דמנציה היא הפרעה נוירו-קוגניטיבית, הפוגעת בתפקוד הקוגניטיבי היומיומי באופן ניכר, ואינה נובעת מתהליכי הזדקנות טבעיים. בדרך כלל היא פוגעת באנשים שגילם מעל 65, אך היא עלולה להתפתח גם בקרב אנשים צעירים יותר. ישנם סוגים שונים של דמנציה, אחד מהם הוא מחלת אלצהיימר, מחלה ניוונית של המוח הגורמת ל- 70%-60% ממקרי הדמנציה. ישנן צורות שונות של דמנציה, כגון דמנציה וסקולרית (של כלי דם), דמנציה שמקורה במחלת Lewy bodies (הצטברות לא תקינה של חלבון בתאי העצב) ודמנציה של האונה הקדמית שמקורה בקבוצת מחלות ניווניות. תסמיני הדמנציה משתנים לפי שלבי ההתדרדרות בתפקוד הקוגניטיבי, המוטורי וההתנהגותי.
דמנציה בישראל
בסוף שנת 2020 חיו בישראל כ 1.1- מיליון אנשים מעל גיל 65 שמהווים כ 12.1%- מאוכלוסיית המדינה. מספר האנשים הסובלים מדמנציה במדינה מוערך על ידי משרד הבריאות וגורמים נוספים בכ 150,000- בניאדם.
לפי הערכות ה-OECD בשנת 2021 היו בישראל 11 חולי דמנציה לכל 1000 נפש.
מנתונים שאסף מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מקופות החולים עולה כי מספר המאובחנים עם דמנציה בישראל בשנת 2022 הוא 106,665 מבוטחים.
על פי הערכות ה-OECD בשנת 2050 צפוי שיעור החולים בישראל להיות 17.3 ל-1,000 נפש.
הטיפול בדמנציה ובאלצהיימר
מטרתו של הרופא הנוירולוג המטפל הינה לגלות האם המחלה ניוונית או לא, וכן האם המחלה הפיכה או לא. ממצא זה נעשה על ידי ביצוע בדיקות כגון מיפוי מוח ו- MRI של המוח. אם נתגלה שהמחלה הפיכה, ניתן לספק טיפול תרופתי. במידה והמחלה איננה הפיכה וקיימת ירידה קוגניטיבית, נשאלת השאלה האם מדובר בבעיה שנמצאת בתחומי הנורמה של הגיל, שבה מתרחשת ירידה באופן סובייקטיבי בזיכרון אבל לא ברמה של מחלה. לפיכך, הטיפול יהיה שונה לגמרי ויכוון לשיפור אופי ואורח החיים, לצד ריבוי פעילויות קוגניטיביות, תרגילים ומחשבות. לפעולות אלה קיים מענה בעיקר בקבוצות חולים שעדיין אין להם מחלה אך מראים סימנים של ירידה קוגניטיבית.
במידה ולאחר שהרופאים ביצעו מבחני MMSE והתוצאה אינה תקינה, לצד בדיקות נוירופסיכולוגיות נוספות, אזי יש צורך לבצע בירור מורחב ולקבוע האם הבעיה היא בסוג של עירוי מוחי. מומלץ לשנות את אורח-החיים בהתאמה ולבצע פעילות גופנית רבה יותר, תרגילים קוגניטיביים ותזונה ים-תיכונית. למחלת האלצהיימר יש כיום 2 תרופות שקבלו את אשור ה-FDA.
תוכנית לאומית
התוכנית הלאומית להתמודדות עם אלצהיימר ומחלות דמנציה אחרות פורסמה על ידי משרד הבריאות בשנת 2013. במסגרת התוכנית, זוהו מספר תחומים מרכזיים שבהם חשוב להתמקד במטרה להתמודד עם המחלה:
העלאת מודעות הציבור למחלה ומניעת הסטיגמה הקשורה בה.
קידום היערכות שירותי הבריאות בקהילה.
קידום היערכות שירותי הרווחה בקהילה.
פיתוח פתרונות יעילים לתמיכה ישירה בבני משפחה מטפלים.
התאמת מערך שירותי האשפוז הסיעודי הממושך לצרכים בפועל.
תיאום במערך השירותים המיועדים לחולים ולבני משפחותיהם.
פיתוח והרחבה של מערך הכשרת כוח האדם בקהילה ובאשפוז.
מחקר ופיתוח בתחום הדמנציה ובמיוחד בתחומים שלא נחקרו.
מאז פרסום התוכנית הלאומית בשנת 2013 אכן נראה כי גברו המודעות והעיסוק במחלת הדמנציה, וקודמו צעדים מסויימים, כמו מבחני תמיכה של משרד הבריאות לשיפור האבחון המוקדם ולתמיכה בבני המשפחה של החולים. חשוב להמשיך ולפעול ליישום רחב ככל הניתן של התוכנית, לצד תקצוב מקיף וארוך טווח המבוסס על ראייה כוללת של הצרכים אשר עלו מתוך התוכנית.
דמנציה עולמית
לפי ארגון הבריאות העולמי, כ- 55 מיליון בני אדם ברחבי העולם לוקים בדמנציה.
בשל הגידול בשיעור ההזדקנות של האוכלוסייה ברוב המדינות מספרם צפוי להגיע ל-78 מיליון עד שנת 2030.
אומדן העלות של מחלות הדמנציה למשק העולמי בשנת 2019, היה 1.3 טריליון דולר.
העלות צפויה לגדול ל- 2.8 טריליון דולר עד שנת 2030.
לא קיים כיום טיפול המאפשר ריפוי מדמנציה.
נמצא טיפול חדשני להשפעה על מהלך המחלה.
כלים נוספים נמצאים בשלבי מחקר וניסוי קליני.
ד"ר רון דבי הוא מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית חולים וולפסון
בשיתוף בית חולים וולפסון
