למרות הידע, המחקרים והסטטיסטיקה, אף פעם איננו יודעים לנבא בוודאות מה סיכויי ההחלמה או תוחלת החיים של מטופל. אבל משום מה, בכל שנה, כשנפתח הדיון בסל התרופות, משרד הבריאות מבקש מאתנו האונקולוגים חישוב מדויק: כמה חולים יקבלו את התרופה ומשך הזמן שיקבלו אותה. ובכל שנה משקיעים בכירי האונקולוגים מאות שעות עבודה בניסיון לנחש את המספר הנכון.
שוק התרופות העולמי מגלגל כ- 1.5 טריליון דולר מדי שנה, נתח נכבד ממנו מוקדש לטיפול בחולי סרטן. ההוצאות העולמיות על תרופות לטיפול בסרטן יותר מהוכפלו בתוך 6 שנים, מ-86 מיליארד דולר בשנת 2015, ל-187 מיליארד דולר בשנת 2021. הטיפולים החדשים יכולים להגיע למעל 50,000 ש"ח לחודש פר מטופל בודד. טיפולים אלה הם לעיתים קרובות יעילים מאד ומאריכים מאד את חיי החולים, אך המשמעות הכלכלית של הארכת החיים היא עלייה גדולה בהוצאות. טיפול יעיל לשנתיים, יקר הרבה יותר מטיפול לא יעיל שעובד חודשיים. התרופות והטיפולים החדישים לא צמחו יש מאין ולא מפתיע שעלות הפיתוח של תרופה עברה כבר את תג המחיר של מיליארד דולר. כך גם בתחום הטכנולוגיות. הכנסת מאיץ פרוטונים מודרני אחד לשימוש קליני שוטף, עולה עשרות רבות של מילוני דולרים.
מי משלם על כל זה?
חוק ביטוח בריאות ממלכתי חוקק בישראל ב-1994 והוא מהנדיבים בעולם המערבי. בתחום הסרטן, כל השירותים ניתנים ללא השתתפות עצמית של החולים, באמת מדהים. אך תקציב המדינה בתחום בריאות, גדול ונדיב ככל שיהיה, לעולם לא יוכל לענות על כל הצרכים. כי בריאות חשובה, אך היא לא יחידה.
בשנים האחרונות עמד התקציב על כחצי מיליארד שקלים אך מועמדות להיכנס לסל תרופות וטכנולוגיות בעלות גבוהה הרבה יותר. מישהו צריך להחליט ולדרג, מי כן ומי לא, אלו חולים יקבלו מענה, ומי יישארו תלויים בחסדי ביטוח פרטי או חסכונות. ומי שמחליטה היא הוועדה הציבורית להרחבת סל שירותי הבריאות, וועדת הסל. אנחנו האונקולוגים מגישים לוועדה דירוג של התרופות שנראות לנו חשובות. במקביל מוגשת רשימה גם למחלות אחרות והרשימות "מתחרות" זו בזו על ליבם של חברי הוועדה. פעמים רבות הוועדה נדרשת להצמיד תג מחיר לדברים שלא ניתן לכמת בכסף. האם כדי להאריך את החיים של 50 חולי סרטן ב-3 חודשים מוצדק להוציא מהקופה הציבורית מיליון שקלים? 10 מיליון? 100 מיליון? כמה כסף בעצם שווה חודש חיים? הרבה שאלות ללא תשובה טובה. לא סתם חברים בוועדה אנשי בריאות, כלכלה, נציגי ציבור ואתיקה.
רופא, חולה וכלכלת בריאות
מצד הרופאים, כלכלת הבריאות הופכת ממספרים וסטטיסטיקות למפגש קשה וטעון מאד. קשה מאד להביט בעיניה של חולה צעירה, אמא לילדים קטנים, הסובלת מסרטן גרורתי. היא נלחמת על כל יום, שבוע וחודש. עוד קצת ותספיק להכניס את הבן בכור לכיתה א'. ויש טיפול שיכול להאריך את חייה, אך הוא לא בסל ועולה עשרות אלפי שקלים לחודש. והיא צעירה, בכלל לא העלתה בדעתה שכבר בגיל 25 כדאי לעשות ביטוח בריאות פרטי.
כשהסל לא מכסה עלות של תרופה, ואין ביטוח בריאות פרטי, לא נשארות בידנו הרבה אפשרויות. לפעמים חברת תרופות מוכנה לספק תרופות חמלה, לפעמים נשארו "שאריות" של תרופות בעמותות. לפעמים ישנן מעט שאריות אצלנו בארון. לפעמים צריך להחליט אם לשבור חסכונות, למכור את האוטו או אולי את הבית. לעיתים אנו אומרים בפירוש, התועלת קטנה, סיכויי ההצלחה נמוכים. אך האם הצעירה תעשה הכול כדי להיות עוד כמה חודשים עם הילדים. אלה אינם מצבים דמיוניים בישראל 2023, הם חלק מהיומיום שלנו.
העתיד
המצב הנוכחי הופך לבלתי אפשרי. יש גבול לתקציב אותו יכולה המדינה, כל מדינה, להרשות לעצמה לשלם על תרופות שמחיריהן הולכים ועולים באופן חד. לא ניתן לממן טיפול במאות אלפי שקלים, או אולי אף מיליוני שקלים למטופל בודד במסגרת סל בריאות מסובסד, כאשר יש צרכים רבים אחרים. לצערנו אין לנו בשורות טובות, כי אין באמת פתרון טוב באופק. מחירי התרופות והטכנולוגיות ימשיכו להרקיע שחקים. אנחנו, הרופאים האונקולוגים נעשה כל שביכולתנו לספק את התרופה לחולים הזקוקים לכך, תפקיד הכלכלנים להעמיד את הגבולות.
"בחירת טיפול אפשרי היא בהתאם להחלטת מטפל מוסמך ולהתייעצות עמו. המידע נכון לחודש פברואר 2023. האמור בכתבה אינו מהווה משום המלצה, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי מוסמך"
פרופ' עופר מרימסקי הוא סגן מנהל המערך האונקולוגי, מנהל המרפאה האונקולוגית ומנהל היחידה לאונקולוגיה של שלד ורקמה רכה. ד"ר סיון שמאי היא מנהלת שירות אונקולוגיה של הריאות וסרקומה, המערך האונקולוגי איכילוב
בשיתוף איכילוב
