חוק הבריאות הממלכתי, שנחקק ב-1994 ונכנס לתוקף בתחילת 1995 מגדיר ומתווה את סל השירותים הרפואיים להם זכאים תושבי ישראל. מערכת הבריאות בישראל היא מהמובילות והמתקדמות בעולם המערבי, אך היא לא חפה גם מחסרונות, בעיקר של משאבים כספיים, בעידן בו תוחלת החיים גדלה ואיכות החיים בצידה.
שרי הבריאות, אמונים על הובלתה של מערכת הבריאות, באופן שתיישם את חוק הבריאות הממלכתי ותעניק שירותי רפואה מיטביים.
יעל גרמן וניצן הורביץ, כיהנו בעבר כשרי בריאות בתקופות שונות ונתבקשו להביא את התובנות שלהם, במרחק הזמן.
כהונתה של יעל גרמן שרת הבריאות ממפלגת יש עתיד, שהושבעה ב-2013, תיזכר אולי יותר מכל, הודות להקמת "ועדת גרמן" שנשאה את שמה. רבות דובר על הוועדה שמטרתה הייתה לבחון דרכים לחיזוק הרפואה הציבורית בישראל. כשנה לאחר כניסתה לתפקיד הקימה גם את "רשות בתי החולים הממשלתיים", כדי לפקח על בתי החולים הממשלתיים בישראל. סמכויות הרשות הוקפאו עם כניסתו של יעקב ליצמן לתפקידו כשר הבריאות, ובמקומה הוקמה "חטיבת המרכזים הרפואיים הממשלתיים".
ניצן הורביץ, יו"ר מפלגת מרץ לשעבר, מונה לשר הבריאות ב-2021, בעת מגפת הקורונה המאתגרת, בהמשך הציג יחד עם משרד הכלכלה מתווה לשעות התורנויות של הרופאים המתמחים.
כ-8 שנים מפרידות בין הכהונות של שרי בריאות אלה, בתווך שימשו בנימין נתניהו (הליכוד) ויעקב ליצמן (יהדות התורה) כשרי בריאות לסירוגין.
תקציב ושוויון תחילה
"כשמסתכלים על מערכת הבריאות בחלוף הזמן רואים בברור שבמהלך עשרות שנים, קיים מחסור ברור בתקציבים ובמשאבים שהמערכת צמאה להם", מדגישה גרמן. "הנתח מהתל"ג לא מגיע אצלנו ל-8% בעוד שבכל מדינות ה- OECD הוא עומד 8% ויותר ואף מגיע בחלקן ל- 15%. ככל שהמדינה משקיעה יותר בבריאות, הציבור מוציא פחות מכספו. הדבר משפיע כמובן גם על השקעה בתרופות חדישות, במחקר, בטכנולוגיות, בהעלאת מודעות ובמניעת מחלות. בעולם המערבי הבינו, שעל כל שקל שמשקיעים במניעה, חוסכים עשרות שקלים על טיפול וריפוי בהמשך, וההבנה הזו לצערי לא קורה בישראל".
בעיה כרונית נוספת היא הקצאה לא שווה של משאבים בין מרכז לפריפריה, למרות שכל תושבי ישראל משלמים מס בריאות באופן שווה.
"בעצם הפריפריה מסבסדת את המרכז כי אין אפשרות כמעט לנצל את הביטוח במרחק הגיוני. וכך, ככל שהמרכז נהנה מתקציבים, מיכון ורופאים מצוינים, הפריפריה סובלת מחסר בהתאם. ניתן לפתור זאת בקלות באמצעות תמרוץ ופיצוי רופאים שיגיעו לבצע ניתוחים גם בפריפריה, מהלך שינגיש וייעל את הרפואה בפריפריה ויקצר בה את התורים באופן משמעותי", קובעת גרמן.
עמיתה, הורוביץ, טוען שלמערכת הבריאות הציבורית בישראל יש יסודות טובים, אך היא מתוחה עד הקצה בהיבטים רבים, כך שכל תנודה עלולה לגרום לקריסתה. כמו גרמן, גם הורביץ מצביע על תת התקצוב כחולי ראשוני של מערכת הבריאות, שמאפשר גידול מתמיד של המערכת הפרטית, וחוסר שוויון בין מרכז ופריפריה.
"זהו מצב משברי, משום שהתקציב לא גדל במקביל לקצב גידול האוכלוסייה ולצרכיה. כדי לקיים ולחזק את המערכת כך שתעמוד בסטנדרט תקין, נדרשת תוספת תקציב משמעותית שתיועד לא רק לבינוי ולציוד, אלא גם לשיפור שכרם של פסיכולוגים, פיזיותרפיסטים ומטפלים בעיסוק למשל, מקצועות שהביקוש אליהם עצום".
המלצתכם למשה ארבל, שר הבריאות, לטיפול דחוף?
הורביץ: "תחומי בריאות הנפש והגריאטריה, נמצאים במצב של הזנחה, ועל כן לדעתי יש לטפל בהם לעומק, ולהפנות אליהם חלק גדול מהתקציב. בעוד שהם משקפים צרכים הולכים וגדלים של הציבור, המענה שניתן היום בקופות ובבתי החולים, בהיבטים אלה הינו בעייתי ובא לידי ביטוי בצפיפות, תורים ארוכים, חוסר אדיר בכוח אדם ולחץ עצום. בנוסף, כדי למנוע זליגה של מטפלים למגזר הפרטי, יש להעלות מיד את שכרם של המומחים והמטפלים בתחומים אלה. ברור שמדובר בתחומים 'פחות נחשקים' וקשה לגייס אליהם תרומות, אבל המצב הוא קריטי. אם נצליח לדחות מצבים סיעודיים במספר שנים, ולשקם אנשים עם בעיות נפשיות, התועלת למשק ולחברה תהיה עצומה".
גרמן חושבת שיש לתקן את האבסורד שנוצר בבתי חולים ציבוריים, לפיו המדינה מקצה משאבים למכסות מסוימות של ניתוחים, ומטילה כנסות על כאלה שעוברים את המכסה.
"נוצר מצב שחדרי ניתוח עומדים ריקים, בעוד שבמערכת הפרטית אפשר לנתח כמה שרוצים, אפילו באמצע הלילה. המכסות הן תולדה של הנחת מערכת הבריאות לפיה ככל שיש יותר הצע, כך יש יותר ביקוש, וכביכול מתבצעים ניתוחים מיותרים, כמו ניתוחים קיסריים למשל. הייתי מציעה לשר להוסיף תקציב לבתי החולים הציבוריים כדי שיוכלו לקצר תורים, להעניק את הטיפול שמגיע לציבור ולבצע יותר פרוצדורות. במקביל הייתי מייצרת הגבלות לבתי החולים הפרטיים", מציינת גרמן.
לבכות על חלב שנשפך
כשהשניים נשאלים על מה הם מצטערים שלא הספיקו ליישם בתקופת כהונתם, הם אינם חוששים להצביע על כמה נושאים בוערים.
גרמן: "מצטערת שלא הצלחתי לממש את פעילותה של'רשות בתי החולים הממשלתיים', וכןשלא הצלחתי לחולל מהפך בחדרי המיון שזקוקים דחוף לרפורמה. צר לי גם שלא העברנו את הרפורמה שיכולה הייתה לאפשר למערכת הבריאות הציבורית יותר פרוצדורות והעברת כספים מהרפואה הפרטית לציבורית".
הורוביץ: "לצערי לא הספקתי, למרות שהתחלתי והתאמצתי מאוד, להסדיר את הביטוח הרפואי לחסרי מעמד בארץ".
בריאות ורפורמה
על רקע הרפורמה המשפטית המוצעת בימים אלה, לדעת גרמן מערכת הבריאות רגישה לאי צדק וחוסר שוויון: "המהפכה המשפטית תגדיל את חוסר השוויון מצב שיפגע במיוחד באוכלוסיות חלשות ובפריפריה. אם תוכניות השלטון הדורסני וחסר הרגישות יצאו לפועל, הדברים ילכו לכיוון של קבלת שרות פרטי בבתי החולים הציבוריים. מי שמחלתו לא תאותר בזמן או שלא יוכל לקבל בזמן את הטיפול, פשוט ימות בדרך. המזל הוא שיש לנו הון אנושי מעולה שעושה ניסים ונפלאות במצבים בלתי אפשריים, אבל אם נמשיך לדרוס את המערכת, סופה שתתמוטט".
לדעת הורוביץ ככל שהרפורמה המשפטית תאיים על המערכת הציבורית, כך נראה עזיבה רבה של הון אנושי מקצועי ובעל ערך, למערכת הפרטית ולחו"ל.
"מערכת בריאות טובה לא יכולה לתפקד בתנאים של דיקטטורה, גזענות ודיכוי. דברים שנעשים בחסות ההפיכה המשטרית כמו אפליה, גזענות וחלוקת תקציבים מגזרית, ולא הוגנת, מנוגדים לאתוס הבסיסי של מערכת הבריאות המבוססת על שוויון.
מקצועות הרפואה השונים, נדרשים היום מאוד בעולם, ואם המצב ימשיך ויתדרדר, האנשים המצוינים האלה ייענו לביקוש ויעזבו. הנזק שיגרם כתוצאה מכך יהיה קשה ביותר, כי מדובר בדיסציפלינות עם הכשרה ארוכה, ורופא מומחה שעוזב מהווה אובדן של שנים רבות של השקעה בהכשרה. אני מקווה בכל לבי שנצליח לעצור את הטירוף הזה ולשמור על מערכת בריאות ציבורית יציבה וטובה", מסכם הורביץ.
