הובלת שינויים
פרופ' איריס דותן // מנהלת המערך לגסטרואנטרולוגיה, מרכז רפואי רבין [בילינסון והשרון]
רפואה היא עיסוק ומקצוע הנוגע ביקרים לנו מכל. במקביל לדרישה מתמדת למקצוענות, עדכון, והתחדשות, נשות ואנשי הרפואה מייצגות/ים חברה, ערכים ושאיפות. לנשים בתחום הבריאות והרפואה היכולת, הזכות והחובה לתרום לפנים הרבות של תחומינו ולקדם את ערכיו בהם אהבת האדם, שוויון זכויות והזדמנויות, וכיבוד המוסר והחוק. למרות מספרן הגדל של סטודנטיות לרפואה ורופאות, אין לכך ביטוי במספר הנשים המנהלות ברפואה ובעמדות השפעה והובלה. כך למשל, בישראל מעל 40% מומחיות ברפואה פנימית, ובגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד, כ-1/3 מהמומחיות הינן רופאות. עם זאת מיעוט מעמדות הניהול בתחומים אלה נתונות בידי רופאות, ומיעוט מבעלות התארים האקדמאים המתקדמים ברפואה הינן נשים.
שוויון הזדמנויות וייצוג נאות של נשים בעמדות השפעה מקצועית וארגונית ברפואה ובריאות אינו [רק] עניין מספרי. גיוון בכלל, ומגדרי בפרט, תורם לפתיחות, יצירתיות, גמישות, סובלנות והכלה, מאפיינים חשובים ונדרשים במקצוענו. לתכונות כאלה חשיבות יתרה בעולם של תמורות חברתיות וערכיות קיצוניות. קצב השינויים בהשפעת הקדמה והרשתות החברתיות, הקצנה פוליטית וציבורית, תרמו לסדר עולמי משתנה, עם השפעה מידית ועתידית על עולם הרפואה והבריאות. התמודדות עם שינויים אלה מחייבת השתחררות מדפוסים קיימים והיררכיות שהיו ועדיין נהוגות בתחום, ביניהם קביעת סדר היום והחזקה בעמדות ניהול והשפעה בעיקר על ידי גברים.
נהוג למנות גורמים שונים: ארגוניים, חברתיים ואישיים, להיעדר השוויון וקיומה של תקרת זכוכית ברפואה ובמקצועות הבריאות. ביניהם המסלול התובעני, חוסר האיזון בין דרישות העבודה למשפחה, השתלמויות בחו"ל, היעדר תמיכה סביבתית, מיעוט דוגמאות של רופאות מנהלות, ועד ביקורת עצמית והימנעות מהתמודדות.
מה נדרש וניתן לשנות? ברמה הארגונית - הכרה בקיום הבעיה וחשיבותה על ידי משרד הבריאות, האיגודים והארגונים המקצועיים, בתי החולים וקופות החולים. התייחסות, תעדוף והצעת פתרונות: וועדות ייעודיות, עידוד מחקר בנושא, הקצאת משאבים, פעילות רוחבית חוצה ארגונים.
אחריות אישית - התבוננות עצמית וארגונית על המסלול האישי המהווה אתגר על רקע מגדרי וכיצד ניתן לשנות את המצב הקיים.
שמחה להיות חלק ממרכז רפואי בו 488 רופאות מתוך 1,180 רופאים/ות רופאות. נשים נמצאות בחלק מעמדות הניהול הבכירות ביותר כגון מנהלת בית חולים ו— 11 (מתוך 54) מנהלות מחלקות מכונים ומערכים חשובים פנימיות, בית החולים לנשים ויולדות, רפואה דחופה, עיניים, המטולוגיה, כלי דם, בנק הדם ופתולוגיה. מבין 6 בתי החולים הגדולים המהווים "מרכזי על", המערך לגסטרואנטרולוגיה בבלינסון הוא היחיד שבראשו רופאה מנהלת, ומחצית מהתחומים המקצועיים ברמת יחידה, שירות או מרפאה ייחודית, הינם בהובלת רופאות המהוות סמכות מקצועית בתחומן ברמה הלאומית ובינלאומית. גם לסיעוד, לתזונה ולמחקר הקליני והבסיסי מנהלות מתחום מקצועות הבריאות.
בתקופה האחרונה גוברים קולות התומכים ביחס מפלה לנשים והדרתן, פגיעה בזכויות מיעוטים ואוכלוסיות מוחלשות. ראוי מתמיד לקדם ולחזק רופאות ומעמדן, ורפואה מגדרית, ולוודא כי עולם הרפואה והבריאות יהווה תווך בטוח ומכבד למטופלת-ולמטופל הזקוקים לעזרה. לנשים המובילות ברפואה ובבריאות בישראל יש תפקיד ואחריות בהובלת שינויים אלה בעולמינו המקצועי ובחברה שלנו.
בשורת הנשים האסרטיביות המכונות לפעמים אגרסיביות
ד"ר ריי ביטון // יו"ר ארגון המתמחים לרפואה
בעת שמקצוע הרפואה בישראל משנה את פניו, ואת ספסלי הלימוד מאיישות יותר נשים, אשר הפכו להיות בשנים האחרונות לרוב בקרב מסיימות בית הספר לרפואה, יש למערכת הבריאות הציבורית עוד כברת דרך לעבור.
התברגות נשים במקצועות מסוימים (בעיקר כירורגיים), ובדרגים ניהוליים בכירים, לא משקף כלל, את הפוטנציאל והשוויון המגדרי שהיינו רוצות להיות חלק ממנו. השינוי בדרך שבו תופסות נשים את עצמן ואת יכולותיהן, נתקל לא פעם במציאות, בתקרות זכוכית שכמעט לא ניתן לנפץ.
החל מחוסר נכונות של המערכת להכיר במסלול הטיפוסי השונה של אישה, שידרוש ממנה הפסקות במהלך ההכשרה, ויותיר לה זמן מצומצם יותר למחקר ופיתוח אישי, וכלה בהיעדר בחירה אמתית בתחום התמחות, בשל רתיעה לחנוך את מי שמעוניינת לשמור על איזון בית-עבודה, במקצועות שנחשבים עדיין גבריים.
ארגז הכלים האיכותי שפיתחו נשים רופאות: יכולת ניצול זמן מקסימלית, אבחנה בין עיקר לטפל, רגישות ותבונה, חמלה והסתכלות מורכבת, כל אלה ועוד הופכים נשים לרופאות בחסד ולמנהלות מחוננות, ומאפשרות להן תפקוד מעולה וייחודי.
רופאות בכירות בתפקידי מפתח חסרות במרחב הציבורי, והיעדר מודל לחיקוי רק מעמיק את הפער ומקשה על רופאות צעירות לסמן יעד ולכבוש אותו. נראה שבמקום בו לפרקים מקומן של נשים בישראל מאותגר שוב ושוב, מהמרחב הציבורי והפוליטי, מערכת הבריאות זקוקה אף היא לרגע של חשבון נפש, והסתכלות על המציאות נכוחה.
השינוי כבר כאן ועדיין ב- 75 שנות המדינה ישנן מנהלות בתי חולים בודדות, ואף לא מנכ"לית משרד אחת.
בזמן שאולי היינו רוצות שהבשורה תבוא מלמעלה, כמי שמאמינה שניפוץ פרדיגמות דורש הרבה זמן ונחישות, גם כאן כמו תמיד, היא תבוא מלמטה, מנשים אסרטיביות המכונות לפעמים אגרסיביות, אבל כבר מזמן יודעות כיצד לחולל היסטוריה.
לא יושבות בשורה האחורית
פרופ' עידית מטות // מנהלת האגף הכירורגי ומערך הרדמה, טיפול נמרץ וכאב, איכילוב
בתחילת שנות ה-50, פרופ' אירנה מוניס חס, בוגרת שואה ואימא שלי, החלה לימודי רפואה במחזור הראשון באוניברסיטה העברית, כשנשים בודדות בלבד התקבלו ללימודי הרפואה. 25 שנים מאוחר יותר, התחלתי את לימודי הרפואה שלי באותה אוניברסיטה, כשאחוז הנשים בכיתה עמד על כ— 25%. מספר הסטודנטיות בבית הספר לרפואה השתווה לזה של הסטודנטים, כשבני החל את לימודיו לפני כ-13 שנה. מקצועות כאורולוגיה, כירורגיה כלי דם, שלא הכירו רופאות מתמחות בעבר, מכשירים להתמחות רופאות רבות. 2 דיקניות מכהנות כעת בבתי הספר לרפואה (ועוד אחת בדרך להתמנות), ולמרות שמספרן עדיין זעום, מספרן של מנהלות בתי החולים בעלייה. בנוסף, גם המחקר הרפואי מתעורר ודורש ייצוג משמעותי של נשים במחקרים, כמו גם תומך במחקר שמכוון למחלות ששכיחות בנשים / מתבטאות באופן שונה בנשים. כך, בניגוד לנעשה בממשלה ובמשרדיה, הרפואה מצביעה נגד העלמת / מחיקת נשים והשתקתן, ונוקטת אמצעים לקדם רופאות. לדוגמה, תוכנית המנטורינג המצליחה לנשים רופאות WoMed מתחילה מחזור שישי, לסמן שאנו כאן, רופאות מובילות נוקטות יוזמה לכוון, "למנטר", לפתוח דלתות לרופאה שרוצה.
המתקפה הישירה על נשים מבית היוצר של הממשלה הנוכחית, בכל התחומים כולל הרפואיים, מחדדת את הידוע לכולם, שרק בג"צ יוכל להוות את החומה האנושית מפני פגיעה בנו הנשים, כמטפלות או כמטופלות. העדפת קידום ומינוי של גברים, קידום ומינוי על פי קשרים, ולא על פי כישורים, על פי חנופה והדרת המעבירות.ים ביקורת, יוכלו להתקיים ללא הגנת בג"צ. כבר מתקיימים ניסיונות לכך במשרדים השונים. כנס שנערך השנה בנושא פריון האישה, הדיר רופאות נשים העוסקות בתחום מלהרצות בו. רק בעקבות מחאה מצד גופים שונים הכנס בוטל. וגם המטופלות כבר "זוכות" לאפליה, דוגמה לכך ניתנה כשבית המשפט העליון נזקק להתערב כאשר בבית חולים לניאדו מנעו טיפולי פוריות מאישה לא נשואה בטענה שבית החולים הוא מוסד דתי והדבר מנוגד להלכה. חמור ככל שיהיה, זהו רק קצה הקרחון, שהרי לפני מספר חודשים הכריזה השרה סטרוק "כי רופא או רופאה שצריכים לתת טיפול כזה או אחר שנוגד את אמונתם הדתית... אין לכפות עליו". ועוד לא דברנו על האפשרות של הדרת תקציב טיפולי לתחום בריאות האישה.
אסיים במילותיה של המשוררת שיבטה טויו שהחלה לכתוב שירה כשהיא בת 98, ואני נוטלת את הזכות להפוך את הפנייה מזכר לנקבה: "אל תותרי מראש רק בגלל החשש שלא תצליחי... אז עמדי על רגליך, מצאי משהו להיאחז בו לבל תותירי חרטות". אני כאן, מבטיחה לעשות ככל יכולתי, לבל אותיר חרטות.
איזון חדש
פרופ' יעל רפאלי אלאל // מנהלת יחידת ניתוחי חזה, מרכז רפואי סורוקה
מערכת הבריאות היא מערכת בה נשים נושאות תפקידים ברמות אחריות מהגבוהות ביותר, ומצויות בצמתי הכרעה מהותיים, לעיתים מאתגרים במיוחד. לא ניתן לתפקד כרופאה אם אינך יודעת לקבל החלטות, להכריע, ולהיות אסרטיבית כשצריך. מה שנתפס לעיתים כחולשה נשית, מביא דווקא ברפואה ערכים נוספים כמו דיוק בפרטים, גישה חומלת ועוד. ובכל זאת, למרות שמדובר בציבור רופאות חזק אינטלקטואלית ומנטלית, הנתונים מספרים סיפור אחר. ייצוגן של רופאות במשרות הניהול במערכת הבריאות נמוך ביותר, קיימים פערי שכר משמעותיים בין רופאים ורופאות. במציאות שבה מעל 60% מהלומדים רפואה הן סטודנטיות, זהו מצב שקשה לקבלו. אולם יש מקום לאופטימיות, שכן הרופאים הצעירים אינם מקבלים את הדין וניצני השינוי כבר נראים בבחירת ההתמחויות, הדרישות לתנאי עבודה סבירים, חלוקת נטל שווה בקרב זוגות צעירים ועוד.
כמו כן, יותר רופאות משתלבות בתחומים שנשלטו בעבר על ידי גברים, כמו במקצועות כירורגיים, ניהול בריאות ועד. התחום עובר שינוי גדול כתוצאה מכך. האתגר שלנו הוא למצוא איזון חדש ולנצל את היתרונות שהשינוי מביא באופן פרודוקטיבי ויצירתי. בנוסף, מחובתנו לעמוד על המשמר ולמנוע כל גילוי של הדרת נשים במערכת הבריאות ומחוצה לה. לדאוג לזכויות נשים, לחתור לייצוג מגדרי שווה בוועדות, בכנסים, בצמתי ההכרעה והקידום. להכיר בעובדה שנשים מקצועיות ככל שתהיינה מתייחסות אחרת לנושאים שונים שהם טבעיים עבור גברים. כציבור הרופאות בישראל עלינו להוביל מהלכים חברתיים התורמים לשוויון בין המינים, לעמוד על המשמר, ולהגיב על כל גילוי של מעשים העומדים בניגוד לעקרון זה.
כל מנהלת צריכה לגדל יורשת
ד"ר ענת אנגל // מנהלת המרכז הרפואי וולפסון
נשים מהוות למעלה ממחצית מאוכלוסיית מדינת ישראל. למרות שיש ייצוג נשי בתפקידים בכירים בתחומים שונים כגון באקדמיה, בממשל ובפוליטיקה, ייצוג זה אינו מספיק ועדיין ניתן לראות תת ייצוג נשי. כך לדוגמה, אם נבחן כמה מנכ"ליות מכהנות בעשרות בתי החולים בארץ ובקופות החולים, נגלה מספר נמוך. גם מספר מנהלות המחלקות הקליניות והאגפים נמוך. יש נשים רבות ראויות לעמוד בראש ארגונים ולכן אנחנו צריכות לשאול את עצמנו מדוע מגמת איוש נשים לתפקידים בכירים במערכת הבריאות לא נמצאת בעלייה מתמדת.
אחת הסיבות היא קיום של מודל לחיקוי. אישה צריכה לראות נשים בתפקידי מפתח כדי שגם היא תרצה להתקדם. לכן, הגברת מודעות בקרב בתי חולים, קופות חולים ומשרד הבריאות, לקידום נשים לתפקידים ניהוליים היא חיונית. כל ארגון נדרש לעשות בדק בית ולבחון כיצד נראית מודעת הדרושים, כיצד מתבצעים תהליכי הגיוס, את מי פוגשות המועמדות וכמה נשים מנהלות פועלות בארגון.
במרכז הרפואי וולפסון למשל אנחנו מעודדות נשים להתקדם ולשאוף לתפקידים בכירים. נכון לרגע זה, יש לנו שדרה ניהולית ענפה של נשים בעמדות מפתח, ביניהן מנהלת המחלקה הכירורגית היחידה בארץ. אנו הנשים בעולמות הרפואה צריכות ל"גדל" יורשות, לבסס תפיסת שוויון מגדרי בקרב כלל העובדות והעובדים, כדי לשבור את תקרת הזכוכית ולהוות דוגמה אישית. המוטו צריך להיות שכל אישה המגיעה לתפקיד בכיר, סוללת את הדרך ומהווה השראה, לאישה הבאה בתור לתפקיד בכיר. אולם הדבר פוטר גברים מנהלים ממודעות ואקטיביות בנושא זה, כל עוד קיים אי שוויון.
שוויון שרואים מכאן
פרופ' ענת לבנשטיין // מנהלת מערך עיניים, איכילוב
יחד עם כל העולם, גם הרפואה, מתקדמת מאד בהבנה שנשים וגברים צריכים להיות זהים בהזדמנויות העומדות בפניהם, להשיג קריירה מצליחה ומספקת במקצועם. גם המדיה עוזרת להדגיש שחוסר איזון או חוסר שוויון מגדרי אינם באים בחשבון ואינם נסבלים. למרות זאת, המציאות מראה שעדיין בתחום הרפואה, למשל בתחום רפואת העיניים ולדוגמה ספציפית בעולם הרשתית עדיין אין שוויון מגדרי. חוסר השוויון קיים בכל התחומים- משכורת, אופק הקריירה, וההכרה בהישגים.
הסטטיסטיקה ברורה: למרות ש-50% מרופאי העיניים הן נשים, אחוז הנשים בעמדות מנהיגות בתוך המקצוע הוא רק 10%. ה-Royal College of Ophthalmologists דיווח רק לפני כשנתיים ש-64% מהמוגדרים "רופאים יועצים" הם גברים, ושהשכר השנתי של נשים נמוך בכ-33 אלף פאונד משגר הגברים.
למרות ש-50% מהמאמרים בעיתונות המקצועית נכתבו על ידי נשים, פחות מ-10% ממאמרי הדעה המוזמנים הם עלי ידי נשים.
ההישגים של נשים בעולם האופתלמולוגיה לעתים קרובות מוצנעים או אינם מפורסמים. בדרוגים השונים של רופאי עיניים בעולם, ב-10 הראשונים יש רק 3 נשים, וב-100 הראשונים רק 17.
איגוד מומחי הרשתית האירופאי ערך סקר בקרב 500 מומחי רשתית גברים ונשים. הסקר הראה שנשים חשות בעמדת נחיתות בהרבה אספקטים של הקריירה שלהן בהשוואה לעמיתיהן הגברים. נמצא הבדל בתפיסה בין העונים לסקר הגברים והנשים, כמעט בכל שאלה בין אם היא נגעה להתפתחות הקריירה, התמיכה, הזדמנויות בהשתלמויות או איזון משפחה ועבודה. לשאלה האם לנשים אותן הזדמנויות כמו לגברים, 67% מהגברים ורק 30% מהנשים ענו שכן. נקודה מעניינת נוספת היא שניתוחי רשתית נתפסים עדיין כמקצוע גברי, בין היתר בגלל שעות עבודה ארוכות ולא צפויות למנתחים, יותר שנות השתלמות (בדרך כלל לא בארץ), ומקרי חרום רבים.
כיצד מתקדמים? לגברים, במיוחד אלה שבעמדות מפתח באקדמיה, יש אחריות למלא תפקיד פרואקטיבי ולא לחשוב ששוויון מגדרי הוא עניינן של הנשים לבד. חוסר שוויון מגדרי הוא לא טוב לא רק לנשים, לעולם הרשתית, לרפואת העיניים ולרפואה אלא לחברה כולה. התמיכה בשוויון מגדרי תעזור לצמיחה, התפתחות ויציבות החברה, הרפואה ועולם הרשתית בכלל.
איגוד ה-EURETINA האיגוד הגדול ביותר של רופאי רשתית בעולם שם על דיגלו לתרום לשיווין מגדרי. פיתחנו באיגוד תוכנית שנקראת "Women In Retina" שמטרתה לתמוך בהתקדמות של נשים בולטות בתחום הרשתית על ידי מענקים מחקריים צבועים לנשים בלבד, תוכניות השתלמות ספציפיות לנשים ושוויון בסיסיות המוזמנות בכינוס הרשתית. האיגוד אף בנה תוכנית של Mentorship מומחי רשתית תומכים ספציפית במומחים צעירים אקדמית ומחקרית, כאשר לפחות 50% מהמשתלמים הן נשים.
גם מחוץ לעולם הרשתית, אני רואה את החשיבות של קידום נשים. לנשים יש יתרונות בתחום הניהול בהשוואה לגברים: הן נוהגות לשאת בתכונות כמו אמפתיה, חמלה, שיתוף פעולה, שקיפות והקשבה לצד השני, דבר המקל על ניהול מערכות בעתות משבר, מהווה גשר לצד השני והגעה לפשרה הנדרשת.
דרך ארוכה לפנינו. שוויון מלא ייקח זמן ומאמץ. אבל אני רואה את תפקידי כאחראית לקידום הנושא והאצת התהליך בו יעלה הפרופיל של נשים, יכולותיהן יטופחו, והישגיהן יזכו להכרה בעולם שלי: עולם הרשתית, רפואת העיניים, ומערכת הבריאות בארץ.
להעלים תקרות זכוכית
רלי אלון הדסה // סמנכ"ל מקצועות הסיעוד והבריאות, מרכז רפואי הדסה
בנוף המתפתח של שירותי הבריאות בישראל ובעולם, ולאור מגוון התמודדויות המורכבות של מערכת הבריאות העולמית, מקומן של נשים בעמדות מפתח ובתפקידי ניהול מעולם לא היה חיוני יותר. ניתנה לי הזכות להוביל צוות מסור של כ-2,500 אנשי מקצוע, רובו נשים ובהן רבות בעלות הישגים יוצאי דופן.
לתפיסתי, נשים מובילות אחריהן את הצוות בשל מרכיבים כריזמטיים באופיין, המשלבים אנושיות וראיית הפרט, העמקה ושאיפה למצוינות.
סגנון המנהיגות שלהן מטפח סביבה של שיתוף פעולה וחדשנות, ובסופו של דבר משפר את איכות הטיפול הניתן למטופלים. יתרה מכך, הן מצטיינות בהפגנת חמלה אמיתית ותשומת לב בלתי מעורערת לפרטים, ומבטיחות שכל היבט של מתן שירותי בריאות, מבוצע במקצועיות בלתי מתפשרת ובאמפתיה מרבית.
תקרות זכוכית רבות ניצבות מעל ראשיהן של נשים במערכות השונות, לא רק בעולם הבריאות. כדי שנוכל לבסס את מעמדן של נשים במערכות אלה, ולהעצימו, אני סבורה שמוטלת עלינו החובה, כל מנהלת בתחומה, להשקיע מאמצים, אנרגיות ומשאבים לקידומן של נשים הראויות לכך, עקב יכולותיהן המקצועיות והבין אישיות ולהיות להן למנטוריות במסע הקרייריסטי שלהן.
ההשפעה הגוברת של נשים מנהיגות בתחום הבריאות, היא עדות לתכונותיהן המדהימות ולמחויבותן הבלתי מעורערת לקידום התחום. ככל שאנו מתקדמים, נוכל ל לראות טרנספורמציות חיוביות עוד יותר בנוף שירותי הבריאות, הודות למסירותן והמנהיגות אותה הן מפגינות. השפעתן מרחיקת לכת ומבטיחה להפוך את שירותי הבריאות לנגישים, מלאי חמלה ויעילים יותר עבור כולם.
השינוי יגיע מתוך המערכת, כאשר כל אחת ואחד מאתנו, מנהלים בכירים, יתרום וישפיע במינוי נשי נוסף, בעידוד נשים לקבל עליהן את אתגרי ההכשרות בתפקידים שונים ויציאה מאזור הנוחות. בואו נהיה אנחנו אזור הנוחות של נשים במדינת ישראל לגדול, לצמוח ולהוות דוגמא לאחרות. בואו לא נשאף לנפץ תקרות זכוכית, בוא נעלים אותן כליל.
אני מצפה מעמיתי במערכת הבריאות לא להשאיר את המוטו של "כל אחת יכולה" או "ניתן לנהל קריירה יחד עם אימהות וניהול בית", רק כמס שפתיים, אלא לאפשר, לדחוף, להציע ולקיים הלכה למעשה את אותו עקרון בהתאמה תרבותית, שפתית, מגזרית ומקצועית.
סוללת דרך
ד"ר יעל פרנקל-ניר // סגנית מנהל בית החולים הכללי, מרכז רפואי שיבא
סגנית מנהל בית החולים הכללי במרכז הרפואי שיבא אינו התפקיד הניהולי הבכיר הראשון שלי. בעבר מילאתי שורה של תפקידי ניהול בכירים במסגרת שירות צבאי ארוך שנים, האחרון שבהם כראשת תחום רפואה תעופתית ביחידה לרפואה אווירית חיל האוויר.
אני גאה להיות חלק מהנהלת המרכז הרפואי שיבא, לצד מנהלות נשים בכירות נוספות בארגון ובמרכזים רפואיים אחרים כמו שמיר (אסף הרופא), וולפסון, מעייני הישועה, בילינסון ועוד.
כמנהלת, אני רואה עצמי שווה בין שווים - רופאה, מנהלת ומנהיגה. אני שמחה להביא סגנון ניהול מיוחד ושונה לסביבה שלעיתים היא גברית מאוד, ולתרום ליצירת מערכת מאוזנת ושוויונית יותר שמכילה מגוון דעות. למדתי במהלך השנים שתכונות "נשיות" כמו הקשבה, הכלה ויכולת גישור הן כוח חשוב בניהול ובפתרון משברים. ועל כן אני מאמינה ששילוב נשים מחזק ומייעל את מערכת הבריאות, הופך אותה להטרוגנית ומגוונת יותר ופותח אותה לצורות חשיבה חדשות.
השינוי שמחוללות נשים בעולם הבריאות, נראה כבר כיום בשטח, לא רק בהובלה בתפקידי מפתח, אלא גם באיוש תחומי התמחות שנחשבו בעבר לגבריים בעיקר כמו כירורגיה, אורתופדיה וגינקולוגיה. שינוי זה הכרחי ומבורך, ואני צופה כי יתרחש בקרוב גם בתחומי מומחיות גבריים נוספים.
נפלה בחלקי הזכות להשתייך למערכת בריאות שמקדמת שוויון בין גברים לנשים, ואף כי אין תמיד הדבר עומד בהלימה עם הלך הרוח הציבורי, אנחנו רואים היום שנשים שעומדות בראש בתי חולים ומנהלות אותם הן כבר לא מחזה נדיר.
לאור זאת, מוטלת עלינו חובה כפולה, לא רק להוביל רפואה ציבורית מצוינת, אלא גם לסלול דרך עבור דור העתיד, עבור נשים ונערות שיישאו אלינו עיניים ויידעו שהן יכולות להשפיע ולחולל שינוי בכל תחום שבו יבחרו.
