מחלת נגיף הקורונה (COVID-19) הנגרמת על ידי נגיף קורונה (SARS-CoV-2) זוהתה לראשונה בווהאן, סין, על ידי ד"ר וונליאנג לי, רופא עיניים. ד"ר לי הזהיר את המתמחים שלו מפני מגיפת "סארס" אפשרית בסוף 2019, לאחר שראה חולים עם מחלה נשימתית לא טיפוסית חמורה, ובכך בעצם צפה את משבר הבריאות העולמי.
העולם כולו הגיב למשבר הקטלני הזה על ידי השקעת טריליוני דולרים למאבק בנגיף, מימון מחקרים לחיסונים וטיפולים חדשים בניסיון לספק לעובדי מערכת הבריאות בחזית ציוד מגן אישי נחוץ, ייצור ציוד רפואי לטיפול נמרץ, מתן דמי אבטלה, מתן הלוואות לעסקים ומתן הקלה במיסים.
לאור ההתפשטות הבלתי מבוקרת של הנגיף הוכרז על סגרים והגבלות בערים ומדינות, בתי ספר ואוניברסיטאות העבירו את הפעילות האקדמית שלהם באינטרנט, ומרכזי מחקר החלו לעבוד מרחוק. פגישות מדעיות בוטלו והתוכן שלהם הועבר בפגישות מקוונות.
כל המקצועות ברפואה הושפעו מהמגיפה.
בשיא המגיפה, במרץ 2020, איגודים וקבוצות מדעיות התחילו להזהיר בתי חולים, מערכות בריאות, ומנתחים להתכונן לטפל רק במקרים דחופים ושאינם ניתנים לדחייה וזאת במטרה למזער את הסיכון הן עבור החולים והן עבור הרופאים.
באפריל 2020, האקדמיה האמריקאית לרפואת עיניים, איגוד רופאי העיניים האירופאי, ואיגודים אחרים, החלו בהפצת המלצות לאומיות לרופאי עיניים וצוותם בהתאמה לתהליך פתיחה מחדש של המערכות הטיפוליות, המבוסס על תנאים וכללים מקומיים ואזוריים, ומדיניות מוסדית, בהתחשב בווריאציות הגדולות בשכיחות COVID-19 במדינות שונות.
הדרישה של רופאי עיניים להיות בסמיכות פיזית קרובה לעיניו של המטופל במהלך בדיקה וטיפול ברפואת עיניים הובילה לתפיסה כי ייתכן שיש סיכון גבוה יותר של הדבקה, בעיה שהחריפה על ידי מחסור של ציוד מגן אישי ונפחים גבוהים של חולים במרפאה.
יחד עם זאת, חלק גדול ממחלות העיניים דורשות טיפול יחסית דחוף. מחלות רשתית שונות, מחלות נוירו אופטלמולוגיות שונות, מצבים ברפואת עיניים ילדים, גלאוקומה, כולן יביאו לנזק בלתי הפיך לעין ולראיה ללא מעקב וטיפול.
כלומר, בניגוד למה שחשבנו בשיא הראשון של המגיפה שניתן לדחות בדיקות screening ובדיקות אחרות וטיפולים לא דחופים עד ״אחרי״ המגיפה, אנחנו מבינים היום שהמגיפה לא הולכת להעלם כלעומת שבאה ושעלינו להסתגל אליה.
כתוצאה מכך האתגר שאיתו מתמודדים רופאים בארץ ובעולם, הינו הצורך לאזן בין חשיבות ביצוע בדיקות לבין הסיכון לחולים, לצוות ולמלווים. ההתמודדות עם האתגר הזה נעשית על ידי שילוב בין יצירת סביבה בטוחה למטופלים ולצוות הרפואי ושינויים באופי העבודה הרפואית תוך הקפדה על המשך איבחון רפואי מוצלח ורצף הטיפולי.
כל המרפאות הציבוריות והפרטיו העוסקות ברפואת עיניים בארץ ובעולם פתחו רוטינות חדשות שמאפשרות לנו לטפל בחולים. הקטנו את מספר החולים השוהים במקביל במרפאה, הגדלנו את המרווחים באולמות ההמתנה, בחלק מהמרפאות קוראים לחולים בהודעת סמס להיכנס למרפאה רק כשהגיע הזמן, קיצרנו את משך הבדיקה (הורדנו חלקים לא קריטיים) ואנחנו משתמשים באמצעי מיגון. עברנו לטיפולים שדורשים פחות הדמיות שאינן תמיד נחוצות והגברנו את הניסיון לחפש טיפולים ארוכי טווח. אנחנו מפתחים טכניקות לניתור ביתי (כך החולה צריך לבוא רק כשבאמת צריך טיפול), והתקדמנו בפיתוח טלרפואה.
והחולים שכן באים למרפאה נדרשים לעטות מסיכה, לעבור מדידת חום ובדרך כלל להיכנס לחדר הבדיקות ללא מלווה. חדרי הבדיקה, הכיסאות וכל המכשירים, המגנים והעדשות מחוטאים במגבוני אלכוהול. כל רופאי העיניים והטכנאים עוטים מסכות כירורגיות, שוטפים את ידיהם לפני ואחרי כל בדיקה, מגבילים את השיחה עם המטופל לפריטים חיוניים ושומרים על מרחק מאובטח כאשר הקרבה למטופל אינה נדרשת על ידי הבדיקה או ההליך.משך הבדיקה הצטמצם לביצוע רק את אותם מרכיבים חיוניים של הבדיקה (כפי שנקבע על ידי הרופא).
בשם כל איגוד רופאי העיניים ו"עמותת לראות" אנחנו קוראים לכם לבוא לבדיקות ולקבל טיפולים לפי הצורך הנקבע על ידי הרופא. תסמכו על היכולת שלנו לבדוק רק את מה שנחוץ ולטפל בכם בצורה מדויקת ובטוחה.
ד"ר דפנה מיצד קורש, מנהלת יחידת ילדים ופזילה במרכז הרפואי
תל-אביב ועורכת העיתון
פרופ׳ ענת לבנשטיין מנהלת מערך עיניים במרכז הרפואי תל-אביב ועורכת העיתון
