ב-2 העשורים האחרונים חלה התקדמות מהפכנית בטיפול במחלות רשתית, עקב התפתחות תרופות חדשות אשר מונעות גדילת כלי דם חדשים לא תקינים ברשתית במחלות אלה. למרות ההתפתחות המדעית המשמעותית קיימים עדיין חסמים אשר מביאים לעתים לתגובה לא אופטימלית לטיפול בחלק מהמטופלים.
כחלק מהניסיון להבין את החסמים ולנסות להסירם מומחי הרשתית במרכז הרפואי תל אביב השתתפו בסקר בינלאומי גדול, אשר נבנה על ידי מומחים לרשתית בכל העולם, בתמיכת חברת באייר הגלובלית, אשר נקרא "סקר הברומטר הגלובלי".
מדובר בשם כולל לסקר תקופתי שמטרתו לבחון עמדות, מודעות והתנהגויות של הציבור בתחומים בריאותיים או חברתיים שונים. סקרים כאלה מסייעים לגבש אסטרטגיות, לקדם יוזמות בתחום בריאות הציבור, ולהוביל קמפיינים של העלאת מודעות האוכלוסייה למחלות נפוצות והטיפולים הקיימים.
מטרות הסקר
לבדוק מהן הסיבות שבגללן מטופלים אינם מקפידים להגיע בזמן לטיפולים.
לזהות את הקשיים הלוגיסטיים בקבלת טיפול (צורך בהסעה, תלות בבני משפחה).
לבחון הבדלים בין אזורים שונים בעולם בגישה לשירותי בריאות.
לשפר את התקשורת בין רופאים למטופלים.
נתחיל בדילמה שאופיינית למטופל הסובל ממחלת רשתית, המטופל בהזרקות תוך עיניות חוזרות עקב מחלה כרונית: האם להגיע לתור במרפאת עיניים העמוסה ולחכות שעות לתורו או להגיע לעבודה ולקוות שהעדר הבדיקה והטיפול בזמן לא יגרמו להידרדרות בראייה?
בשאלה זו מתלבטים מדי יום אלפי אנשים ברחבי העולם, הסובלים ממחלות עיניים כרוניות כגון ניוון מקולרי תלוי גיל בשלב הרטוב, ובצקת מקולרית סוכרתית.מחלות אלה עלולות לגרום לאובדן ראייה בלתי הפיך, אך הטיפול בהן כרוך בסדרה ארוכה ומתמשכת של זריקות תוך עיניות, בדרך כלל אחת לחודש. היעילות של טיפול זה בהזרקות חוזרות הוכחה במחקרים קליניים רב מרכזיים כלל עולמיים רבים. טיפול זה פותח לפני כ-2 עשורים ומטרתו להאט ואף לעצור את הצמיחה של כלי דם לא תקינים מתחת או בתוך הרשתית, ואף להפחית או להפסיק לחלוטין את דליפת הנוזל מתוכם. מטרת הטיפול היא לעצור את תהליך צמיחתם של כלי דם פתולוגיים אשר נוצרים עקב חלבון הנקרא VEGF. כיום קיימות מספר תרופות המבוססות על טיפול זה, אשר מוזרקות ישירות לתוך הזגוגית, כאמור בדרך כלל אחת לחודש.
למרות שטיפולים אלה זמינים כבר כמעט 2 עשורים, היכולת של המטופלים להתמיד בהם, כלומר להגיע לכל ההזרקות בזמן, מהווה עדיין אתגר משמעותי. עתה, בזכות סקר נרחב זה אשר נערך ב-24 מדינות ובו השתתפו מעל 10,000 מטופלים, רופאים ואנשי צוות רפואי, אנו נחשפים לראשונה לנתונים המצריכים התייחסות נרחבת.
העומס
הממצא המרכזי של "סקר הברומטר הגלובלי" הוא חד משמעי: הטיפול עוזר, אך עם זאת קשה להתמיד בו. כמחצית מהמטופלים מדווחים כי תדירות ההזרקות פשוט גבוהה מדי. מעבר לכך, זמן ההמתנה במרפאות – שלעיתים מגיע לשעתיים ואף יותר, כמו גם העלויות הנלוות (מוניות, חנייה או היעדרות מהעבודה) והקושי להגיע פיזית למרפאה, יוצרים מצב שבו מטופלים רבים פשוט מפסיקים להגיע לאחר תקופת טיפול מסוימת.
הקשר האנושי
יותר מ-60% מהרופאים שהשתתפו בסקר דיווחו כי עומס המטופלים במרפאה פוגע ביכולתם להעניק טיפול מיטבי. בנוסף 80% מהרופאים ציינו כי חוסר התמדה של המטופלים בהגעה לביקורים וקבלת הטיפול במהלך השנה הראשונה לאחר האבחנה מהווה אתגר משמעותי.
כאשר הרופאים נשאלו מה לדעתם יכול לשפר את ההיענות הלקויה של המטופלים, רבים ציינו את חשיבות הקשר שנוצר בין המטפל והמטופל. תקשורת טובה והסבר נאות מצד הרופא המטפל, על המחלה עצמה ועל חשיבות הטיפול, יכולים לשפר באופן משמעותי את ההיענות לטיפול. ככל שהתקשורת טובה יותר, הסיכוי להתמדה טיפולית עולה ורמת שביעות הרצון של המטופל עולה גם היא. עם זאת, הסבר מעמיק על המחלה והטיפול מצד הרופא דורש זמן שבדרך כלל לא מתאפשר לנוכח העומס העצום שקיים במרפאות.
חוסר ידע מספיק אצל המטופלים לגבי מהלך מחלתם לאורך שנים
רבים מהמטופלים אינם מבינים מספיק את העובדה שמדובר במחלה כרונית, ומכאן שהטיפול ממושך לאורך שנים ואינו מסתיים לאחר תקופה קצרה. חשוב מאד להסביר למטופל שהצלחת הטיפול מבוססת על התמדה של שנים בהגעה למעקבים וקבלת הטיפול בזמן.
יותר מ-20% מהמטופלים שסובלים מניוון מקולרי בשלב הרטוב, הטילו ספק בצורך בטיפול מלכתחילה.
41% מהמטופלים הסובלים מבצקת מקולרית סכרתית לא מודעים למשך זמן הטפולים.
כמעט מחצית מהמטופלים ציפו לשיפור משמעותי בראייה, ציפייה שאינה תמיד ריאלית שהרי במקרים רבים המטרה היא שימור הראייה הקיימת.
מנתונים אלה עולה כי על הרופא המטפל להעניק תשומת לב מיוחדת ולהקדיש זמן להסבר מעמיק על המחלה והטיפול לזמן ארוך, בעיקר בביקור הראשון. הסבר זה והבנה של המטופל על מחלתו והצורך בטיפול כרוני, יכולים לשפר משמעותית את היענות המטופל להגיע לכל המעקבים ולקבל את הטיפול בזמן.
פתרונות
בעקבות כל הממצאים על ההיענות הירודה יחסית של המטופלים לטיפול, הסקר הציע פתרונות מעשיים שרובם כבר נמצאים בשימוש.
דרכי פעולה המגבירים את הסיכוי להיענות לטיפול מצד המטופל המיושמים כבר כיום בישראל:
תזכורת לטלפון של המטופל בהודעה קולית או במסרון לגבי התור המיועד הקרוב.
הגברת המודעות אצל הרופא המטפל להסבר ממצה על המחלה ומתן זמן לשאלות מצד המטופל. ההסבר כולל מידע על המחלה ומהלכה הטבעי, על הטיפול וכיצד התמדה יכולה לשפר באופן משמעותי את תוצאות הראייה של המטופל שנשמרות לטווח ארוך.
לאור הממצא שעלה בסקר על חשיבות התקשורת בין המטופל לרופא המטפל, יש לנסות ולאפשר שאותו רופא יטפל במטופל לאורך שנים. דבר זה נלקח בהסתייגות לאור העומס הגדול של מטופלים במרפאה ולאור תחלופה וניידות הקיימות אצל הצוות הרפואי.
מעורבות בני המשפחה קרובים בחשיבות המעקב הרציף והטיפול, בעיקר אצל מטופלים מבוגרים התלויים בבני משפחתם לצורך הגעה לטיפול.
רפואת העיניים בשנת 2025 מיישמת אמצעים טכנולוגיים כדי להעלות את רמת ההתמדה הטיפולית: אפליקציות לנייד אשר שולחות תזכורות, מאפשרות מעקב אחרי תסמינים ואף מבצעות בדיקות ראייה פשוטות בין הביקורים. למבוגרים, תזכורות טלפוניות ומשפחתיות עוזרות יותר. לצעירים, נמצא כי השימוש באפליקציות יעיל הרבה יותר.
כיצד צוות המרפאה יכול לשפר את ההיענות לטיפול?
חומרי הסברה מותאמים למטופל לכל שלב במחלה, נמסרים בביקור הראשון שלו בעת אבחון המחלה.
שיתוף המטופל בכל בדיקות ההדמיה המבוצעות בשגרה בכל ביקור, כגון הדמיה אופטית טומוגרפית (OCT), כדי להראות ולהמחיש למטופל את מצבו ואת השיפור הנראה לאחר טיפול.
איתור מטופלים שאינם מגיעים לתורים, שיחה טלפונית יזומה למטופלים אלה, הבנה מהן הסיבות שבגללן לא הגיעו לטפול וניסיון לפתור את הבעיות תוך כהדגשת חשיבות המעקב והטיפול, ועירוב בני משפחה נוספים במידת הצורך.
ניסיון לתאם תורים מראש כדי לחסוך למטופל זמני המתנה חוזרים אצל המזכירות בכל ביקור במרפאה.
תמיכה מחוץ לסביבת המרפאה
חשיבות ההתמדה בטיפול במטופלים הסובלים ממחלות עיניים כרוניות, צריכה להוות חלק בלתי נפרד ממערך הבריאות הלאומי והבינלאומי. במקרים של קושי בניידות ובעיקר במטופלים קשישים, יש לאפשר שירותים כגון הסעות, ביקורי בית והסברה מותאמת לאוכלוסיות השונות כולל בשפות שונות.
טיפולים חדשים שישפרו את ההיענות לטיפול
לאחרונה לאחר אישור ה-FDA נכנסה לשימוש תרופה המאפשרת אצל חלק מהמטופלים הארכת מרווחי הטיפול בין זריקות עד ל-5 חודשים. עובדה זו יכולה לשפר את ההיענות לטיפול כי היא מקטינה את מספר הזריקות ותכיפות הביקורים. גם בטיפול זה יש חשיבות מכרעת למעקב הסדיר ולקבלת הטיפול במועד. חשוב לציין שקיימות תרופות נוספות שכבר נמצאות בשימוש קליני ומאפשרות הקטנת מספר ותכיפות הביקורים. כמו כן קיימות תרופות בתהליכי פיתוח שעובדות על מנגנונים חדישים, ומוזרקות בתוך התקן לשחרור מושהה שיש להן פוטנציאל להארכת משך הפעילות אף יותר.
תמונת מצב עולמית
הסקר חשף הבדלים אזוריים: לכל מקום אתגרים משלו.
אחד הדברים המעניינים ב"סקר הברומטר הגלובלי" הוא לא רק ההיקף שלו, (כלל מעל 24 מדינות) אלא תיאור תמונת מצב ייחודית לכל אזור גיאוגרפי. אמנם בעיית ההתמדה בטיפול קיימת בכל מקום, אך הדרכים שבהן היא מתבטאת שונות ממדינה למדינה ומאזור לאזור.
צפון אמריקה: מערכת מלאה בחדשנות – אך עם בעיית נגישות
בארצות הברית ובקנדה, גישה לטכנולוגיות מתקדמות וטיפולים חדשים קיימת, אך הדרך אליהם לא תמיד נגישה לכל מטופל. האתגרים המרכזיים בארה"ב ובקנדה הם כלכליים ובירוקרטיים כאחד:
מטופלים רבים דיווחו על חוסר ודאות בנוגע לביטוח הבריאות: מה מכוסה? עד מתי? מה קורה אם אפסיק להגיע? האם הביטוח יישלל במידה והטיפולים יקרים מידי? גם כשיש נגישות גיאוגרפית טובה – דהיינו, המרפאה קרובה לבית, העלויות או הקושי להבין את תנאי הפוליסה יוצרים חשש מהתמדה בטיפול ארוך טווח. יותר ממחצית מהמטופלים ציינו כי עלות הטיפול או ההשתתפות העצמית מהווים חסם של ממש, בנוסף, רופאים דיווחו על אתגר באיתור מטופלים שמפסיקים טיפול עקב מגבלות ביטוח או אובדן כיסוי בריאותי.
אירופה: מערכת בריאות טובה – אך עמוסה
באירופה, הטיפול לרוב ממומן על ידי מערכות הבריאות הציבוריות, דבר שמקל על החסם הכלכלי. עם זאת, תודות למערכת בריאות ציבורית טובה מאד, העומס על המרפאות גדול מאד ומהווה חסם להתמדה טיפולית: זמן המפגש עם הרופא קצר, מצב שמקשה על הסבר מקיף ושיח פתוח. מטופלים רבים מדווחים על זמני המתנה ארוכי במרפאות העמוסות. זמינות התורים נמוכה, ובמקרים רבים המטופלים לא מקבלים את התורים בזמן הנדרש, אלא בעיכוב משמעותי רק בגלל "אי ספיקה" של המרפאות.
אסיה: תלות במשפחה ומכשולים לוגיסטיים
במדינות רבות באסיה, כמו הודו, אינדונזיה, יפן או פיליפינים, הקשר המשפחתי הוא בעל משמעות עצומה.
מעל 70% מהמטופלים דיווחו כי הם תלויים בבני משפחה כדי להגיע לטיפול. לעיתים קרובות מדובר בקשישים שמתקשים להתנייד ברכב או בתחבורה ציבורית. בני המשפחה נוהגים ללוות את המטופל לפגישה עם הרופא ולעיתים אף לוקחים חלק פעיל בהחלטות הרפואיות. במידה ובני המשפחה לא יכולים להתגייס לעזור, היכולת להתמיד בטיפול פוחתת משמעותית.
לסיכום, השנה אינה השנה בה פתרנו את בעיית ההתמדה בטיפול במחלות עיניים כרוניות, אבל זו השנה שבה הפסקנו להעמיד פנים שאיננו מבינים את החסמים. בזכות "סקר הברומטר הגלובלי", הנרחב, קיימת הבנה עמוקה יותר של החסמים בהיענות המטופל לקבלת טיפול ממושך, ולכן ניתן להציע פתרונות רבים שיסייעו בשיפור ההיענות ובעקבות כך לשיפור הפרוגנוזה הטיפולית ושימור טוב יותר של הראיה לטווח ארוך. עלינו הרופאים לראות את המטופלים כשותפים, ולא רק כמקבלים פסיביים של הטיפול, כך נוכל לבנות מערכת מעקב וטיפול נגישה ויעילה יותר.
פרופ' מיכאלה גולדשטיין היא מנהלת יחידת רשתית במערך העיניים באיכילוב ופרופ' ענת לבנשטיין היא מנהלת תחום רשתית במערך העיניים, וסמנכ"לית לנושאי אמבולטוריה באיכילוב
בשיתוף חברת באייר, ללא מעורבות בתכנים
