. זה חלק מהחיים שלנו. לא צריך להימנע מהעצב ורובנו מסתדרים איתו די בקלות. אבל אם מגלים תסמינים של דיכאון, כדאי להקדים ולפנות לטיפול.
דיכאון דורש טיפול
לשמחתנו, יש היום מגוון דרכים לטיפול בדיכאון – קל או מאג'ורי. קבוצות תמיכה, סיוע של עמותות, פעילות גופנית ותזונה מאוזנת, ליווי בשיחות, טיפולים תרופתיים, ואפילו התערבויות שונות כמו השתלת קוצבים במקרי קצה. יש דרכים רבות לעזור, אבל הצעד הראשון מתחיל בפניה לקבלת עזרה.
הכותב הוא פסיכיאטר ראשי, חטיבת הקהילה, כללית
בשיתוף לונדבק
