ב-8 באוקטובר 2023 עמדנו מול משהו חדש לחלוטין. לטפל בטראומה נפשית ידענו היטב, אבל לטפל בטראומה נפשית כל כך המונית – ממש לא.
מה עושים? למי עוזרים קודם? איך "מסננים" את אלה שהכי זקוקים לנו? איך מכשירים צוותים במהירות? ואיזה התערבות צריך לתת – תרופתית? שיחתית? אחרת?
ב-12 באוקטובר עשינו מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב - התגייסנו. רופאים ורופאות, נשות ואנשי טיפול מכל הדיסציפלינות (פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, ריפוי בעיסוק, סיעוד ועוד). כל אלה שלא נקראו לחזית הלחימה, הצטרפו לחזית הטיפול, במרפאות "איכילוב עוטף" שפתחנו - עזרה ראשונה נפשית לנפגעי קו ראשון.
מרפאות העוטף גדלו והתרחבו במהירות ל"אסיף" – המרכז הרפואי לטיפול בטראומה נפשית, בו אנחנו ממשיכים לטפל בהמוני נפגעי נפש, חיילי מילואים ואזרחים. ביוני הקרוב נחנוך את מרכז PreAct המשותף לאיכילוב ול- Mount Sinai Hospital בניו-יורק, שתפקידו לספק מענה מדויק לאירועים של טראומה נפשית המונית.
אבל במובן מסוים, אירועי אותו יום נורא באוקטובר 2023, חידדו עבורנו משהו שכבר ידענו: רפואת הנפש לא יכולה להישאר אותו דבר. המהפכה הטכנולוגית, שהייתה עבורנו "זמזום ברקע", זינקה באחת לקדמת הבמה. ידענו שלמען ההמונים שזקוקים לנו – אנחנו חייבים להוביל את המהפכה הזו. למה אנחנו? כי עלינו מוטלת החובה להבטיח שהתהליך הזה יתנהל נכון, ושבסבך הטכנולוגיה לא ילך לאיבוד הדבר החשוב ביותר: בן האדם.
אז אתם מדמיינים פסיכיאטר יושב בכורסה, ומטופל שוכב על ספה ומספר את חלומותיו, הגיע הזמן לעדכן גרסה. הפסיכיאטריה של המאה ה-21 כבר לא נראית רק כך. היא משתנה לנגד עינינו – ודי מהר. אז איך תראה רפואת הנפש של המחר?
בינה מלאכותית שמבינה נפש
נתחיל ברגע הקריטי ביותר: כשאדם פונה לעזרה נפשית. זה יכול להיות אדם במצוקה לאחר טראומה, צעירה שחווה התקף חרדה, או הורה מותש שלא קם מהמיטה. כל אחד מהם זקוק למענה – אבל לא תמיד באותו האופן, ולא תמיד באותה דחיפות. עכשיו הכפילו את האדם הזה במאות שפונים במקביל. ברור שקשה למיין ולתעדף את מי שזקוקים לעזרה מיידית. לשם כך נכנסת לתמונה הבינה המלאכותית (AI). באיכילוב אנו מפתחים מערכת שמבוססת על שאלונים, המנותחים על ידי אלגוריתמים חכמים שמזהים דפוסים מדאיגים: סימני אובדנות, הסתגרות, טראומה. אנחנו רוצים לקבל בתוך שניות ניתוח שיסייע לאנשי הצוות להחליט – את מי לראות באורח דחוף?
המערכת החדישה לא אמורה להחליף פסיכיאטרים או מטפלי נפש – אלא לעזור להם לעבוד טוב יותר. היא אמורה לפנות זמן למי שבאמת זקוק לנו, ולוודא שאף אחד לא נשכח.
לומדים אחרת: הכשרה בעולם חדש
גם ההכשרה של אנשי בריאות הנפש תשתנה. אם כיום סטודנטים בתחום מתרגלים ראיונות עם מטופלים אמיתיים, ומקבלים הדרכות ממומחים (לא פחות אמיתיים) – בעתיד הקרוב הם ייפגשו גם עם מטופלים ומדריכים וירטואליים.
באיכילוב אנו עמלים על תוכנות המדמות "מטופלים" המציגים תסמינים מורכבים. הסטודנט מתרגל שיחה, מקבל משוב מיידי על טון הדיבור, ניסוח השאלות ואמפתיה, ולומד מכל טעות – בלי לפגוע באף אחד. הוא גם יוכל לקחת מקרים שלו להדרכה אצל מומחה וירטואלי – בכל שעה של היממה.
ברור שאין תחליף למגע האנושי האמיתי ולהדרכה של הבכיר שמעניק מניסיונו. אבל הטכנולוגיה מאפשרת להעמיק את הלמידה, לדייק, ולחזק את תחושת הביטחון המקצועי כבר בשלב מוקדם. הפסיכיאטר של המחר צריך לדעת לדבר עם בינה מלאכותית – בלי לשכוח לדבר אל הלב.
המקלדת שתשחרר את הרופא
אחת הבעיות הבוערות במערכת הבריאות היא הזמן הרב שמוקדש לתיעוד במקום לטיפול. בכל מרפאה תמצאו רופאים שמסיימים יום עמוס ומתחילים לכתוב סיכומים ודו"חות. גם בפגישה עצמה, המטפל הרבה פעמים עסוק ברישום, ולא במבט אל המטופל.
הבשורה? גם כאן נכנסת הטכנולוגיה לעזרה. מערכות של תיעוד קולי חכם יתעדו את הפגישה – והמערכת תעבד את המידע, תסדר אותו לפי פורמט רפואי, ואף תציע ניסוחים.
במילים אחרות: פחות זמן על מקלדת – יותר זמן עם המטופלים.
כשהמוח פוגש טכנולוגיה
העתיד של הפסיכיאטריה אינו טמון רק באבחון חכם או בניהול יעיל יותר של טיפול – אלא גם בטיפולים עצמם.
כך למשל, בטיפול בנוירופידבק, המטופל מחובר לאלקטרודות שמנטרות את פעילות גלי המוח שלו בזמן אמת. באמצעות משוב חזותי פשוט – לדוגמה, מסך שבו דמות נעה כשהמוח מייצר דפוס פעילות רצוי – הוא לומד בהדרגה לווסת את הפעילות המוחית שלו בעצמו!
גם מציאות רבודה (AR) תהפוך בעתיד הקרוב לכלי טיפולי. כיום - בטיפול בחשיפה, לדוגמה, מטופל שמתמודד עם פוביה מגבהים או עם זיכרונות טראומטיים – נדרש להיחשף בהדרגה לגירוי שמעורר בו פחד. בעזרת משקפי מציאות רבודה (AR) ניתן יהיה לדמות את הסיטואציה המאיימת בתוך חדר הטיפולים: עמידה על גשר גבוה, או ביקור במקום בו אירעה טראומה. כך המטופל מתמודד עם הפחד, תוך שליטה מלאה על העוצמה והקצב, כשהמטפל לצידו.
בנוסף, אנו עובדים על גיימיפיקציה של טיפולים – כלומר, שילוב של אלמנטים מעולמות משחקי המחשב בשיטות פסיכולוגיות. הרעיון פשוט: אם נצליח לרתום את הסקרנות, האתגר וההנאה שצעירים (ולא רק הם) חווים במשחקים – נוכל להפוך גם טיפולים מאתגרים לנגישים יותר, ואולי אפילו למהנים יותר.
כמובן, כל הכלים הללו מלווים במחקר קליני צמוד: אנחנו חייבים לבדוק מה עובד, למי, ובאיזה תנאים. כך אנחנו מוודאים שהחדשנות משרתת את הבריאות – ולא להיפך.
ומה עם הקשר האנושי?
קל להתלהב מהקדמה, מהמהירות, מהדיוק. אבל אסור לנו לשכוח את העיקר: פסיכיאטריה היא מקצוע של קשר. לא של נתונים – אלא של אנשים. לא של אפליקציות – אלא של מבט בעיניים. שום מערכת, חכמה ככל שתהיה, לא תוכל להחליף את התחושה של מטופל שיש מולו אדם אמיתי, שמקשיב לו, שמכיל את כאבו, שלא מפחד לגעת במקומות הקשים. הקשר הזה – שביר, עדין, חיוני – הוא מה שמרפא.
ולכן, דווקא כדי לאפשר את הקשר הזה, אנחנו מאמצים טכנולוגיה: כדי לפנות מקום לקשב, לרגש, לאנושיות. מאז ה-7 באוקטובר, אנחנו רואים עלייה דרמטית בצורך בטיפול נפשי. אי אפשר לענות על צורך כזה בכלים ישנים. לכן, באיכילוב אנחנו בונים דור חדש של שירותים, שמחבר בין מסך מחשב, מוח ולב גדול. הפסיכיאטריה של הדור החדש לא מחליפה אותנו האנשים – היא מחזירה אותנו לעצמנו.
ד"ר אורן טנא הוא מנהל המערך הפסיכיאטרי במרכז הרפואי איכילובבשיתוף המרכז הרפואי איכילוב
