בעבר כל נסיעה לחו"ל היתה הזדמנות להביא את הדברים המיוחדים שטעמנו שם – לכאן. כל פודי מכיר את ההרגל: את היום האחרון של הטיול שומרים לשופינג של מוצרי גורמה שאפשר לפתוח איתם שולחן בבית ולהרגיש לרגע שוב בחו"ל.
ואז, לפני כעשור, התחיל לצמוח גל של מעדניות, שהתווספו לאלו הוותיקות – שהביאו את כל הטוב הזה ישירות אל המדפים שלנו: מאות סוגים של גבינות, חמאות, פסטות איכותיות, שמנים מכל המינים, ריבות, קרקרים, רטבים, ממרחים, שימורים, נקניקים, בירות, יינות – כל מה שרצינו, וגם מה שלא ידענו בכלל שאנחנו רוצים.
בערך באותם ימים הגיעה אל חיינו התוכנית "מאסטר שף". היו הרבה תוכניות אוכל ובישול לפניה, אבל היא הראשונה שהביאה את האוכל אל הפריים טיים, עם כל הדרמה של תוכנית ריאליטי שיודעת לסחוף המונים. וההמונים אכן נסחפו, עקבו אחרי הבשלנים בתוכנית, התעניינו במה שהם מכינים והקשיבו לביקורות השופטים. עם האוכל בא התיאבון. רבים החלו להתעניין באוכל, לקרוא עליו, לדבר עליו ולאכול אותו כמובן. אל תוכניות הריאליטי נוספו האינסטגרם, הסטורי והרילס, שהציפו את המדיה בעוד ועוד תמונות של אוכל, מנות, מתכונים, הכנות וחומרי גלם. תוסיפו לכל אלו את תרבות הבישול והאירוח הישראלית שהיתה שם תמיד, עם מסורות כמו ארוחות שבת וארוחות חג משפחתיות או המנהג "לפתוח שולחן", וקיבלתם את הנוסחה הבטוחה להדבקת עם ישראל בחיידק הבישול.
אבל אז הגיע אלינו עוד חיידק. נגיף ליתר דיוק. הקורונה השאירה אותנו סגורים בבית והביאה את תחביב הבישול לשיאים חדשים. רבים ניצלו את הזמן שהתפנה כדי להיכנס למטבח ולהכין מנות מושקעות. התחביב הלאומי הזה נתן תנופה עצומה למעדניות. רובן נשארו פתוחות כעסקים חיוניים, והרבה מהן הסתגלו במהירות למצב החדש על ידי פתיחה של שירות הזמנות ומשלוחים. כך הגיעו אל בתים רבים שפע של מוצרי איכות להכנת ארוחה ביתית משודרגת.
היום, כשהקורונה עוד כאן אבל הסגרים כבר לא (לפחות בינתיים), אפשר כבר לחוש את השינוי בהרגלי הצריכה של הקהל. המגוון והשפע שקיימים היום במעדניות ברחבי הארץ מאפשרים לכל אחד למצוא את מה שהוא מחפש או אוהב. לפודי'ס או לבשלנים מתחילים הוא מאפשר להיחשף לחומרי גלם ולמוצרים חדשים, למתקדמים הוא מאפשר לשדרג את הבישול, ההכנה וההגשה, ולמי שלא מבשל בכלל – הוא מאפשר לקנות אוכל או מוצרים מוכנים, לסדר ולהגיש לסועדים.
